אפשרי
נראה לי שבקטע של ההתחברות לשיר, אתה מערבב בין שני נושאים. אחד הוא לא ההתחברות של המבצע, אלא של השומעים. וודאי שמבצעים ייטו לבחור שירים שהם גם מתחברים אליהם, אבל מאוד חשוב (אפילו יותר) שיהיה גם קהל מאזינים שיתחבר לשיר. אמנים בד"כ ייטו לא לכתוב, להלחין, או לבצע, שירים שאף אחד אחר לא ירצה לשמוע (אני קצת מקצין, אבל זה אותו רעיון גם כשזה לא כולם/אף-אחד אלא יחסים). כך שבנסיון להבין מה יש בשיר, אפילו אם אתה מכוון למה ניסו לכתוב בו, ולא למה אתה אישית יכול לראות בו, יש טעם לשים לב למה אדם "ממוצע" ייטה לראות בשיר. השני הוא כמובן המבצע עצמו. וכן, אם המבצע רוצה בכך, בהחלט ניתן לשים דגשים בביצוע שיסמנו לכיוון של פרשנות אחת או אחרת. אבל לא תמיד המבצע ירצה בכך, או יעשה את זה. זה לא בגלל שזה בלתי אפשרי. תזכור שבביצוע, חוץ מהמילים, יש יכולת לשלוט בעיבוד המוזיקלי, בתזמונים, באיפה שמים את הדגש, ובכל ההצגה, תנועות הגוף, והבעות הפנים. אפשר מאוד בקלות לקחת טקסט שיכול להביע כל מני דברים, ולהבהיר מי מהם נראה למבצע נכון, בזמן הביצוע. זה לא מחייב שזאת הפרשנות המקורית, או היחידה, אבל זאת הפרשנות שבה בחר המבצע. בעניין ה"מתייפה", אני מניח שהבעיה היא שאתה רוצה לשיר את זה, ומעדיף לעשות את זה בגרסה לגבר ולא בגרסה לאשה? את שאר השיר באמת קל מאוד להתאים, וזאת הנקודה הבעייתית. לא טרחתי אף פעם לחשוב על זה מספיק בשביל לראות אם יש לי רעיון לתחליף טוב, אז אין לי מה להציע לך. אבל קח בחשבון שאין שום מניעה לשיר שירים שמיועדים במקור למגדר אחר. זה די לגטימי, ויש שלל זמרים שעושים את זה. קרן כנראה לא תעשה את זה, כי היא כותבת את השירים לעצמה, ואין לה כל כך סיבה לכתוב שיר לגבר. אבל כשאתה בוחר שירים מתוך רפרטואר קיים, או שכותבים בשבילך, זה בהחלט קורה. לגבי הדם ללחיים, אני לא חושב שזאת הסמקה. הפרוש הדי מתבקש כאן, הוא באותו הקשר של התאוששות שקיים בשאר השיר. כשהקשר נהיה גרוע, ולא עובד, ומסיימים אותו, זאת תחושה מאוד לא נעימה. זה מסתדר עם החוורה. מכעס, מלחץ, מחוסר נוחות, אולי מדאגה לגבי העתיד, וכו'. זה שהדם זורם חזרה ללחיים מצביע על חזרה לנינוחות, לחיים הרגילים, לאפשרות להרגיש שוב חופשי ומשוחרר.