היי לכם

[נאוה פרנס, נטורופתית]

את לא בוטה. את מדברת את מה שאת

מרגישה. אני לא מכירה אותך או את אביך, רק ניזונה ממה שתיארת. הכי קל זה לזרום עם מה שקורה ולהדוף כשצריך. הבנתי ממך, שכך נהגת ושזה לא נתן לך את התוצאות שרצית. כדי לשנות דרושה פעולה. וזה בסדר גמור גם לומר: אם זה מה שכרוך בשינוי - אז לא תודה!!! אגב, הבנתי ממך שאימא שלך בעיקר התגוננה בבתי המשפט. לא קלטתי ממך שנעשה איזשהו ניסיון לסגור עליו באופן שיימאס ל ו מהאפיק המשפטי ושה ו א יפעל לתקשורת אחרת לגבי עיצות, תתפלאי אילו עיצות נותנים גברים זה לזה בענייני גירושין. גברים גם מגיעים לזה מוכנים בדרך כלל: מחביאים רכוש וכספים, פונים דרך בית דין רבני כי שם משלמים פחות מזונות ועוד.... אני מאמינה שאביך מצא לו יועצים שכאלו. אני אישית נוקטת בד"כ בדרך של הודעתי הראשונה אליך: הזוג התחיל עם אהבה ברמה כלשהי, יצר ילדים זו האימא של הילדים שלך... זה האבא של הילדים שלך... תן לה לגדל אותם בכבוד ובתנאים שהם הורגלו בהם. זה צורם כשחיים אצל אימא בעוני ולאבא יש פנטהאוז ומכונית יקרה אבל יש המון המון גירושין מכוערים שבהם הילדים מהווים כלי משחק. את אמנם צעירה אך בוגרת מספיק כדי לפעול לשנות אני מפרגנת לנוער המון יכולות, בעיקר כוחות נפש ליצור לעצמם עולם יפה יותר... אני מסיימת עכשיו את הדיאלוג בינינו ניכר שאני לא האדם המתאים לייעץ לך. אני מאחלת לך המון הצלחה בכל דרך שתבחרי ומקווה שתצליחי לבנות לעצמך זוגיות מתפקדת יותר ממה שראית אצל הורייך.

 

[roya9]

נעים מאוד ../images/Emo124.gif

הסיפור שסיפרת מאוד מוכר לי אומנם הורי התגרשו יותר מוקדם אך גירושים יותר מכוערים מאלה לא תמצאי בחיים.. קללות אחד לשני וניסויים כושלים לגרום לי לשנוא אחד את השנייה וכן גם אבא שלי מתעקש להיפגש איתי למרות שאני די שונא אותו אז אחרי המון טיפולים והמון ריבים והמון כדורים נגד דיכאון שהוא גרם לי לקחת יש לי בשבילך את העצה הבאה שתישמע לך די טיפשית אבל אם תחשבי אליה קצת אולי תמצאי בה משהו מועיל והנה העצה: בכל קשר אבל מכל קשר אפשר להוציא משהו טוב לדוגמא אני כל פגישה לקחתי אותו למסעדה או לחנות יקרה וקניתי דברים על חשבונו ואכלתי ואפילו לא הקשבתי למה שהוא אמר וכל פעם ביקשתי כסף זה אולי נשמע לך נורא אגואיסטי מצדי אבל אחרי מה שעברתי איתו הייתי חייב למצוא גם משהו שיהיה טוב בשבילי ובטח גם את תוכלי למצוא בקשר המטומטם שלך עם אבא שלך איזשהו דבר קטן טוב כמו המשפט: "תמיד תמצאי את האור בקצה המנהרה"... והדבר השני הוא שכדי שתלכי ל"אבא" שלך ותגידי לו בשיא הרצינות מה שאת חושבת עליו זה אולי לא יגרום לו לעשות משהו אבל כדי שפשוט תסבירי לו שאת לא רוצה להיפגש איתו ודי.. מהניסיון שלי עובדו סוציאליות יכולות לעזור רק תגידי לה מה את חושבת על אבא שלך ומה שהוא עשה לך עד היום ושהפגישות לא מועילות ולא נותנות לאף אחד מהצדדים משהו ואומנם את קטינה אבל כבר יודעת מספיק טוב כדי להגיד שנמאס לך.. מקווה שעזרתי, רועי |בהצלחה

 

[חגית חד הורית]

וואי נאוה, אני בשוק ../images/Emo6.gif

אני בטוחה שאת לא היית רוצה שמישהו ימליץ ליהונתן להשתמש באיזה שהוא קלף נגדך.

איזה הבדל זה כשאת לוקחת על עצמך את חבישת הכובע של הילד ולא של האם . אהה...

אבל את בטח לא פה אלא כבר מבלה לך בחוף עתלית.

 

[חדהורי 34]

חגית..לנאווה צריך להתרגל ../images/Emo8.gif

ולמיטב דעתי היא לא בעתלית...... הטיול הוא בשבוע הבא...

ביי

 

[חגית חד הורית]

גם אותי תפסתם על חם ../images/Emo13.gif

שאני לא תמיד קוראת דברים עד הסוף...... שבוע הבא ----

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo6.gif תפסת אותי על חם!!! ../images/Emo6.gif

יהונתן משתמש וישתמש בקלפים - תמיד!!! ופעמים רבות איני יכולה לכעוס עליו כי במקומו - הייתי עושה את אותו הדבר

ובכל זאת, כדי שיהיה קל יותר "להתרגל אלי" כדבריו של חדהורי, אסביר... בניגוד לרוב המבוגרים, הילדה שבתוכי חיה וקיימת לכולנו יש ילדים פנימיים חבויים בתוכנו אך רובנו לא מחוברים איתם, להפך... רובנו נכנסים לנעלי התפקיד ושוכחים מה נשבענו שלא נעשה בהיותנו ילדים

אז רגשית, כשאני שועת / רואה דברים שנאמרים ונעשים לילדים על ידי הוריהם ועל ידי מבוגרים אחרים, אני חשה עמוק בתוך גופי את התגובות הרגשיות שעולות כתגובה. חוצמזה, כאיש מקצוע, אחת המתנות שלי זו היכולת לראות את אותה סיטואציה מכמה כיוונים. כך, אני יכולה לבטא מולך את הצד של הילד עד שתאמיני ב- 100% שאני חושבת שהילד צודק, ואז לדבר עם הילד ולייצג את הצד של ההורה כך שהוא יאמר: נו, טוב, היא מעולם המבוגרים. פעמים רבות אני יכולה לראות את ההשלכות לטווח רחוק של כל פעולה שתבחרי לנקוט בה. (זה קצת בא לידי ביטוי בתשובותיי לרותי ** ראי את סוף התשובה) אם תשלבי את השניים.... אני יכולה ללמד אותך להשיג את רצונך מילדייך ובכל זאת לתת להם מה שהם רוצים או ללמד אותם להשיג את מה שהם רוצים "בלי שתרגישי"

בסופו של דבר, כולנו רוצים להיות מאושרים וזרימה והרמוניה משיגות תמיד תוצאות טובות יותר ואם כל הצדדים משיגים את רצונם - כולם מרוצים!!!

כל התורה על רגל אחת

ובכל זאת, חדהורי צודק!!! צריך להתרגל אלי ועוד יותר לחוש ההומור המשונה שלי

- זה על תגובתך שהצחיקה אותי...

 

[הבוחשת בקדירה]

ותשובה נוספת

מנסיון ילדיי [גם איתם אביהם ניתק קשר מזה מס´ שנים ופתאם התעורר וביקש לבטל את תשלום המזונות עקב הסיבה שאינם מתראים...ונגררנו לבתי משפט ולשירותי הרווחה ועוד כהנה וכהנה] הפתרון שמצאנו היה פשוט מאד בדיאבד [אם כי הסיפור לא תם עדיין] בני הסביר לעובד הרווחה כי אביו דווקא היה חסר לו לפני 5 ו 6 שנים וכמה הוא כמה והתגעגע בזמנו לאביו אבל הניתוק והריחוק עשו את שלהם והוא שאל את עובד הרווחה [פסיכולוג במקצועו] אם הוא בתור אב היה מתנתק מילדיו לתקופה כה ממושכת בקיצור עובד הרווחה קיבל את עמדת בני כי אם אביו רוצה בקשר עימו עליו למצוא את הדרך לבני ולהתחיל להשקיע כמו כן ביקשנו שהשופטת תיפגש עם בני [בלעדינו ותתרשם לבד ] היא אכן עשתה זאת יחד עם עובדת סוציאלית וגם הם התרשמו כי תביעתו של "בעלי" קנטרנית וחסרת בסיס וכי עליו כאב מוטלת החובה למצוא נתיבות ללב בני [יחד עם זה הם חייבו אותם לנסות לגשר וכד´ מבלי שקבעו הסדרי ראיה ומבלי שכפו זמנים מוגדרים ובסיפור זה כל שרציתי לומר הוא שאם תדעי להעביר הרגשתך תחושותייך לשופט לעובד הרווחה הרי שאת ביותר ממחצית הדרך... ובהערת אגב כן אב יכול לתבוע ביטול מזונות אם הילד אינו מתראה עימו [יוצאים מנק´ הנחה שכנראה הוא מוסת ע"י האם] ואי אפשר לתבוע אב שאינו מקיים את הסדרי הראיה ומעבר לתשלום המזונות אם אין הסכם המורה כך אין אפשרות לתבוע לא השתתפות בתשלום חוגים טיפולים מיוחדים מתנות וכו´ חובתו של האב [ושוב אלא אם סוכם אחרת] בתשלום מזונות בלבד ובנותי הבגירות העדיפו בהיותן בצבא [ואז עליהן לתבוע בעצמן את אביהן על תשלום מזונות] שלא לעשות כן [שכן לאחר גיל 18 תשלום המזונות הינו שליש בלבד והסכום היה מזערי ] ולמרות שלא היה קשר בינן לבין אביהן הן העדיפו שלא להגרר למלחמות נוספות ונק´ למחשבה.... כשהיחסים תקינים בין הילדים לבין האב הרי שהאב משלם ברצון את המזונות גם לאחר גיל 18. רק כשהיחסים עכורים האב מסרב לשלם והילדים נדרשים לתבעו בבית המשפט מה שמעכיר את היחסים עוד יותר. לכן לא ברור לי מדוע אין חוק בעניין ... שהתשלום יהיה עד תום השרות הצבאי וזהו. וחוץ מזה תשלום שליש החל מגיל 18 גם הוא נראה לי לא הוגן שכן אצלי לפחות ההוצאות [עם הבנות] רק גדלו בוודאי שלא קטנו ולא ברור לי מהיכן נובעת ההחלטה של שליש מסך המזונות שהיה מוסכם שבת שלום ובני הוא בן 16 [הבנות בגירות]

 

[פולדרה]

תגובה

לא הבנתי מה יצא מכך שבן התערב. בוודאי שאב חייב בתשלום מזונות, לפי הבנתי זה לא קשור להסדרי ראייה. האם שופטים ועובדים סוציאליים יכולים לחייב את בנך ואביו לנסותלגשר על הפערים ולהתראות אם הבן אינו חפץ בכך? אותי חייבו ללכת לעובד סוציאלי ולדבר עם אבי, אבל העובד הסוציאלי ראה שאין עם מי לדבר, הכעס שיש לי אליו, והסיבות לכך שהוא "רוצה" לפגוש אותי, מספיקים כדי להבין שאין בסיס לתביעה שלו להסדרי ראייה. אני יודעת שאין אפשרות לתבוע הוצאת נוספות למזונות המינימליים אם אין רצון של האב בכך. אין חוק בעניין המזונות מעבר לגיל 18 מאותה סיבה שאין חוק והסדרים לגבי עניינים רבים אחרים הנוגעים לגירושים: מערכת המשפט בישראל לטובת הגבר בלבד, השליטה של בתי הדין הרבניים בנושא לא מאפשרת קיום משפט צודק.זאת הסיבה שהמשפט במשפחתי נגרר במשך כל השנים, כשאבי מוסיף להערים קשיים על אמי ולא מאפשר לנו להתנתק ממנו. אני חושבת שגם כשאני אגיע לגיל 18 אעדיף את הגישה של הבנות שלך ולנתק כל קשר איתו, אם זה יתאפשר לי. תודה על התגובה שלך, לא חשבתי שיש מצבים דומים לשלי, וצרת רבים, חצי נחמה או משהו כזה...

 

[הבוחשת בקדירה]

ולשאלתך... בני כמוך לא בחר להתערב

אלא נגרר כמוך לסיטואציה . בהחלט ישנם מצבים בהם פוסקים כי האב אינו צריך לשלם מזונות באם מוכח כי האם מסיתה את ילדיה ובכך נמנעות פגישות מהאב [מענישים את האם] אך אין כך הדבר אצלך [ואף לא אצלינו] וזאת הסביר בני הן לעובד הרווחה והן לשופטת [משלא היתה ברירה ונגררנו שוב לבית המשפט] גם אצלינו ראו כי זאת פרובוקציה מצד האב אך יחד עם זאת ניסו \ המליצו הן לבני והן לאביו לנסות לחדש את הקשר. ובעניין חוק... אני חושבת שישנו "חוק" כפי שכתבתי בו אם תתבעי בעצמך את אביך תקבלי שליש מהסכום שקיבלת עד כה. [אנחנו וויתרנו] והערתי רק שחבל שלא מעגנים בחוק המזונות כי המזונות יהיו עד תום השירות הצבאי מבלי לגרור את הילדים לבתי משפט כדי שיתבעו את האב [גם כך הילדים נפגעים מספיק] ושיבואו רק ימים טובים

 

[פולדרה]

אז...

אצלכם זה בדיוק אותו מקרה. חוץ מזה שאבא שלי מספיק טיפש בשביל לחזור כל כמה זמן על התביעה הזו בשביל להציק לנו. וגם אצלינו המליצו לחדש את הקשר, רק שההתנגדות שלי הייתה מספיק חזקה בשביל להוריד אותם מהעניין. אני חושבת שאנחנו לא נוותר על מזונות בתקופת הגיוס, כי זה לא ממש מסובך לקבל אותם, לפי מה שהבנתי, ואבא שלי עושה מספיק צרות גם ככה, אז להגיש כתב תביעה לא יהיה קשה מדי. מקווה שיסתדר (או שכבר הסתדר) יותר טוב אצליכם.

 

[רק אביגיל]

שלום לך תוספת מרנינה (אהבתי ../images/Emo6.gif)../images/Emo140.gif

כמו תמיד , קשה לי לשמוע סיפורים בהם אני מרגישה ש ל"שחקנים" הראשיים (ה - "טובים" ), קצת נכבלות הידיים והרגליים . ספורי קפקא אני קוראת לזה ועצוב שבגיל כל כך צעיר צריך להתמודד עם בעיות של המבוגרים ולהיכנס כצד לסיפור . טוב שאת באה לחפש תשובות ולא לנסות להתמודד לבד מול המרכת. קיבלת המון עצות ודעות (שאפו לנאוה

) ואני תקווה שתצליחי לעמוד בנטל הנפשי הקשה שעומד לעבור עלייך בתקופה הזו. גם אם תחליטי שלא לנקוט בפעולה כלשהי , עדיין זה בטוח מפריע ונמצא במחשבות. השתדלי להיות רגועה ולהמשיך בחייך השיגרתיים השוטפים. אנחנו כאן לשמוע ולתת כתף.

 

[פולדרה]

סיפורי קפקא? ../images/Emo12.gif