גם פה את צודקת במשהו
הסרט, וגם הספר לא שמים מספיק דגש על הגורמים הסביבתיים.
הגורמים הסביבתיים הם המכשול הגדול ביותר ליצירה . הם וגם ההרגלים, שהם המכשול השני. אנחנו מוקפים מסרים מדי יום, מדי רגע. מוקפים מחשבות, אמונות. אבל גורמים סביבתיים לא מסתכמים בזה. הם יכולים להיות המסרים שקלטנו מהסביבה בילדות, וכמה רבים הם! יותר מזה- הם יכולים להיות אפילו גנטיים! למשל, הרבה אנשים, כולל אני עצמי, גודלים בילדות שלהם בסביבה שבה האמונה הרווחת היא: "בשביל כסף צריך להתאמץ ולעבוד קשה". אם קראת את המחשבה הזאת ואמרת לעצמך: "נו, ברור מאליו...מה חשבת?" אז את גם בפנים, ידידתי. ככל שאת מאמינה במחשבה הזאת ככה היא יותר חזקה. וככל שהיא יותר חזקה, כך היא תבוא לידי ביטוי במציאות שלך ביותר עוצמה. וככל שהיא תבוא לידי ביטוי במציאות, כך את תאמיני בה יותר! (כי הרי, הנה, זאת המציאות!) זהו מעגל. מחשבה מובילה להתנסות, מובילה למחשבה. אז מה נעשה עם אנשים אחרים? ובכן, מה עושים עם ווירוסים שנמצאים מסביב, או יותר נכון- מה
המערכת החיסונית עושה איתם? היא מגינה עלינו מפניהם. היא בוררת ומסננת. היא יודעת בדיוק איזה חומרים להכניס לגוף ואיזה לא. איזה חומרים להשמיד ואיזה לא. באיזה חומרים אין צורך עוד. אבל המערכת החיסונית, בניגוד להכרה שלנו, פועל באופן
לא מודע. ואילו לשכל יש מודעות. אנשים שחיים חיים חסרי מודעות, כאילו חיים מתוך שינה, לא שמים לב כמה רעלים מחשבתיים נכנסיים מהסביבה שלהם. הכל בדרך של התניות. החברה מתנה אותך לחשוב בצורה מסוימת, עושה עלייך מניפולציות פסיכולוגיות, לרבות מוסדות של הבית ספר, הדת, המשפחה והפוליטיקה. כמו בניסוי המפורסם של הביהביוריסט פאבלוב- שנתן לכלב שלו אוכל בכל פעם שמצלצל הפעמון. הוא גילה שהכלב התחיל להזיל ריר בכל פעם שהפעמון מצלצל. הכלב, חיה לא מודעת, הגיב לגירוי, מתוך התניה חיצונית שלימדו אותו. כך גם אנחנו, כשאנו חסרי מודעות, מגיבים לאנשים אחרים, מתוך התניה. הדרך הטובה ביותר להתחסן מהשפעותיהם של אחרים, היא, להזכיר לעצמך שוב ושוב ושוב מהן כוונותייך לחיים, מהן כוונותייך ממש ברגע זה (לשם מה נכנסת עכשיו למחשב?), מה הן כוונותייך שאת נכנסת לאוטו, או קוראת עיתון. כוונה ממוקדת, עירנית, בכל רגע ורגע, תחסן אותך. גישה בררנית, סקפטית, ביקורתית לגבי דעותיהם ומסריהם של אחרים והצמדות נוקשה לאמונה הפנימית שלך. וגם, אם צריך, אז כן- להשתיק אותם! להגיד לבנאדם: עצור כאן! אתה מזיין את השכל! אני לא מוכנה להמשיך לשמוע לשטויות הפסימיות שלך! בקשר להערה האחרונה שלך, אם אין לך מספיק כסף למשהו שאת רוצה לעשות, אז...אין לך מספיק כסף. אוקיי, תתכוונני לדבר הזה שאת רוצה לעשות, ואם כסף זה מה שאת צריכה, את תמשכי אלייך כסף. זה כל העניין בסוד- את מושכת אלייך כל מה שאת צריכה כדי שיגשים את מטרתך.
