היי , זו הפעם הראשונה שאני כאן , ו

[YAHEL i]

היי , זו הפעם הראשונה שאני כאן , ו

קודם כל - התפעלתי , פורום ממש מיוחד , אהבתי . באופן "מקרי" הוא התקשר לי למחשבות ותהיות שעלו לי אתמול . אני אפרוס אותן כאן בהמשך . ואשמח לקבל מחשבות שלכם תגובות וכו´ . אני מוצאת , שהרבה מהאגדות הן אנלוגיה על חיינו , או מדוייק יותר- על אפיזודות בחיינו . מצאתי את מהלך חיי כמממש מספר אגדות - עלי עצמי. כשאני קוראת אגדה , בסופו של דבר אני מרגישה שקראתי הרבה פרטים על מצב אחד , סצינה אחת , אפיזודת חיים אחת . אני אוהבת אגדות ! אני לא יכולה שלא לתהות , מה קורה להם (לגיבורים המאושרים) אחר כך ? מה קרה לסינדרלה והנסיך לאחר שהתאחדו ? האם הם באמת חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה ? איך הברווזון המכואר חי עים עצמו לאחר שהפך לברבור יפיפה ? זהו , כל מה שהיה בעברו נמחק והלך כלא היה ? ה"והם חיו באושר ועושר..." -זו הכללה . גם אנחנו כאנשים מציאותיים ולא דמויות אגדיות נוטים להכליל ולהגיד ש"הכל טוב" , ושאנחנו "נורא מאושרים" , בזמן שזו הכללה . ישנם רגעים כאלה בחיינו , אבל הם ספורים , יש אוד רבים אחרים שהמילים "טוב" ו"אושר" לא בדיוק הולמות אותם. אני אוד לא נתקלתי בסיפור שהראה גם מה קורה אחרי . עולה לי מחשבה שאם יעורבו בסיפור האגדה אמיתות הרי שהסיפור לא יהיה יותר אגדתי וקסום . אבל האם זה באמת חייב להיות כך ? האם את/ה הייתם רוצים שתהיה לפחות אגדה אחת שתספר לנו משהו מעבר ? אגדה שתכלול באופן גלוי כמה אמיתות לאו דווקא "מאושרות" על חיינו ? כזו שתספר לנו מה קורה בבוקר , בשבוע בשנה , בעשר השנים שאחרי האיחוד הקסום בין סינדרלה לנסיך? אשמח לקבל תגובות , מחשבות תהיות ... יום קסום , אמיתי ו... מאושר לכולכם .

יהל

 

[scarlet moon]

שלום יהל!../images/Emo20.gif../images/Emo20.gif../images/Emo20.gif

מאד מעניין מה שכתבת!

גם אני חושבת במאה אחוז שאגדות הן בעצם אנלוגיות על החיים שלנו, ודרכם אנחנו אפילו יכולים ללמוד על עצמנו. אני למשל, במשך תקופה מאד ארוכה נורא התחברתי לסיפור "רפונזל" (הנערה עם הצמות זהב הארוכות שתקועה במגדל ובעזרתן היא מעלה את המכשפה ובהמשך את הנסיך אליה למעלה המגדל, ידועה בעברית כ"פעמונית") בגלל שנורא הרגשתי הזדהתי עם ההרגשה של תקיעוּת (אי שם במגדל). זו היתה תקופה שבדיוק נפרדתי מחבר שלי והייתי מאד בודדה והרגשתי שאין לי יכולת להמשיך להתקדם הלאה... כמו רפונזל שתקועה במגדל, ככה אני הייתי תקועה בחיים. למזלי כבר עברתי את התקופה הזאת, אבל באותו זמן, האגדה הזאת היתה ממש מוטיס חוזר אצלי (אני מציירת, אז אפשר לראות בציורים מהתקופה הזו הרבה מאד רפונזליות במגדל וצמות זהובות..

). בכלל, אגדות זה דבר קסום כל כך ויפה. ולשאלתך- לא, אני לא חושבת שיש צורך להראות מה יקרה אחר כך. אם תשימי לב, אגדות בנויות ככה שיש שפל וסיבוך- לא הכל תמים וקסום.. יש הרבה קנאה,אכזריות, רוע לב ופחד ובסוף הדמויות יוצאות מזה (בדר"כ ע"י אהבה... דגש על כמה האהבה יכולה להוציא אותנו מהקשיים ומהבעיות האלה, או מצד שני- להכניס אותנו אליהן.

...) וחיות בעושר ואושר. לא צריך להראות מעבר לזה, זה מיותר ומוציא את הטעם מהסיפור. בכל מקרה....... אגדות, סיפורים (גם סיפורים מהתנ"ך הם מדהימים.... דרך אגב. לבתי"ס יש נטייה להרוס לנו אותם..... אבל אני ממש אוהבת, לא פחות מאגדות..) ברוכה הבאה לפורום (בתקווה שהוא יתחיל להיות יותר פעיל!!!)

 

[scarlet moon]

תיקון טעויות...../images/Emo3.gif

מוטיס=מוטיב הרגשתי הזדהתי= הרגשות הזדהות

 

[YAHEL i]

סקארלט , היי ... ../images/Emo39.gif

שמחתי לקרוא את ההודעה שלך . נורא צדקת בכמה נקודות שהעלת . נורא הסכמתי איתך על זה שסיפורים מהתנ"ך יכולים להיות ממש מרתקים (לפני שבית ספר הורס לנו את החשק לנסות לגלות בהם עניין ). וכן ,שמתי לב לכך שיש באגדות תמיד את השפל הסיבוכים והתחכים למיניהם (אני מתנצלת כבר עכשיו מראש על שגיאות הכתיב שלי

להרגשתי באגדות יש משהו מאוד אמיתי , משהו מאיתנו והרבה מאוד קסם . אני חושבת , שהחיים שלנו הם משהו גדול ורחב שמורכב מהרבה חלקים , תקופות , ואינספור רגעים . אני חושבת שכל אחד (אם יתבונן היטב) יוכל למצוא בכל תקופה בחיוו את האגדה המתאימה לו ולאותו הרגע . בכל אחד ואחת מאיתנו מצויה אותה "סינדרלה" ,"שילגיה" או "פעמונית" ,הכל טלוי מתי ואיך -זמון . מה שכתבתי בהודעה הקודמת שלי על זה ש"מה קורה אחרי..." בא מהמקום הזה , שלמשל היתה תקופה שיכולת להרגיש "פעמונית" או עים מוטיבים מפעמונית , ואז זה השתנה , החיים שלך המשיכו , ועכשיו את אולי יכולה להתחבר למשהו אחר . לא יכותי שלא לחשוב , האם מישהו כתב פעם אגדה שכוללת אפיזודות חיים לטווח ארוך יותר? בסופו של דבר אני חושבת שאם נתבונן היטב בחיינו , נוכל למצוא שגם בחיינו יש רגעים מהקסם הזה שבאגדות . אני יודעת , שבחיי ישנם רגעים (הם אומנם רק רגעים , אבל זה עדיין משהו!) במיוחד לאחר תקופות קשות במיוחד , שאני בהחלט מוצאת בהם את הקסם הזה שמעשיר (ומאשיר)את ליבי כשאני קוראת אגדות . אני חושבת שהקסם הזה קיים בחיי כולנו . השאלה היא אם אנחנו מצליחים "לתפוס את הרגע" בו הוא מתרחש . השאלה היא עד כמה אנו מתבוננים בעצמנו ובחיינו באמת . הכל שאלה של פרספקטיבה . באגדות (כפי שכתבתי למעלה) יש משהו מאוד אמיתי , מאוד מאיתנו . אני חושבת שהאגדות נכתבו עלינו . אני מרגישה וחושבת , שמי שכתב את האגדה , כתב אותה מהבטן , על עצמו , על החיים , על סיטואציות שקרו באמת . וזה מש שעושה אותה כל כך רלוונטית , קסומה ונוגעת גם 100 שנה אחרי . אחד מסוגי הסרטים שאני הכי אוהבת לראות זה עיבודים ווריאציות על אגדות מוכרות . ראית פעם את "עכשיו ולתמיד" ? (אני עוצרת את עצמי עכשיו שלא להשתפך לך כאן על מה אני חושבת על זה , כי אז ... ההודעה הזאת באמת לא תגמר !) את מציירת ? איזה יופי ... אוד אחד מהדברים שאני נורא אוהבת לעשות . אני עוצרת את עצמי כאן . גם אני מברכת שהפורום יהיה רק יותר ויותר פעיל ! נורא טוב ונעים לתקשר גם בנושאים כאלה ,קצת קסם לא יזיק לאף אחד...

! יום נפלא (אני מקווה) יהל

 

[YAHEL i]

נמחקו לי כמה אותיות בהודעה

בטח הבנת מה הכוונה במקומות שהתפספס לי . יהל

 

[scarlet moon]

היי יהל!../images/Emo24.gif

בטח שאני מכירה את הסרט "עכשיו ולתמיד"!!! סרט מקסים (תרתי משמע...

). אגדות זה באמת דבר מקסים שעוזר להתמודד עם דברים, לדעתי. אמא שלי עושה סדנאות על אגדות וסיפורים....... זה מרתק לדעתי. אני חושבת שבכל אגדה יש בעצם תודעה אחת, כלומר, יש בנו את כל אחת מהדמויות.... נגיד, אם מישהו מתחבר לסיפור של בת הים זה מסמל על אופי של הקרבה עצמית למען רצונות ושאיפות (כמו שבת הים עשתה). וכשאמרתי שיש בנו את כל אחת מהדמויות, התכוונתי שנגיד המכשפה בשלגיה- היא בעצם קיימת בתוכנו... שלגיה הגיעה למקום שהיא מאושרת ושמחה בו, והיא מאד יפה (מסמלת את כל הדברים שאנחנו מגיעים אליהם בחיים והישגים שאנחנו מצליחים להשיג), והמכשפה היא הצד שבנו בעל הנטיות ההרסניות העצמיות, ששואף להרוס את כל מה שבנינו.. אוף, אני לא בטוחה שאני מעבירה את עצמי ממש טוב.... פשוט אני חוזרת אחרי מבחן של שעתיים וחצי בתנ"ך (מבחן? בגרות!!!) ויכולת הכתיבה שלי לא משהו כרגע.....

בכל מקרה....... אני פחות מרגישה כמו רפונזל עכשיו..... עכשיו אני מרגישה ממש כמו הנסיכה הקסומה!!! אולי זה סימן שהשתחררתי מהמגדל. כן, כן..! אני רפונזל שיצאה לחופשי!!!!

בת כמה את, דרך אגב?

אני לא יודעת מה איתכם, אבל החופש לי התחיל רשמית היום! זה אומר שאני הולכת לצייר המון, ולקרוא (עכשיו אני באמצע "על העיוורון".. מרתק לגמרי), ולשיר!!! איזה כיף!!!! אז שיהיה לכולנו חופש מצוין!!!

 

[YAHEL i]

סקרלט ... ../images/Emo140.gif

היי . אני אתחיל מהסוף . אני בת 18 וקצת . וכל מי שמכיר אותי יודע שכל קשר בין הגיל שלי לבין מי שאני הוא "מקרי בהחלט" (במובן הזה שאני מ-א-ו-ד שונה , בוגרת ואוד כל מני דברים, צריך להכיר כדי להבין

) (ואני לא מאמינה ב"מקריות") אני מבינה שגם את בערך בסביבות הגיל הזה , בת כמה את ? (ואוו´ , אני מרגישה כמו ילדה בגן... אבל זה תמיד צריך להתחיל מאיזשהו מקום.) קראתי את "על העיוורון" לפני חצי שנה בערך , ספר מרתק , מעניין , פשוט נפלא , אהבתי מאוד ! (כן , היו שם גם קטעים מזעזעים - לטעמי לפחות , אבל זה ספר מיוחד ) שווה קריאה . מה את חושבת עליו ? אין לך מושג כמה שמחתי לקרוא שאהבת את "עכשיו ולתמיד" , (והורגש מהדברים הכתובים שאהבת אותו לפחות כמוני, הסרט היה מקסים, ממש

)! יש בערוץ "הולמרק" בכבלים עיבודים מקסימים לאגדות מוכרות . שווה מעקב (... מנסיון !) הבנתי את מה שרצית להעביר בקשר לזה שבכל אחד ואחת מאיתנו יש את המכשפה או היפיפיה . אני מסכימה איתך לחלוטין ! אני מוסיפה על זה ואומרת , (את מה שאמרתי אוד קודם לכן בכל ההודעות שלי) , שכל סיפור יכול להיות גם אפיזודה אחת על רצף חיינו , ושאנחנו נהיה אחת מהדמויות . טלוי באיזו דרך ניתוח מסתכלים על הדברים . זה כמו בפשר חלומות , יש אינספור שיטות , וכולן כשרות . איך היתה לך הבחינה בתנ"ך ? (אני עשיתי אותה שנה שעברה .) באופן אישי אני בערך בחופש , אני די ממשיכה ללמוד , אבל גם אני בהחלט מתכוונת , לצייר , (לפעמים אני אוהבת לפסל) , לקרוא (והרבה). אני גם נורא אוהבת תאטרון וסרטים ששוים צפייה (ויש כמה כאלה), בקיצור - לעשות מה שכיף . את שרה ? איזה יופי ! החברה הכי טובה שלי שרה בצורה מקצועית בלהקה ללא ליווי כלי נגינה , זה רק הקולות שלהם . וזה כייף . נשמע (או נכון יותר לכתוב - נקרא) ממש מעניין מה שאמא שלך עושה . אם בא לך תרחיבי על זה , זה נראה באמת מרתק ! יש המון אגדות מדהימות . אני אוהבת ספרות בכלל , בכל מני תחומים (אם תרצי אפשר להתכתב על זה , אני לא רוצה להרחיב סתם .). יש את האגדות המפורסמות , כמו שילגיה , היפיפייה הנרדמת , סינדרלה , בת הים וכו´ . אבל מה שבאמת נורא מענין הן האגדות הפחות מוכרות , אגדות עם ואגדות שמקורן בשבטים וקהילות סגורות אחרות ברחבי העולם . קראתי כמה מדהימות . זה מעורר הרבה מחשבה ותהיות ואני אוהבת את זה . יש בזה המון משמעות . עולה לי עכשיו אגדה כזו , שהיא דווקא כן כוללת מחזורי חיים - מה שכתבתי עליו על העניין הזה של מה קורה אחרי ש"הם חיו באושר ועושר ..." אני צריכה לבדוק איך קראו לה , היא היתה מדהימה . סקרלט

חופש נעים , נעים ! אשמח לקרוא ממך .

אני יכולה לכתוב , ולכתוב ו- לכתוב . אז אני אעצור את עצמי כאן.

יהל .

 

[scarlet moon]

היי יהל!../images/Emo140.gif

ברור שאהבתי את "עכשיו ולתמיד"! סרט מקסים!!!! אני אוהבת בכלל את כל הסרטי אגדות האלה, בסגנון "הנסיכה הקסומה" (סרט מדהים......

) וסרטי דיסני למינהם... "על העיוורון" הוא באמת ספר דיי מזעזע. אבל יש לו רעיונות מאד מאד מענינים והוא נורא מעניין...... מסוג הספרים האלה שאי אפשר להפסיק לקרוא אותם.. ממכרים ממש

..... היום הייתי עם אמא שלי ב"צומת ספרים" (מכירה? ליד שפיים.. חנות ספרים ענקית עם מלא מבצעים..).. קנינו טונה של ספרים! איזה כיף! בכל מקרה.. אני בת 17.......

ו.... אמא שלי עכשיו פותחת סדנא חדשה לנערות בסביבות הגיל שלי של אגדות ואיך אפשר להתמודד עם החיים דרכן וכל מיני.. זה ממש ממש מעניין...

תראי, יש כל מיני צורות להסתכל על אגדות וסיפורים.. השיטה של תודעה אחת (שכל אחת מן הדמויות נמצאת באופי שלנו), או בצורה של הזדהות עם דברים סמליים שהדמויות עושות....... אני אישית לא אוהבת את כל הפרשנויות המודרניות על אגדות... כל אלה שיוצאים נגד זה שהאגדות הן שובניסטיות וכאלה......... זה פשוט לא מתאים. למשל... למה ב"יפה והחיה" האשה היא היפה והגבר הוא החיה? לפי תורת הסיבוליזם (סמלים) של יונג, האשה מסמלת את פנימיות והגבר חיצוניות... עכשיו צריך לחשוב על היחסים בינהם כעל משהו שמתרחש בנפש שלנו, בין הצד הפנימי לחיצוני.. אוף, אני לא ממש יודעת להסביר את זה. לא משנה... מקווה שהבנת בערך את הרעיון הכללי. אם היית צריכה לבחור סיפור שיאפיין את החיים שלך כרגע, מה היית בוחרת?

 

[YAHEL i]

סקרלט ... היי ,

באיזה סיפור הייתי בוחרת ? ... יש שניים מרכזיים שנורא מתחברים לי , גם באופן כללי וגם בהקשר לארועים מסויימים שקרו לי - שהייתי בהם . אחד מהסיפורים (שכבר הזכרתי)הוא הברווזון המכואר . יש משהו בזה שהסביבה תופסת אותך כמשהו שונה , לאו דווקא מכואר , אבל "לא רגיל לנוף שלה" מכל מני בחינות , ואז , כשאתה מתפתח פתאום הם רואים שאתה הוא הדבר הנכסף שכולם רצו להיות ורוצים שיהיה להם רק שאף אחד לא רוצה לעבור את כל הדרך כדי להגיע אליו וכך להיות הוא בעצמו כזה. יש בזה משהו שמאוד מתחבר לי לעצמי , מבחינות רבות . סיפור נוסף הוא סינדרלה . לא שחס וחלילה אי פעם הייתי "משרטת" של מישהו , אבל לייל הנשף שבו כל תשומת הלב מופנית אליה , בגלל שיש בה משהו קסום . בגלל שהיא מיוחדת , והיא צמחה לזה ממקום של עבודה קשה וסבל , ומשהו מיוחד קורן ממנה .משהו לא רגיל. כמו שמראים את זה בסרטים וכפי שהכי פורה אנו יכולים לדמיין את זה מסיפור האגדה עצמו בעצמנו. - זה קרה לי . הייתי שם . ותאמיני לי , ההרגשה קסומה . יש אוד אנלוגיות שאני יכולה לעשות מחיי לאגדות . אני אסתפק בזה הפעם . "צומת ספרים" , בטח שאני מכירה ! אני לא גרה באזור המרכז , אני יותר צפונה , אבל גם אצלנו יש את צומת ספרים , וגם אמא שלי ואני נוהגות להגיע לשם אחת לכמה זמן ולפנק את עצמנו בכמות ספרים משובבת לב . אני מודה - אני נורא נהנית מזה . (אבל אין שם את כל הספרים , יש הוצאות שהם לא מחזיקים) ספרים זה עולם שלם . אני קוראת פילוסופיה , ופסיכולוגיה , ורומנים , וספרים מז´אנרים אחרים שפשוט נראים לי שווים קריאה . אני אוהבת לשלב . אני מסוגלת לקרוא רומן(כאן כוונתי לרומן רומנטי) הכי פשוט , ולהתענג על הרומנטיקה והאינראקציה הזוגית , ובאותו היום לקרוא גם את הפילוסופיה שמרווה לי את הנפש ממקום אחר . מה את אוהבת ? מה שאמא שלך עושה נשמע ממש מעניין . את צעירה (לא הרבה יותר ממני , אבל בכל זאת שתינו צעירות) , ואת ממש מעניינת . יש על מה לדבר איתך . וזה פלוס בקרב בני גילנו (ואנשים בכלל) תאמיני לי (קבלי זאת כמחמאה כנה) ! הבנתי מאוד מה הסברת על יונג ועל תורת הסימבוליזם . אני מכירה את זה . זה מעניין . תראי , כל אחד מנתח את הסיפור מהמקום שלו . אני לא בקטע של פמניזם והאשמות הדדיות על כל מיני חירטוטים של אנשים שבחלקם (לדעתי) הם פשוט מתוסכלים שאוד לא מצאו את מקומם בעולם הזה ועל כן הם מוציאים את זה בדרכים אחרות על אנשים מסביב או על קבוצות כגון גברים / נשים וכו´ . אבל , אני נותנת מקום גם לזה . מעניין אותי לשמוע . אני לא פוסלת שום דבר על הסף .אבל אני גם לא מסכימה עים הכל . אני חושבת שכל אחד עים כבר רוצה להשתמש באגדות לניתוח עצמי צריך להסתכל קודם כל על עצמו פנימה , ואחר כך להשליך את הדברים על קבוצות אחרות , או אנשים אחרים .אני מאמינה שאחרי שייסתכל פנימה ייגלה שבעצם כבר אין צורך להשליך דברים על אנשים אחרים , כי יש לנו יותר כוח ויותר תשובות בנו פנימה משאנו יכולים אפילו לתאר לעצמנו . לאיזה אגדה את מתחברת בשלב זה של חייך ? סופשבוע נעים .

יהל

 

[YAHEL i]

ואוד תוספת קטנה לברווזון המכואר ש

ברחה לי בהודעה הקודמת , שבסוף אחרי שלב ההתפתחות מוצאים את ה"להקה" שאת שייכת אליה , ובה יש "ברבורים" כמוך. זה לא אומר שאת או האחרים יותר טובים ממי שהיית בקירבם קודם , זה רק אומר שמצאת את המקום אליו את שייכת מבחינות רבות. ביי .

יהל

 

[scarlet moon]

היי../images/Emo142.gif

יהל! אין לי הרבה זמן לכתוב, כי אני חייבת לרוץ לקחת את האחיות שלי מהבי"ס והגן, אבל רוצה רק לומר שמה שכתבת מאד מעניין......... ו.... הברווזון המכוער? כן.. אני משערת שאני גם יכולה להתחבר לזה באיזשהו מקום..... אבל האמת היא שאני חושבת שכבר הגעתי לקבוצת הברבורים! ואני כל כך שמחה על זה! וסינדרלה?... עוד לא יצא לי לחוות מה שאת מתארת, אבל זה נשמע מדהים...... עד עכשיו הסיפורים שהכי התחברו לי לחיים היו "רפונזל" והקטע של אשת לוט.... זה היה בגלל שהרבה מאד זמן הרגשתי תקועה במקום (כמו נציב מלח או נערה כלואה במגדל...) בגלל כל מיני חוויות שעברתי. עכשיו אני מרגישה נורא מחוברת לסיפור "ברבורי הבר".........מכירה? של אנדרסן? אני משערת שאני מתחברת עם יכולת ההקרבה של אֵלַיזה (את מכירה את הסיפור בערך?) ומה שהיא מוכנה לעבור כדי להציל את מה שהיא כל כך אוהבת- לסרוג חולצות מסרפד, לסתום את הפה עד שהיא מסיימת, אפילו שזה עולה לה ביוקר. טוב.. אני באמת חייבת לרוץ..... ביי

 

[YAHEL i]

סקרלט ,../images/Emo20.gif

את הסיפור "ברבורי הבר" אני לא ממש מכירה . שמעתי עליו פעם אבל אני לא זוכרת אותו לפרטים . (זה מזכיר לי את סידרת הטלויזיה המצויירת ... יש קשר ?). אני מרגישה (וחושבת) שהגעתי למקום בו אני נמצאת כבר עים חלק מהלהקה של הברבורים , אבל לא לגמרי , לא ממש , יש לי אוד מה לעבור , יש אוד מה לבצע בהשלמה של המעבר הזה או נכון יותר - ההתפתחות . אני שמחה עבורך שאת מרגישה בלהקה שלך . אני מאחלת לך שכל חייך תמצאי את עצמך במקום בו את מרגישה שייכת . החוויה של "סינדרלה" היא בהחלט משהו קסום ומדהים . כייף . לא משנה אם זה נמשך רק למשך מספר שעות בערב יחיד . זה משאיר את החותם שלו . וכמו בכל מה שאמרתי קודם , אם מסתכלים טוב טוב אפשר למצוא בחיים ה"רגילים" שלנו מוטיבים מאותו הערב , לא באותה העוצמה . לא באותו הקסם. אבל הם שם .

יהל

 

[Idan91]

ברוררררר...

טוב, לא יודעת.. מצד אחד, זה באמת נורא מסקרן מה קורה אחרי הסוף הידוע של כל האגדות.. מצד שני... אם היה המשך אחרי הסוף... זה לא היה אותו דבר..

 

[YAHEL i]

נכון זה באמת לא היה אותו הדבר אבל

הסקרנות שלי בעינה נשארת . זה חלק ממני , כנראה דרך מחשבה או אישיות ... אני מסוקרנת , ולפעמים יש לי פשוט את הצורך לדעת דברים (יש מי שאמר לי על הרצון הזה שלי בהקשרים אחרים שזה פשוט "קטע נשי" ...ייתכן ) אבל זה יכול היה להיות נורא מעניין לראות איך אנשים שונים מסיימים את אותה האגדה, לא ? מה את חושבת ?

יהל

 

[Idan91]

אני מסכימה איתך,

זה באמת יכול להיות מעניין.

 

[hatul]

סינדרלה והנסיך

חיים להם באושר ועושר בטירתם שבראש הגבעה, את סנדלי הזכוכית היא שומרת למזכרת בתוך ארון זכוכית יחד עם ציור של המרכבה שהפכה חזרה לדלעת. עד היום היא מתעוררת בחצות בלילה, וכבר לא ממש זוכרת למה... מקווה שעזרתי במשהו

 

[YAHEL i]

hatul אוד דרך לראות את סיום הסיפור

יש בזה מן המציאות , מעניין ... עשית ממנה סנילית

טוב , בהתחשב בגילה ... מתקבל על הדעת

!

יהל

 

[barzik]

יש ויש

בספרו המצויין של ניל גיימן Smoke and mirrors, שלא תורגם לעברית. ישנו סיפור על מה קורה אחרי סוף הסיפור של ´היפהפיה הנרדמת´. הספר מומלץ מאד ומכיל מגוון אגדות וסיפורים כפי שרק גיימן, אמן הפנסטיה המודרני המוכשר ביותר (לדעתי) יכול לכתוב. בינהן סיפור אגדה מבריק במיוחד המספר את סיפור שלגיה בצורה מצמררת ומפחידה. אני כמעט בטוח שישנה גרסה מתורגמת של הסיפור הזה היכן שהוא, רוצים לקרוא?

 

[YAHEL i]

barzik היי ,

לא שמעתי אף פעם על הסופר הזה ... אם בא לך תרחיב עליו , טוב ?

יהל

 

[scarlet moon]

היי!../images/Emo63.gif

אני מכירה את הסיפור! זה שאחרי שהיפהפיה מתעוררת היא מתחתנת עם הנסיך והם עוברים לגור בארמון עם המלכה הרעה, אמא של הנסיך, שמקנאה ביפהפיה על יופיה. היא מבקשת מהצייד המלכותי שיהרוג את הילדים של היפהפיה והנסיך, ואת היפהפיה, ויבשל אותם למענה (היא קניבלית...ברר..). הוא טוב לב, ולכן הוא הורג חיות במקום ומשאיר את היפהפיה וילדיה בחיים. אני לא ממש זוכרת מה קורה עוד, אבל אני יודעת שהכל בסוף חוזר להיות טוב וכולם חיים בעושר ואושר עד עצם היום הזה. זה הסיפור הקלאסי המקורי, אבל דיסני קיצרו אותו, ומאז הוא ידוע ככה. יש את זה בספר "סיפורי פרו".... BARZIK, אם אתה יודע עוד פרטים, אני אשמח לשמוע!