היי חזרתי

[סוף סוף רשום]

אני לא יכול

 

[שחר חרישי]

למה שם, בעצם?

מה היועצת תוכל לתת לו?

 

[שחר חרישי]

היועצות שאני פגשתי לא היו מסוגלות לתת בעצמן מענה.

הן הרבה יותר נשות-מנהלה ומורות מאשר מטפלות. פגשתי הרבה יועצות כי עבדתי בעשור האחרון בהרבה בתי ספר, ותמיד שמתי לב אליהן במיוחד, כי למדתי יעוץ חינוכי לתואר ראשון ובחנתי מדי פעם את החלטתי שלא להמשיך לתואר שני (גם אם יתאפשר לממן לימודים ). ומה שגילית הוא, שלמרות שהן התחילו את דרכן , בלי ספק, מתוך רצון לסייע ולתת מענה לבני נוער במצוקה - בפועל אחרי כך וכך שנים (או עשרות שנים ) שעיקר העיסוק הוא בניירת של ועדות שונות, בבירוקרטיה כזו ואחרת (לצורך מתן הקלות בבגרויות וכו'), בריכוז "תיקים" ותיאום עם גורמים, ולפעמים גם ביעוץ למנהל/ת - אני לא חושבת שהן מצליחות לשמור על אוריינטציה טיפולית. אולי לגבי תלונות שגרתיות וצפויות שאופייניות לגיל - יהיה להן מענה ראשוני. אבל כאן מדובר במשהו עמוק ורגיש יותר. שלא נעים לפתוח בפני אדם שלא יהיה מכוונן אליך - פשוט כי הוא נשחק ושכח איך מתכווננים...

 

[סוף סוף רשום]

אוקי אנסה

בעקרון עכשיו חופש אז אין בית ספר ואי אפשר כרגע לדבר איתה. אבל זה לא בגלל זה... זה בגלל שאני ממש מתבייש בעצמי ולא אהיה מסוגל לגשת אליה ולדבר איתה במיוחד כשזו מישהי מבית הספר שתראה אותי אחר כך כל יום ושמדברת עם המורים שם והכל.

 

[סוף סוף רשום]

היי תודה

היי, אני לא יודע אבל זה ממש מרגיש כמו התמכרות. שזה עושה לי טוב ואני לא יכול בלי זה. שגם אם אני מנסה להפסיק בסוף אני נשבר וחוזר לזה. ושאני כל הזמן בזה במקום להתעסק בדברים נורמליים. אבל זה משהו שקצת הבנתי עכשיו מזה שכתבתי פה. כאילו הכתיבה והתגובות גרמו לי לחשוב הרבה על הכל ולהבין קצת דברים שלא ממש הבנתי על עצמי.
ואם צריך לטפל בשורש הבעיה אז אני חושב שהבעיה היא שאני ממש צמא לאהבה אימהית. הבעיה היא איך מטפלים בדבר כזה? אמא שלי ממש לא תשתנה וגם דברים שקרו בינינו אי אפשר לשנות או למחוק.

 

[סוף סוף רשום]

 

[לאורה101]

סוף סוף רשום

תראה, זה בעייתי לקבל כרגע אהבה אימהית בדיעבד, מאד בעייתי.
ניתן לספק את זה לעצמנו, להאמין בעצמנו, בכוחות שלנו, ביכולות שלנו, ניתן לאהוב את עצמנו בדיוק איך שהיינו רוצים וצריכים את זה מאחרים. יתכן וזה נשמע לך מופרך ולא רציני כי אתה כל כך רוצה ומקווה לקבל את זה מבחוץ, אבל להרבה דברים בחיים יש חלון הזדמנויות מסויים וכשהוא נסגר אז...
זו מחשבה מאד קשה, מעצבנת ואולי אפילו מדכאת משהו, אבל מה שכן יעזור לך בוודאות זה פגישות עם מטפלת ,יצירת מערכת יחסים איתה שמדמה ( רק מדמה אבל יכולה להיות מאד מספקת) את היחס שהיית אמור לקבל מאמך ואביך, שלא היה שם כלל.
זה מה שטיפול טוב עושה.
מצטערת אם אני נשמעת כדיסק שבור וחוזרת על עצמי אבל זה באמת מניסיון .
ד.א. האם אותו השכן שפגע בך עדיין בסביבה? האם הוא עדיין שכן שלך? אתה נתקל בו? סתם מחשבה שעלתה בי פתאום.
&nbsp
אני הבנתי רק לאחרונה שלמרות השריטות של ילדותי הצלחתי לגדל יפה מאד שני ילדים מקסימים ועכשיו אני סוף סוף מגדלת את עצמי...
זה מה שאני מקווה שאתה תוכל לעשות יום אחד אם כי יתכן שזה תלוי בגיל שלי וזו הבנה שיכולה לבוא רק עם השנים. מקווה עבורך שתמצא דרך להרגיש נאהב בזמן הקרוב.
&nbsp

 

[סוף סוף רשום]

היי חזרתי

היי, כתבתי פה לפני כמה ימים בכינוי בן 17.
רציתי קודם כל להגיד תודה לכולם על התשובות.
אני חושב שלא ציפיתי שיהיו עוד אנשים שגם עוברים את מה שאני עובר. נראה לי זה קצת העציב אותי כי זה גרם לי להבין שאני באמת בבעיה ושזה לא איזה משהו שיעבור לאט לאט עם הזמן. חשבתי שככל שאני אהיה יותר מבוגר אני כבר לא אדמיין את הדמיונות האלה אבל אני רואה שיש מבוגרים שסובלים מזה עדין
אני ממש אשמח אם מישהו יכול לתת לי עצות (עדיף מניסיון) איך אפשר להתמודד עם זה.
זה מרגיש לי קצת כמו "התמכרות". כאילו אני מכור לדמיונות האלו או לרגשות האלה. אם למישהו יש עצות איך להיגמל אני ממש אשמח.
ואני יודע שכתבו ללכת לפסיכולוג אבל זה לא כל כך אפשרי לי כרגע.

המון תודה לכולם.

 

[סוף סוף רשום]

היי זה קצת מביך

זה קצת מביך אבל עכשיו שאני חושב על זה מה שחסר לי בעיקר זה יותר פיזי ופחות ריגשי. כאילו, בדמיון שלי, אני לא מדמיין מישהי שאוהבת אותי ומאמינה בי ונותנת לי כוחות. אני מדמיין מישהי שמלטפת לי את הראש ומחבקת אותי. אני מרגיש שמשהו בי ממש דפוק :/
ריגשית נראה לי אני בסדר אני מאמין בעצמי ומשקיע ועובד קשה (גם בעבודה וגם בלימודים אני מאוד משקיע ויש לי ציונים מאוד טובים).
אני כבר לא פוגש את השכן הוא עבר דירה לפני כמה שנים.

 

[סוף סוף רשום]

היי

ענו לי בפורום ההוא שאמרת. אני מרגיש ממש דפוק כאילו יש בי מלא דברים לא בסדר. חשבתי שזה כולה דמיונות שיעברו עם הגיל.

 

[לאורה101]

אתה לא דפוק !!!

בכלל לא.
אל תתן למחשבה הזו להשפיע עליך.
אתה פשוט נער עם בעיות שרובם ככולם לא באשמתו, כלל וכלל לא !!
אתה לא אשם שאמא שלך לא היתה מסוגלת לתת לך אהבה ללא תנאי כמו שהיא היתה אמורה.
אתה לא אשם שהיה לך שכן מניאק שניצל את תמימותך ורצונך המובן לחיבה ואהבה. לא ידעת בזמנו שמה שהוא מציע לך זה ניצול ולא אהבה. היית ממש צעיר.
לכולםםםםםם יש בעיות. חלקם קטנות חלקם גדולות.
לכל אחד יש את שלו ועבורו הם הכי משמעותיות וזה ברור ומובן.
אתה מגיב בצורה נורמלית לחלוטין למצב שהוא דפוק.
ה מ צ ב דפוק, לא אתה!!!
עצם זה שאתה מודע למה שעובר עליך זה כבר חצי מהדרך לתיקון. יש הרבה אנשים שמגיעים לגיל הרבה יותר מבוגר ולא יודעים להגדיר ו'לשים את האצבע' על הבעיה שלהם.
&nbsp
אתן לך דוגמא קטנה, כשילד קטן מפיל כוס מהשולחן והיא נשברת מה ההורה אמור להגיד לו?. ההורים שלי ,למשל, אמרו לי "איזו ילדה רעה את, מה עשית!" כשבעצם הן היו אמורים להגיד לי:" איזה מעשה רע עשית"! רואה את ההבדל? באמרה הראשונה הילד מבין שהוא רע, שהאופי שלו רע. זה לא המקרה כלל. הוא עשה מעשה רע אבל הוא בעצם ילד טוב שעשה מעשה לא טוב. צריך ללמד אותו שלא זורקים כוסות מהשולחן כי זה לא מעשה טוב, אבל זה לא צריך להשליך על הילד בכללותו, נכון?
&nbsp
זה בדיוק המצב שלך כרגע. אתה נמצא במצב לא טוב אבל זה לא אומר שאתה בבסיס שלך לא טוב. אני בטוחה שאתה נער נפלא ופשוט נפלת למצב מסובך בחיים.
&nbsp
ד.א. הסיפור שלעייל באמת קרה לי ובאמת שנים האמנתי שאני לא בסדר למרות שהייתי סופר ילדה טובה זה קרה כי ההורים שלי לא ידעו את ההבדל בין שני האמירות שכתבתי . הם גידלו אותי כפי שהם ידעו ולא מרוע לב או משהו כזה אבל למרות כל זה גדלתי עם שריטות מסוימות. היה לי מזל גדול שהיתה לי סבתא אוהבת שכן אהבה אותי ללא תנאים. ד.א. בעלי ואני הלכנו לביה"ס להורים של מכון אדלר כשהילדים שלנו היו קטנים וככה 'למדנו' להיות הורים יותר טובים ומה צריך להגיד ובאיזה מצב.
&nbsp
תאמין שיהיה טוב כי בהחלט יכול להיות לך הרבה יותר טוב וממש מגיע לך.

חיבוק

 

[סוף סוף רשום]

היי סליחה את צודקת

הייתי פשוט מתוסכל קצת כי הרגשתי שנכנסתי עם שאלה קטנה ומטרידה ויצאתי עם מלא בעיות. הצטערתי שבכלל נכנסתי לפה וממש שנאתי את עצמי שאני יוצר לעצמי עוד בעיות.
נראה לי שאני ואת קצת דומים בהרבה דברים. קרה לי גם מקרים כמו שאת מספרת. פעם כשהייתי בן 10 הענישו אותי לא לצאת מהחדר שבוע (וזה היה בשבוע של חנוכה שהיה חופש ולא יכולתי לצאת לשחק הייתי כל הזמן תקוע בחדר ומשועמם רצח). הקטע זה שנענשתי על משהו שעשיתי אבל ממש בלי כוונה לפגוע באף אחד. היו לי רק כוונות טובות ואף פעם לא התכוונתי לעשות רע אבל נראה לי פשוט לא הבינו אותי.
הרבה פעמים אני מרגיש שאמא שלי לא מבינה אותי, היא כועסת עלי הרבה אבל באמת באמת שאף פעם אין לי כוונה להכעיס אותה או לעשות לה רע והיא בטוחה שאני עושה בכוונה או משהו (ואני מנסה גם להסביר לה שלא עשיתי בכוונה). לפעמים אני מפוזר קצת או שוכח דברים וזה מכעיס אותה מאוד כי היא בדיוק ההיפך ממני (היא בנאדם מאוד מסודר ויש לה זיכרון טוב).
נראה לי שאמא שלי מרגישה שכולם פשוט נגדה ובגלל זה כל דבר נראה לי שלילי. אני חושב אני לא בטוח זו רק מחשבה שעברה לי עכשיו בראש. היא כל הזמן לחוצה ועצבנית וכועסת ורע לה.

ממש תודה על החיבוק. חיבוק בחזרה אם מותר

 

[לאורה101]

חיבוק זה תמיד שווה

ואין לך על מה לבקש סליחה. לא עשית שום דבר רע. פשוט רע לך וזה מה שיוצא לך החוצה. זה כמו חבית שהתמלאה בנוזל ומתחילה לגלוש החוצה.
הכל בסדר, יקר.
לגבי המיונים בצבא אני לא חושבת שאיכפת להם כי בימינו הרבה נערים/ו ת מטופלים ו/או טופלו בעבר ואין עם זה בעיה.
הבן שלי היה בטיפול שנים ולפני חצי שנה הוא התגייס והכל בסדר.
לא יודעת אם יש להם גישה לרשומות של קופ"ח.
בקשר לאישור מאמא שלך לדעתי תהיה חייב להביא, אבל לא רוצה להטעות אותך אז בוא תקבע תור אצל הרופא, תדבר איתו באופן כללי שיש לך בעיה ושאתה לא רוצה שאמא שלך תדע ותראה מה הוא יגיד לך. אני בטוחה שאתה לא הראשון ובטח לא האחרון שפונה אליו.
אל תעסיק את עצמך עכשיו במחשבות על מה יהיה או לא יהיה, חבל, פשוט תחכה לדברי הרופא.
בסדר?
&nbsp
עוד דבר קטן, אחרי הטיפולים שעברתי סלחתי בראשי להוכיח על ההתנהגות שלהם וזה לא עבורם, אלא רק עבורי, כדי לסגור את הפרק הזה עם עצמי. אני מאד מבינה אותם ומאיפה הם באו, זה לא עושה את מעשיהם ליותר טובים אבל גם הם בני אדם שעושים ועשו טעויות ואין מה לעשות עם זה כרגע, אז להמשיך לכעוס עליהם זה מיותר ולא יעיל.
אני רואה שאתה כבר מבין את אמא שלך וזה ממש יפה מאד ורגיש מאד מצידך.
יתכן וההתנהגות שלך כלפיך היא לא בכוונה תחילה ולא מרוע אלא מחוסר יכולת לעשות משהו אחר ומקשיים שיש לה עם עצמה.
&nbsp
בכל מקרה אתה צריך ויכול לטפל בעצמך.
( מי שכבר קרא אותי פה בטח זוכר שכתבתי את זה בעבר אבל אחזור על זה עבורך :" לא נכנסים למסעדה צמחונית ומבקשים בשר" זה אמרה לי הפסיכולוגית שלי ואתה בוודאי מבין את הכוונה. אי אפשר לקחת או לצפות ממישהו למשהו שפשוט אין לו.)

 

[לאורה101]

להוכיח שווה להוריי. התיקון האוטומטי הורג אותי

 

[שחר חרישי]

אני לא יודעת אם גם אתה מרגיש כך,

אבל הצקאה שסיפרת עכשיו מזעזע! שבוע לא לצאת מהחדר בכלל?? איזה עונש אכזרי! לא משנה מה עשית, ואם זה היה הכוונה או לא, עונש כזה לא מגיע לך!!
יש דברים משותפים רבים גם איתי, כמובן, כי גם אני חוויתי ילדות די דומה. כולל האשמות וביקורת בלתי פוסקת... אבל אצלי הבידוד לא היה עונש על משהו, אלא דרך חיים שההורים שלי כפו עלי כי הם מאמינים שהכל בחוץ מפחיד ושאם הייתי יוצאת לשחק בחוץ הייתי נחשפת לסכנות. (כשלוקחים בחשבון את מה שאתה עברת עם השכן ההוא, אולי היתה נקודה של צדק בדבריהם...
מקווה בשבילך שבאמת תמצא את הדרך להגיע לטיפול. תראה הזה משהו שחיוני לאיכות החיים שלך (ולא הוכחה כביכול לזה שאתה "דפוק"... )
ומקווה גם שהיחסים בינך ובין אמא שלך יתמתנו קצת ויהיה לך יותר קל איתה...

 

[שחר חרישי]

שמחה שאתה סוף סוף רשום !

עצות אין לי מעבר למה שכבר כתבתי בשרשור המקורי שלך. בתמצית (מעבר להסתייעות בטיפול ): למלא את החיים האמיתיים שלך בכמה שיותר תוכן, בדברים שמשמעותיים עבורך! לתת מעצמך, להתמסר, *להיות שם* . ככל שלחיים האמיתיים יהיה יותר כח משיכה , כך הרעיונות והפנטזיות יתפסו פחות מקום (אם כי לא יעלמו לגמרי, כנראה, כי זו דרכה של הנפש שלך לנסות לפצות על מה שלא קיבלת... )
מקווה שזה קצת עוזר ואשמח לשמוע מה אתה חושב !

 

[סוף סוף רשום]

היי תודה

מה זה אומר *להיות שם*?
אני בעקרון עובד בחופש וגם משתדל להתאמן 3-4 פעמים בשבוע. אבל יחסית לתקופה של הלימודים שהיה לי גם בית ספר כל יום וגם עבדתי אז יש באמת יותר זמן פנוי שמשאיר זמן למחשבות ונראה לי שלפעמים גם לתחושה קצת של בדידות. הקטע שזו בדידות קצת מוזרה כי גם אם אני עם אנשים אז אני מרגיש בודד. זה כאילו בדידות פנימית כזאת שקשורה קצת לעצמי ולא לכמות האנשים סביבי.

 

[לאורה101]

היי לך סוף סוף רשום

כינוי נחמד מצאת לך

שמחה לראות אותך כאן.
לצערי אין לי עצות עבורך כי אני אישית לא חוויתי את מה שאתה מתאר.
אשמח להקשיב לך ולהיות פה עבורך באופן כללי.
חבל שאתה לא יכול ללכת כרגע לטיפול כי לדעתי אתה זקוק לו.
אם תבחר לשתף פה אשמח לעזור וליעץ, אם אוכל.
מה אתה עושה בחופש? אתה עולה לי"ב, נכון?
המשך יום טוב

 

[סוף סוף רשום]

היי

כל הכינויים שניסיתי היו תפוסים או לא חוקיים עד שמצאתי את זה

אני עולה לי"ב, כרגע בחופש אבל עובד כמעט כל יום

 

[Mלכת השלג]

ברוך הבא

בעיקרון, הדרך להגמל היא לדחוק את הדברים האלה מהראש כשהם עולים, למרות ההנאה הרגעית, ולעבור לחשוב או לעשות דברים אחרים. להבין בראש שמאד נעים לדמיין דמות סמכותית ואמהית שמלטפת לך את הראש ומשלימה חסרים, אבל מכיוון שלטווח הארוך הדבר גורם לך נזק ובא על חשבון דברים אחרים אתה בוחר לדחוק את המחשבה ברגע שהיא עולה ולהמיר אותה בפעילות אחרת, רצוי כזאת שמערבת עוד אנשים שנחמד לך איתם.
זה לא יהיה קל, כי, כפי שכתבת, שאר האנשים נחווים דהויים ומשעממים מול דמות האם האידאלית, אבל תחזור ותאמר לעצמך שוב ושוב שזה לא אמיתי, שהנפש שלך יצרה את אותה דמות כפי שהיא צריכה שתהיה, והיא לא באמת כזאת במציאות. במציאות היא לפעמים מעצבנת, לפעמים מתסכלת, לפעמים משעממת, בדיוק כמו שאר בני האדם...

אני חוזרת ואומרת שעבודה מחשבתית עשויה לעזור להסיט את המוקד מעולם הדמיון לכיוון המציאות, וזה חשוב ועוזר. אבל בעיני זהו סימפטום ולא הבעיה עצמה. בנפש שלך יש חור, תוצאה של ילדות קשה והורים נעדרים, מי פיזית ומי רגשית. יש לזה השפעה, ואם זה לא יבוא לידי ביטוי בדמיונות ופנטזיות, זה יתבטא בדרך אחרת. סוג של "חוק שימור האנרגיה"...
אתה נקרא אינטיליגנטי, רהוט, רגיש ובעל יכולת להתבונן פנימה. כל אלו משפיעים מאד על היכולת להפיק מטיפול. אם תוכל לשתף אותנו בסיבות בגינן אינך יכול לפנות לטיפול, האם הן חיצוניות(התנגדות של אמא, כסף וכו') או פנימיות (בושה,חוסר רצון/פחד "לחפור"בנפש וכאלה) אולי נוכל לעזור לך למצוא פתרונות.
כך או אחרת, מאחלת הצלחה,
והמשך חופשה נעימה