היי ליטל ..... יקרה
מה יש לי עוד מליון וחצי שאלות אלייך , כמו למשל ..... איך את מרגישה נפשית לשמוע על חוויות הכימו שלך , מה את חושבת על סרטן , מה נראה לך צורות ההתמודדות , מה קראת ולמדת עד כה .... חחחחחח השתגעת ???? לשאול אותי מה עוד אני רוצה לדעת ...... אני כזו שרוצה לדעת הכל .... על התחושות ועל הכל ......חחחח ולך מותר לכתוב על מה שבא לך .... מכיוון שאני מתארת לעצמי שאת מעניקה כרגע זמן איכות לעצמך והבראתך , ותקני אותי אם טעיתי , ומכיוון שמצאתי משהו בארכיוני כתבי על עבודה על דימיון מודרך ועוד ..... אז הנה בשבילך ...... ולכל מי שמשעמם לו ובא לו לקרוא ימבה מילים ..... עבודה על דימויים מחשבתיים . לעיתים העבודה על דימיון מודרך מושאל , יכול להיות פחות יעיל , ומען הבהרת העיקרון העומד ברעיון העבודה עם הדמייה , אעזר הפעם בספר ל"שוב להיות בריא" של הסימנטובים , פרק 12 ע´מ 113 . שמעתי על הסימנטובים שנים לפני הסרטן שלי , הטכניקות שפיתחתי בעצמי היו על מאד דומות למה שהם הגיעו , ורק בביקור האחרון שלי סוף כל סוף רכשתי את הספר , ספר מדהים . בתחילת הפרק , מסופר על מקרה של אדם שהתמיד בהדמייה , אך מצבו התדרדר על אף זאת . עד שביקשו הסימנטובים את אותו אדם שיתאר את התמונה שבדימיונו כשהוא עוסק בהדמייה מודרכת . הדימוי שעלה , הראה בוודאות את ההעצמה ההדמייתית של הסרטן. לעומת , דימוי מוחלש של תאי החיסון , והכימו . דבר זה פתח את דרכם להתחיל לחדור אל עצם הדימויים שכל אדם מדמה לעצמו . לא סיימתי עדיין לקרוא את כל הפרק , אולם אני בטוחה שכל המעוניין יוכל בקלות לקרוא את הסימנטובים ואת הפרק האמור . בעיניי , תהליך ההכנה לעבודה עם דימיון מודרך , הוא החלק העיקרי והחשוב של הדימיון המודרך , לעיתים ובמקרים קיצוניים , אפילו עבודת ההכנה מכסה יותר משלושת רבעי הדרך כולה . זה שדימויים , שולטים בחיינו ואפילו מעבר למודעות שלנו , בזה לא היה לי ספק מאז שהייתי מאד צעירה . כאחת שעסקה בגרפיקה , פירסום , ולאחר מכן אמנות הקולנוע , כל תחומי התעניינותי היו בתחום שליטה על דימויים . כשאנו ניצבים בפני פירסומת קטנה בעיתון , או חשופים למרקע , ולפירסומות שבו , למעשה אנו חשופים לדימויים , המוכנסים לחיינו בדרך האחורית , וישבו הרבה אנשים בעלי משכורות ענק שמקצועם הוא לעבוד עם דימויים , בדקה פירסומת , המוצר חייב להיות ארוז בדימוי שיגרום לנו בתת המודע לרצות אותו , אחרת פיספסת . אז הדוגמה האחרונה היתה מעולם הפירסום , אך זה לא העולם היחיד שקיים בו דימויים . למעשה כל עולם הרוח שלנו מורכב מדימויים . באם זה מוסיקה , ציור , שירה או כתיבה . כשאנו עומדים לפני ציור , ביננו לבין הקנווס , או במילים אחרות , המדיום שדרכו מתקשר אלינו האמן , דרכי העברת המידע , או נכון יותר התחושה . היא במימדי התיקשורת של הדימויים והסמלים . הדימוי הוא כה חזק , עד שפוליטיקאים משתמשים בו , בצורה של סמלים . מה זה דגל ? זה סמל , זה דימוי , המפעיל מיידית תחושה מסויימת בנו , זו יכולה להיות תחושת סלידה ( במידה ואנו מביטים בסמל של אוייב ) או בתחושת התרוממות רוח ( כשאנו מביטים או נזכרים בסמל שלנו ) קחו למשל דוגמאות מהחדשות , כשהפלסטינאים מנסים להצית את האלימות , הם שורפים את הדגל . את הסמל , תוקפים באלימות את הדימוי . בסך הכל שריפה של פיסת בד ציבעונית המעלה כה הרבה תחושות קשות . לסמל יש כוח השולט בתחושות שלנו . אז מתברר שתת המודע שלנו , יש לו פעילות ענפה כאן בחיי היום יום שלנו . בעוד אנו מעוניינים לשלוט ולהטות את המודע שלנו , רבים מאיתנו מזניחים את מימדי תת המודע . וזה , נשאר חשוף לדימויים , מכל מני צורות הנושאים בנו כל מני תחושות . יש אנשים המפרשים דימיון מודרך , כפעילות מבריאה . בעיני , אני מסכימה עם זאת , אך דימיון מודרך , הוא רק נתח כה קטן , במירחבי ומימדי התיקשורת הפנימית שלנו עם תת המודע . דימיון מודרך , הוא מסר לתת המודע . זה הכל , לא יותר מכך . לי אישית דימיון מודרך בלבד , ( דהיינו לקחת נוסח של דימיון מודרך ולעקוב אחריו , ) בעיניי זה לא היה מספיק . אני רציתי יותר מכך . אני רציתי להיות מסוגלת לתקשר בצורה מלאה עם מה שאנו קוראים לו תת המודע . אני כבר הבנתי מקודם , שכל דבר שקורה לי בחיים , אני מגיבה אליו . ממה התגובות שלי ? ולמה אני בדיוק מגיבה , ....... מחקר קצר לתוך עצמי הבהיר לי שלמעשה כשמשהו קורה למולי , אז בתגובה עולה לי דימוי , ( בתת המודע כמובן ) , ואני מגיבה לדימוי שעלה לי בתת המודע , אני בכלל לא מגיבה למה שבאמת קרה . ניקח שתי דוגמאות שכיחות . למשל ...... בין בני זוג . המריבות הכי גדולות , מתחילות תמיד מדבר כה זוטא ופשוט ולא חשוב . כה טרוויאלי . איך זה שדבר טרוויאלי מתחיל מלחמה ? בין אנשים החיים יחד , יש איזה רמה מסויימת של כעסים מצטברים , וחוסר קומוניקציה או הסכמה על דברים מסויימים , בכדי לשמור על השקט הביתי , אותם זוטות נטמנות בתוכנו , ואנו יוצרים להם דימוי בתת המודע . ואז יום אחד , הצורה שהצלחת מסובנת , מעלה אצל השני את הדימוי הקורבני שלו , והוא עתה מתפרץ לא על המקרה הנוכחי , אלא על כל ערימת הדימויים הפנימיים השליליים שבנויים אצלו בפנים . ניקח הקצנה שניה . כשאנו מאוהבים , אנו איפה שהוא מתאהבים בדימוי הזוגי שלנו שקיים במוחנו , ואז דבר שבן זוגנו יעשה , לא יפריע לנו כהוא זה . הדימוי שנוצר במוחנו שואף לשלמות , ואנו מוצאים לכך סימוכין בחיים .
מה יש לי עוד מליון וחצי שאלות אלייך , כמו למשל ..... איך את מרגישה נפשית לשמוע על חוויות הכימו שלך , מה את חושבת על סרטן , מה נראה לך צורות ההתמודדות , מה קראת ולמדת עד כה .... חחחחחח השתגעת ???? לשאול אותי מה עוד אני רוצה לדעת ...... אני כזו שרוצה לדעת הכל .... על התחושות ועל הכל ......חחחח ולך מותר לכתוב על מה שבא לך .... מכיוון שאני מתארת לעצמי שאת מעניקה כרגע זמן איכות לעצמך והבראתך , ותקני אותי אם טעיתי , ומכיוון שמצאתי משהו בארכיוני כתבי על עבודה על דימיון מודרך ועוד ..... אז הנה בשבילך ...... ולכל מי שמשעמם לו ובא לו לקרוא ימבה מילים ..... עבודה על דימויים מחשבתיים . לעיתים העבודה על דימיון מודרך מושאל , יכול להיות פחות יעיל , ומען הבהרת העיקרון העומד ברעיון העבודה עם הדמייה , אעזר הפעם בספר ל"שוב להיות בריא" של הסימנטובים , פרק 12 ע´מ 113 . שמעתי על הסימנטובים שנים לפני הסרטן שלי , הטכניקות שפיתחתי בעצמי היו על מאד דומות למה שהם הגיעו , ורק בביקור האחרון שלי סוף כל סוף רכשתי את הספר , ספר מדהים . בתחילת הפרק , מסופר על מקרה של אדם שהתמיד בהדמייה , אך מצבו התדרדר על אף זאת . עד שביקשו הסימנטובים את אותו אדם שיתאר את התמונה שבדימיונו כשהוא עוסק בהדמייה מודרכת . הדימוי שעלה , הראה בוודאות את ההעצמה ההדמייתית של הסרטן. לעומת , דימוי מוחלש של תאי החיסון , והכימו . דבר זה פתח את דרכם להתחיל לחדור אל עצם הדימויים שכל אדם מדמה לעצמו . לא סיימתי עדיין לקרוא את כל הפרק , אולם אני בטוחה שכל המעוניין יוכל בקלות לקרוא את הסימנטובים ואת הפרק האמור . בעיניי , תהליך ההכנה לעבודה עם דימיון מודרך , הוא החלק העיקרי והחשוב של הדימיון המודרך , לעיתים ובמקרים קיצוניים , אפילו עבודת ההכנה מכסה יותר משלושת רבעי הדרך כולה . זה שדימויים , שולטים בחיינו ואפילו מעבר למודעות שלנו , בזה לא היה לי ספק מאז שהייתי מאד צעירה . כאחת שעסקה בגרפיקה , פירסום , ולאחר מכן אמנות הקולנוע , כל תחומי התעניינותי היו בתחום שליטה על דימויים . כשאנו ניצבים בפני פירסומת קטנה בעיתון , או חשופים למרקע , ולפירסומות שבו , למעשה אנו חשופים לדימויים , המוכנסים לחיינו בדרך האחורית , וישבו הרבה אנשים בעלי משכורות ענק שמקצועם הוא לעבוד עם דימויים , בדקה פירסומת , המוצר חייב להיות ארוז בדימוי שיגרום לנו בתת המודע לרצות אותו , אחרת פיספסת . אז הדוגמה האחרונה היתה מעולם הפירסום , אך זה לא העולם היחיד שקיים בו דימויים . למעשה כל עולם הרוח שלנו מורכב מדימויים . באם זה מוסיקה , ציור , שירה או כתיבה . כשאנו עומדים לפני ציור , ביננו לבין הקנווס , או במילים אחרות , המדיום שדרכו מתקשר אלינו האמן , דרכי העברת המידע , או נכון יותר התחושה . היא במימדי התיקשורת של הדימויים והסמלים . הדימוי הוא כה חזק , עד שפוליטיקאים משתמשים בו , בצורה של סמלים . מה זה דגל ? זה סמל , זה דימוי , המפעיל מיידית תחושה מסויימת בנו , זו יכולה להיות תחושת סלידה ( במידה ואנו מביטים בסמל של אוייב ) או בתחושת התרוממות רוח ( כשאנו מביטים או נזכרים בסמל שלנו ) קחו למשל דוגמאות מהחדשות , כשהפלסטינאים מנסים להצית את האלימות , הם שורפים את הדגל . את הסמל , תוקפים באלימות את הדימוי . בסך הכל שריפה של פיסת בד ציבעונית המעלה כה הרבה תחושות קשות . לסמל יש כוח השולט בתחושות שלנו . אז מתברר שתת המודע שלנו , יש לו פעילות ענפה כאן בחיי היום יום שלנו . בעוד אנו מעוניינים לשלוט ולהטות את המודע שלנו , רבים מאיתנו מזניחים את מימדי תת המודע . וזה , נשאר חשוף לדימויים , מכל מני צורות הנושאים בנו כל מני תחושות . יש אנשים המפרשים דימיון מודרך , כפעילות מבריאה . בעיני , אני מסכימה עם זאת , אך דימיון מודרך , הוא רק נתח כה קטן , במירחבי ומימדי התיקשורת הפנימית שלנו עם תת המודע . דימיון מודרך , הוא מסר לתת המודע . זה הכל , לא יותר מכך . לי אישית דימיון מודרך בלבד , ( דהיינו לקחת נוסח של דימיון מודרך ולעקוב אחריו , ) בעיניי זה לא היה מספיק . אני רציתי יותר מכך . אני רציתי להיות מסוגלת לתקשר בצורה מלאה עם מה שאנו קוראים לו תת המודע . אני כבר הבנתי מקודם , שכל דבר שקורה לי בחיים , אני מגיבה אליו . ממה התגובות שלי ? ולמה אני בדיוק מגיבה , ....... מחקר קצר לתוך עצמי הבהיר לי שלמעשה כשמשהו קורה למולי , אז בתגובה עולה לי דימוי , ( בתת המודע כמובן ) , ואני מגיבה לדימוי שעלה לי בתת המודע , אני בכלל לא מגיבה למה שבאמת קרה . ניקח שתי דוגמאות שכיחות . למשל ...... בין בני זוג . המריבות הכי גדולות , מתחילות תמיד מדבר כה זוטא ופשוט ולא חשוב . כה טרוויאלי . איך זה שדבר טרוויאלי מתחיל מלחמה ? בין אנשים החיים יחד , יש איזה רמה מסויימת של כעסים מצטברים , וחוסר קומוניקציה או הסכמה על דברים מסויימים , בכדי לשמור על השקט הביתי , אותם זוטות נטמנות בתוכנו , ואנו יוצרים להם דימוי בתת המודע . ואז יום אחד , הצורה שהצלחת מסובנת , מעלה אצל השני את הדימוי הקורבני שלו , והוא עתה מתפרץ לא על המקרה הנוכחי , אלא על כל ערימת הדימויים הפנימיים השליליים שבנויים אצלו בפנים . ניקח הקצנה שניה . כשאנו מאוהבים , אנו איפה שהוא מתאהבים בדימוי הזוגי שלנו שקיים במוחנו , ואז דבר שבן זוגנו יעשה , לא יפריע לנו כהוא זה . הדימוי שנוצר במוחנו שואף לשלמות , ואנו מוצאים לכך סימוכין בחיים .
