זה הסיפור שלי:
זה מאוד חמוד מה שכתבת לי, אבל הבעיה שלי ה-ר-ב-ה יותר מורכבת מזה. ההורים שלי נפרדו כשהייתי בת 7, באוגוסט בין הגן לכיתה א´. באותו הזמן אחות של אמי נפטרה ממחלה קשה, לא סרטן אבל משהו דומה. אמי ואנחנו (אחותי קטנה ממני בשנתיים)עברנו לגור אצל דודי. אחותי ואני הלכנו לאינסוף פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות שקבעו במסגרת החוקים הטיפשיים שהכי טוב לילד, לא משנה באיזה מצב, לראות את האב. אחותי נפגשה איתו פעם אחת ודי, כשאמר שאין לו כסף לקנות לה פיצה לארוחת ערב זה הספיק לה. אני המשכתי ללכת בעקשנות עיוורת, למרות הדברים הנוראים שאמר לי אז. סונוורתי מילדה בכיתתי שהוריה התגרשו בצורה מושלמת והקשר עם אביה עד היום חזק ואיתן. המשכתי לסבול בחברתו, עד שהתחיל לקלל גם אותי, שבעתי ממנו, ומאז עד לפני חצי שנה ניתוק הקשר ביננו היה מוחלט. שנאתי אותו, ועדיין, שנאה עזה כל כך. יש לציין, שאמי תמכה בכך שנלך למפגשים האלו, לפחות בפעמים הראשונות, וכן לא דיברה רעה עליו, עד השנים האירונות בהן התחלנו לדבר על נושאים רציניים והיא נפתחה אלי גם בבעיותיה. אם בכך הסיפור היה נגמר, לא הייתה לי שום בעיה. גדלתי בבית אוהב, פחות או יותר, עם דוד שתפקד כאב שלא נכנס לי לחיים יותר מדי, עם בני דודים רגילים והכל היה בסדר. כשהגיע לי הצו ראשון, הסתבר שהוא נשלח גם אל אבי, ובכך מתחיל הסיפור שלי. הוא נזכר שיש לו בנות, כבר די בוגרות, שמשעמם כבר לתבוע את אמי על כל שטות במשפט שנשרך כבר 10 שנים ללא סוף (תשואות למערכת המשפט שלנו!) והחליט לתבוע אותי על הפסקת תשלום מזונות. הוא שלח לי ולאחותי מכתב נוגע ללב ממש, עם משפטים קיטשיים שהעתיק מאיזה ספר, על כמה שהפרידה הכאיבה לו, שאמי גרמה לפרידה המזעזעת ולפירוק המשפחה האוהבת שלנו וכו´... בנוסף לכך, היה צו, נגדי, כי מה לעשות, אני הבכורה, להיפגש איתו כקבוע בדו"ח העובדת הסוציאלית או להפסיק לשלם מזונות. אני נכנסתי לפאניקה כמובן. הוא כתב שקרים איומים אל בעיקר על אמי, אבל גם על דודי, סבי וסבתי, אחותי ועלי. המשפט התקיים בחנוכה, נגררתי לבית המשפט בחוסר רצון מוחלט, השופט לא התייחס כלל לבואי (שוב תשואות), ושלח אותנו להפגש אצל עובד סוציאלי במקום. פגשתי את אבי שם, לראשונה אחרי עשר שנים, ונחשו מה, הוא שאל אותי למה לא ניסיתי ליצור קשר איתו! עשר שנים אבא שוכח מקיום שתי בנותיו, מתעלם מהן, ואז מאשים אותן בניתוק הקשר! אני הסברתי לו בתוקפנות שיעזוב אותנו, שאין לי צורך לראות בו אבא, למרות שאין לי אב אחר (לדודי אני קוראת בשמו הפרטי, וכך גם אחותי. הוא תמיד האבא שלי...). חשבתי שבכך הסיפור בגמר, אבל ימים אחדים לפני הבגרות במת´, נחשו מה? הגיע צו חדש, הנושא את הצו הקודם לתאריך חדש. הוא לא מתייאש נלראות אותי סובלת. כשבוע מאוחר יותר, הגיע עוד צו, בקשה להקדים את המועד בצירוף חוות דעתו הפסיכולוגית של אבי! ובהמון שקרים, והכפשות המכוונות אלי (בצו ההכפשות בעיקר כלפי אמי). זה בקצרה הסיפור שלי, בניסיון לא לרדת יותר מדי לעומק. למי שלא התייאש וקרא עד לכאן, כל הכבוד! הבקשה שלי: מה אתם חושבים שעלי לעשות? איך עלי להגיב? להתעלם ולשכוח מהסיפור, או להתחיל לחשוב ברצינות מה עושים. מצד אחד, אין לי הרבה מה לעשות, העו"ד של אמי מטפל בעניין ואני קטינה, בטח בבית המשפט לא ייתיחסו לכך בכלל שוב, ומצד שני הוא קבע שני דיונים וביקש ואישרו לו להקדים אחד מהם. אני צריכה להגיב? לתבוע אותו בחזרה או משהו? מה אפשר בכלל לעשות? אם אתם צריכים עוד פרטים, תשאלו חופשי.
לפורום שלכם: יש לי בעייה די קשה של גרושים מכוערים של ההורים, שבימים אלו הגיעו אף אלי. אני יודעת שיש פורום ילדים להורים פרודים, אבל קראתי אותו מספר ימים והתרשמותי הראשונית היא שהם לא כל כך רציניים (אל תעלבו אם יש כאן מישהו משם), ובכל מקרה לא יעזרו לי במיוחד. האם הגעתי למקום הנכון? אם כן, אספר את הסיפור שלי ותנסו בבקשה לעזור...
