היי לכם :]

[FruitNinga]

היי לכם :]

היי אני חדשה בפורום (בכללי בתפוז), בת 21.
החלטתי לשתף פה במה שאני מרגישה.. ואשמח לשמוע דעות\עצות. אזהרה: לפניכם חפירה

::
שנת 2013 הייתה שנה מושלמת בשבילי. הייתי במסגרת הצבאית (שאהבתי מאוד), הייתי מוקפת חברים וצחוקים והיה לי בן זוג מדהים(החבר הראשון). קמתי כל בוקר בחיוך,שמחתי להתעורר ליום חדש !
לקראת השחרור שלי מהצבא האקס נפרד ממני. זה בא לי בבום מטורף,אחרי הכל זו אהבה ראשונה. כשהשתחררתי מהצבא הרגשתי חוסר אונים.הרגשתי בודדה ולא ידעתי לאיזה כיוון לפנות ומה לעשות עם החיים שלי. התחלתי להתגעגע למסגרת הצבאית בעיקר בזכות האנשים שזכיתי להכיר שם. עם חלק מהם נשארתי בקשר.

אני מרגישה במצב של תקיעות. בזמן שכולם מתחילים ללמוד ולעשות משהו עם החיים שלהם- אני פשוט תקועה!!!. אני יוצאת לבלות עם חברות ומשתדלת לעשות חיים כמה שאפשר אבל הרבה פעמים אמרו לי שאני משדרת סוג של קרירות וסנוביות ולכן זה מרתיע אנשים מלהתקרב אליי. אני משדרת משהו שאני לא.
זה האופי שלי וקשה לי לשנות את זה. אני יודעת שזה מרתיע אנשים מלהתקרב אליי.

אין לי מוטיבציה לעשות דברים ולהתקדם בחיים. יש בי מן תחושה של ייאוש...ופסימיות.
גם כשאני יוצאת זה כבר לא גורם לי לאושר. לא יודעת מה נהיה איתי.. יש לי משפחה מדהימה וחברים טובים שתמיד פה בשבילי ואני מודה לאל שיש לי אותם. בלעדיהם הייתי מרגישה ממש בודדה ונכנסת לדיכאונות.

אני מרגישה שמאז שאני והאקס נפרדנו אין לי חשק לעשות שום דבר. עבר הרבה זמן מאז והספקתי להכיר גם בחורים אחרים אבל חתכתי כי הרגשתי שזה לא זה. עם האקס הייתי באמת מאושרת, העובדה שידעתי שהוא תומך בי ולצדי בעצם נתנה לי מוטיבציה לעשות דברים. התקופה אתו בהחלט הייתה תקופה מדהימה בחיים שלי ואני מפחדת שלא אתגבר עליו, עבר הרבה זמן מאז הפרידה. הוא בטח המשיך בחייו והתקדם.

אני מפחדת לא להתקדם בחיים ולהישאר ככה.

*אשמח לקבל דעות\ עצות לגבי המצב*

הפצצתי בחפירה! תודה רבה למי שקרא

 

[spaysi8]

וואי, נשבעת שחשבתי שאת אני..

אני לא בסיטואציה כזו אבל הייתי בסיטואציות דומות, וגם סגנון הכתיבה שלך ממש גרם לי להרגיש כאילו זו אני שכותבת..
תראי- עקב הסיטואציה (השחרור מהצבא והפרידה) זה לגמרי הגיוני מה שאת חווה ומרגישה, אין ממש פתרון קסם- פשוט להמשיך ולצאת, וכשאת מכירה אנשים חדשים לנסות "למתן" את הסנוביות הזו (שלפי מה שהבנתי היא לא אמיתית, זה רק מה שאת משדרת, וגם אני כזו לפעמים למרות שאני ממש ממש לא סנובית!), ולנסות להכיר בחורים כשתהיי מוכנה להכנס שוב לקשר.
באמת חשוב שאת מודה על משפחתך כי לא לכולם יש משפחה טובה, תומכת ואוהבת, נסי להיעזר גם בהם אם אפשר.
יהיה טוב, אל תדאגי!

 

[FruitNinga]

תודה :]

למזלי התברכתי במשפחה אוהבת ותומכת ואת בהחלט צודקת,זה לא מובן מאליו

 

[togi12]

גם אני הרגשתי כאילו זאת את חחח

 

[בוזוקיא]

התשובה הקבוע שלי לאנשים במצבך

אם יש לך כסף, טוסי מפה לטיול של כמה חודשים. אם אין לך כסף, תעבדי חצי שנה ואז טוסי מפה לטיול של כמה חודשים. אני ממליץ על דרום אמריקה כי זה היה הטיול שלי אבל תכלס אני מאמין שכל מקום זה חוויה בלתי נשכחת.

הרבה אנשים חושבים שטיול ארוך זה לא בשבילם, אבל הם טועים. אין לי זמן כרגע לפרט למה טיול ארוך זה בדיוק מה שאת צריכה כרגע, אבל תאמיני לי שמהמילים שכתבת זה פשוט ברור כשמש שאת זועקת לחופש. ולא חופשה קצרצרה של שבוע באירופה אלא חופש מוחלט של 4 חודשים ככה ביבשת אחרת, רחוק מכל הצרות והדאגות...יעשה לך קצת סדר בראש עכשיו כשאת נמצאת על פרשת דרכים.

הצלחתי לשכנע כבר שני אנשים שלא חשבו בכלל על טיול ולא עניין אותם לטייל, לתת לזה צ'אנס בכל זאת, והיום חצי שנה ושנה אחרי הם מסכימים איתי שזאת החוויה הכי מטורפת שהייתה להם בחיים והם מאושרים שעשו את זה. אם את בכיוון, תגידי לי ואני אמשיך להסביר לך למה זה בדיוק מה שאת צריכה (כולל מבחינה מדעית.

) אם לא, את מפסידה, אבל אני מקווה שתקבלי פה עצות שכן יעזרו לך יום טוב!

 

[בוזוקיא]

קבועה*

 

[FruitNinga]

תודה -->

הלוואי ויכלתי להרשות לעצמי לטוס רחוק לכמה חודשים טובים.
למען האמת חזרתי לא מזמן מביקור משפחתי בחו"ל, היה ממש כיף להתרחק.. הרגשתי שם באמת טוב. כשחזרתי לארץ כל המצב רוח הטוב והרגוע שהיה לי בחו"ל פתאום נעלם.
אולי כשאמצא עבודה נורמלית,ארוויח כסף טוב ואמצא שותפים ספונטניים אז אני יטוס לתקופה ארוכה יותר.
דרום אמריקה זה חלוםםםםם!

 

[בוזוקיא]

אם זה חלום אז אל תגידי "אולי"

אין שום סיבה שזה לא יקרה וזה לא צריך להיות חלום רחוק אלא יעד קרוב. אולי אפילו היעד הבא...וזה לא כזה מסובך. תמצאי לך איזה עבודה זמנית, תשימי בצד 3500 שקל כל חודש (אני מניח שאת גרה עם ההורים, אחרת זה קצת מסבך את העניינים כי הכסף נשרף)..תוך שישה חודשים מהיום יהיה לך מספיק כסף בשביל לצאת לטיול. זה לא סיפור כזה יקר, לי עלה 35 אלף שקל לחצי שנה כולל כרטיסי טיסה כולל ציוד (חלק מקרובי משפחה ווחלק קניתי יד שנייה) כולל הכל, ואם הייתי קצת יותר לחוץ על הכסף הייתי יכול לצמצם את זה גם ל30 אלף.

מבחינת פרטנרים לטייל איתם, זה סיפור קצת יותר מסובך, אבל זה גם פתיר. אני פשוט יריתי לכל הכיוונים...שאלתי כל חבר וכל מכר אם בא לו לטוס לדרום אמריקה, מי שאמר לי "אולי" ידעתי שאי אפשר לסמוך עליו וצריך להמשיך לחפש..בסוף היה לי מזל וחבר מהצבא רצה לבוא איתי, אבל אם לא תמצאי אף אחד אז תמיד אפשר למצוא שותפים ב"למטייל". תכלס את צריכה למצוא שותפה רק לשבועיים הראשונים ואחרי זה כנראה שתמצאי אנשים אחרים לטייל איתם. זה מפחיד אבל ככה זה עובד, אף אחד לא נשאר לבד, מניסיון. אני וחבר שלי יצאנו שנינו מהארץ ותמיד הצטרפו אלינו מטיילים אחרים...בשיא היינו קבוצה של 10 אנשים חח. אני לא זוכר אפילו פעם אחת בחצי שנה הזאת שטיילנו רק אני והוא..אפילו לא ביום הראשון. 3 חודשים שלמים טיילנו עם בחורה שבאה עם חברה מהארץ והחברה החליטה לחזור אחרי שבוע. קיצר אם תרצי שזה יקרה, זה יקרה. אין סיבה שלא.

מבחינת מה שלדעתי זה ייתן לך- קודם כל תמיד יש סיכויי לזוגיות חדשה כמות הזוגות שהכרתי במהלך הטיול ושנפגשו במהלך הטיול היא דיי מטורפת....
חוץ מזה, בארץ את נמצאת בסיר לחץ מטורף, אפילו אם את לא מרגישה את זה. כל מי שדיברתי איתו בטיול הסכים איתי שמגלים מחדש את המושג "חופש". והחופש הזה שאין לך מושג שקיים (תסמכי עליי בעניין הזה, רק כשאת שם את באמת יכולה להבין) זה בדיוק מה שאת צריכה בשביל לארגן לך את המחשבות בראש, להחליט מה את עושה עם עצמך בהמשך, ובכללי פשוט לומדים להסתכל על דברים בצורה שונה.
לא יהיה לך עוד זמן אחר בחיים להוציא לפועל טיול כזה...ההזדמנות שלך היא עכשיו. חד וחלק. מקווה שהפוסט הזה עורר בך איזה יצר של רצון לעשות מעשה ופשוט ללכת על זה. על תוותרי לעצמך בנושא...לבני האדם יש כישרון מופלא להיכנע לשגרה הבטוחה והמשעממת, ולהחמיץ את הדברים הטובים באמת, וצריך כוח רצון דווקא בשביל לעשות דברים שבסופו של דבר יגרמו לך טוב.
אני יודע שהתגובה הזאת כנראה תופסת אותך בהפתעה וכשפתחת את השרשור הזה כנראה של ציפית לתגובה כזאת, אבל תנסי לראות מבעד לפונט המרובע והמגעיל של תפוז כמה אני משתדל להעביר לך את המסר הזה ושאולי יפול האסימון, ואם כן אני אוכל להוסיף עוד מצווה לאוסף
בהצלחה!

 

[DELICE1]

אני לא מסכים איתך בקשר לטיול לגמרי

ובאופן כללי אני כן בעד טיול גדול ואני גם כנראה אעשה אותו אבל הצורה שאתה מתאר את הטיול היא לא לגמרי נכונה בכלל.
אני שמח שהייתה לך חוויה בדר' אמריקה=> באמת מי שטס ואוהב את המדינות האלה, יש לו טיול מאוד כיפי.
אבל קח בחשבון שכל אחד הוא בן אדם אחר, ולמצוא שותפים זה עניין כל כימיה+ מזל למי שטס לבד.
הייתי בארה"ב וטיילתי עם מישהו שאני לא מכיר וזה באמת היה בפוקס, והיה ממש כיף איתו ואחרי כן כשהמשכתי לדר' אמריקה גיליתי שאני בכלל לא מתחבר למדינות האלה(בגלל הפרימיטיביות שלהן) וגם לא מצאתי שותף אחד אפילו שהייתה לי איתו כימיה(למרות שההוסטלים מפוצצים בישראלים וזה באמת לוקח 2 דק' למצוא שותפים) כי כזה אני. אני אוהב לנסוע עם חברים שאני מכיר ולא זורם לי להחליף שותפים כל שבוע.

 

[בוזוקיא]

זה חלק מהעניין

החופש המוחלט הזה שמאפשר לך לקבוע מה תעשה, מתי תעשה ועם מי תעשה. מצד אחד זה נראה שיש את העניין הזה של מזל, אבל מצד שני אני לא מכיר בן אדם אחד שטס וחזר כי הוא היה בודד...כנראה שבסופו של דבר כולם מוצאים את החבר'ה שלהם. לגבי מה שאהבת ומה שלא, אתה צודק, ושוב זה חלק מהעניין- החופש להחליט מה טוב לך ומה לא...כל אחד בוחר את הדרך שלו לטייל וכל אחד נהנה בדרכו שלו. אני רק חושב שצריך לתת לבן אדם את הפוש ההתחלתי הזה כדי שיטוס ואחרי זה הוא כבר יפרח שם לבד.

 

[FruitNinga]

אממ..

תראה, חזרתי לפני זמן קצר מחו"ל. אמנם זה היה רק לתקופה של כמעט 3 חודשים אבל למרות זאת הרגשתי שלא מיציתי. מצד שני, אני לא יכולה כל הזמן לטוס,להנות ולהתרחק בלי לדאוג שתהיה לי מסגרת כלשהי. כשחזרתי מחו"ל אז אמרתי לחברה:"איך הייתי רוצה להישאר שם עוד כמה חודשים.." והיא אמרה לי:"את חייבת להתחיל את החיים האמיתיים. את לא יכולה לטוס ולברוח כל הזמן" (היא לא בדיוק אמרה לי את זה במילים האלה, אבל זו הייתה הפואנטה במה שהיא אמרה לי.

 

[בוזוקיא]

זאת בדיוק הנקודה אבל

אם נותר לך מעט זמן לברוח, זה בדיוק עכשיו! לא יהיה אחר כך, ואת תצטערי על כך. כולם מצטערים בסוף. אני עוד מקווה שאיכשהו יהיה לי זמן לדחוף עוד טיול ארוך ככה בסוף הלימודים ולפני שאני אמצא כבר עבודה נורמלית ואתחיל לבנות קרקע יציבה מתחתיי שלא תאפשר לי יותר את הבריחה הזאת מהמציאות. למען האמת, אני משתמש במושג לברוח רק בגלל שאת השתמשת בו, בפועל זה בכלל לא בריחה! את צריכה להפוך את כל המחשבה שלך, הטיול זה החיים האמיתיים, השגרה זה הבריחה.
החברה הזאת כנראה גם צריכה לטוס אם זה מה שהיא אמרה לך.
בחיים לא הרגשתי חיי כל כך כמו שהרגשתי בטיול הזה וזאת ממש לא קלישאה...כמה שזה נשמע כבר בנאלי לעשות טיול אחרי צבא, בסופו של דבר זה ממש לא בנאלי כשאת קולטת במה מדובר. יש מקומות שרואים שפשוט אי אפשר לתאר אותם מעבר ל-גן עדן. את נחשפת לטבע עצוםם שמגמד עד כל הצרות שלך בחיים האלה. זה עוזר לך להבין שהכסף שאת מרוויחה זה בסופו של דבר רק נייר...הוא בסך הכל הכלי בשביל להשיג את החלומות בחיים. אני אישית גם הבנתי במהלך הטיול מה בכלל החלומות שלי בחיים ומה אני רוצה לעשות עם עצמי כשאני חוזר לארץ.
בקיצור, נותר לך רק להאמין לי שאם את תחליטי להיות אמיצה ולעשות את הצעד הזה ותקבעי את הטיול הזה בתור יעד קרוב, זאת תהיה ההחלטה הכי טובה שעשית בחיים שלך, נקודה. זה לא רק עוד נופים ועוד חברים ועוד מסיבות...זה חוויות שישארו לך לכל החיים ולא תהיה לך הזדמנות נוספת.

 

[togi12]

אני טסתי לבד

ופגשתי שותפים בדרך. מאוד כיף, מאוד פיתח את האישיות שלי וכישורי החברה וההישרדות שלי, והכי כיףזה לאלהיות מוגבלת לבנאדם אחד, אלא להחליף שותף כל פעם שבא לי. והחלק הכי נחמד בזה- ישראלים לא מזהים אותך כישראלי/ת, כי את/ה לבד וזה לא משהו שישראלים נוהגים לעשות.

בכללי מסכימה עם בוזוקיא.

 

[Puskas]

מכל ההודעה הזו ברור דבר אחד

לב ליבה של הבעיה שלך היא שלא התגברת על האקס.
כמה זמן אתם פרודים? אם מספר חודשים בודדים אז זה בסדר ואת תתגברי עליו בהמשך אבל אם אתם פרודים כבר מעל חצי שנה ואת עדיין חושבת עליו ולא מצליחה להתקדם אז את צריכה כבר טיפול יותר רציני.
אז קודם כל את בת 21.. Dude כאילו כולה 21.. אני לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי עד גיל 23 בערך.. קחי לך את הזמן, את יכולה להתחיל ללמוד גם בגיל 23 וזה בסדר גמור, עד אז תבלי, תעבדי, תמצאי את עצמך, תיסגרי על עצמך והכל בסדר.
אז ראשית כל הייתי מציע לך להיפגש עם פסיכולוג סתם בשביל לפרוק לחצים ומתחים, זה באמת עוזר לפעמים.
שנית הייתי מציע לך להתחיל לעבור על מסלולי לימוד שונים במכללות השונות ולראות מה מדבר אלייך.
אחרי שתמצאי כמה דברים שמדברים אלייך, תלכי לפגישות ייעוץ במכללות הרלוונטיות ותשמעי יותר לעומק ותחליטי אם מתאים או לא.
חשוב להבהיר, גם אם אין תואר שמדבר אלייך, תמיד יש לימודים מקצועיים של תעודות שמרחיבות ידע ונותנות עבודה בחוץ, אז הכל טוב.
מבחינת יציאות, אין טעם לצאת בלי מצב רוח כי זה משהו שאחרים קולטים וזה דופק את כל הערב..
אז בינתיים זה בסדר גם סתם ללכת לשבת על בירה בפאבים, ברגוע, אולי לנהל שיחות נפש עם חברות וידידים או מה שלא יהיה,
משם תתחילי לטפס למעלה.

אבל הכי חשוב.. שתביני שאת בת 21.. זה כל כך מוקדם להתייאש מכך שאין לך כיוון.

 

[FruitNinga]

דבר ראשון תודה -->

*אנחנו פרודים כבר שנה ומשהו חחחחחחח אבל מי סופר? ;]
*אני יודעת ש21 זה גיל צעיר.. ושזה גם טבעי שיש את הלחץ הזה של כל בן אדם למצוא את עצמו ולקבל כיוון אבל אני מרגישה שאין לי את החשק הזה להמשיך ולהתקדם בחיים. העובדה שאין חשק בעצם עוצרת מלעשות דברים.
כשאני והאקס היינו יחד הוא תמיד דירבן אותי לעשות דברים, הרגשתי שיש מישהו מאחוריי שתומך בי ומכניס בי מוטיבציה.
אני בן אדם שצריך שיכניסו בו מוטיבציה ועידוד.
*בקשר לפסיכולוג אני בספק אם זה כדאי מכיוון שקשה לי להיפתח ולהגיד מה שאני באמת מרגישה. אני מעדיפה לסבול לבד. האנשים שסביבי כבר חושבים שהתגברתי על האקס. הם לא יודעים שמיום ליום נהיה לי יותר קשה. תמיד יש את המילות ניחום האלה:"יהיה בסדר","הוא לא שווה אותך" וכו'. אבל בכנות זה לא באמת עוזר.
*אני מחפשת עבודה כדי שאוכל לחסוך ללימודים. בעיקרון בדקתי גם לגבי לימודי תעודה ונראה לי שאשקול את זה ברצינות.
*כשאני יוצאת אז אני מתנהגת ההפך ממה שאני מרגישה. זה לא נראה שרע לי. זו סוג של העמדת פנים שהכל טוב ויפה.
*אני מנסה לצאת כמה שיותר, להנות כמה שאפשר. הרי כשעצוב אז לא טוב להסתגר בבית.

ותודה רבה!

 

[Puskas]

כל אחד והקטע שלו

כשאני בבאסה אני מעדיף להיות לבד בבית עם המוזיקה והבירה שלי, סוליקו וככה אני מתעודד חח.
בכל מקרה, אם את טיפוס שצריך שידרבנו אותו אז מה לגבי קאוצ'ר? הם עוזרים לנהל זמן, להפיק את המיטב מעצמך ועוזרים בקטע של ביטחון ושל מודעות עצמית ופיתוח כישורים.
הרעיון הוא שאני חושב שעזרה מקצועית זה ממש אחלה (ניסיתי, זה עובד לא רע בכלל).
אם את אומרת שהחברים לא נותנים מענה ראוי ורק את המשפטים השחוקים אז למה לא לנסות אדם בלתי תלוי?
קשה לך להיפתח? גם זה ישתנה לאט לאט.

 

[FruitNinga]

אמממ

סליחה על הבורות, אבל קואצ'ר זה לא בסגנון של פסיכולוג?

 

[Puskas]

לא

זה יותר מישהו שמטרתו להבין יחד איתך לאן את שואפת להגיע בחיים ואיפה את היום ולנסות לעזור לך לגשר על הפער הזה ע"י מעשים.
הוא מתמקד בפתרונות לבעיות ספציפיות ולא מתפזר איתך כל כיוון.
זה מאמן אישי לחיים בקיצור.. אם תגידי לו שאת לא יודעת לנהל את הכסף שלך נכון אז הוא יתמקד בזה ואם תגידי לו שיש לך בעיה בחלוקת זמן אז הוא יעזור בזה.

 

[FruitNinga]

נשמע מעניין..

אני אבדוק לגבי זה, תודה :]

 

[Purple Mushroom]

ניסיון לעזרה:

גם אני מרגיש תקיעות לפעמים במצבי בהווה המתמשך.
מקווה שתצליחי להתגבר על הפרידה מהאקס. תמשיכי בחיים, טוב שיש משפחה, וחברים\חברות, תמשיכי את חייך כך, ותנסי לעשות עוד משהו עם עצמך, חוץ מלבלות. מה עם ק"וח ? סיימת את הצבא? (כי זה לא הובן לי). תחפשי עבודה, ותחביבים, ותנסי להנות מהחיים. יהיה בסדר. תחכי להזדמנות להשתפר בחיים. יהיה בסדר, אל תדאגי, תנסי להרגיש יותר טוב. ובאמת אחת הסודות זה להגיד תודה רבה על מה שיש

בהצלחה

"

=]
א.א.

=]