היי, מישהו עדיין ער?
- פותח הנושא סמדר זהבי
- פורסם בתאריך
עזרה@ראשונה
New member
יש אנשים שלא מבינים גם מה פירוש
ראלי. כלומר, מה פירוש רע לי.
ראלי. כלומר, מה פירוש רע לי.
היי סמדר ומיכל
אני בסדר גמור, אצל ההורים שלי מיום שישי, נחמד. יש אפילו מזגן
אני לא נכנסת לפורומים של יואל וואללה. החרמתי אותם. אני נכנסת ליואל רק בשביל "העיר", לקרוא את עוזי וייל וקצת להתעדכן על כל מיני עניינים דיומא. מיכל, מסקרן אותי לדעת מה כתבת לי בהודעה ולילה טוב לכולם, אני אהיה כאן עוד קצת זמן. מחר אני קמה מוקדם יחסית. יש לי טרמם לכיוון הבית שלי.
אני בסדר גמור, אצל ההורים שלי מיום שישי, נחמד. יש אפילו מזגן
אני לא נכנסת לפורומים של יואל וואללה. החרמתי אותם. אני נכנסת ליואל רק בשביל "העיר", לקרוא את עוזי וייל וקצת להתעדכן על כל מיני עניינים דיומא. מיכל, מסקרן אותי לדעת מה כתבת לי בהודעה ולילה טוב לכולם, אני אהיה כאן עוד קצת זמן. מחר אני קמה מוקדם יחסית. יש לי טרמם לכיוון הבית שלי.אני עדיין תוהה ביני לבין עצמי
על איכות הפורומים כאן. אני כתבתי כאן פעם, באיזה מקום אחר, אבל לא עבדה לי האינטרקציה עם האחרים משום מה. לא היה קליק אז עכשיו אני ממשיכה לכתוב שם לפעמים, רק תגובות, לא פותחת ת´רדים משלי. נכנסתי לרשימת הפורומים וגיליתי אתכם, איזה יופי לראות אתכם שוב. באמת שאני מתרגשת. היה לי חודש מטורף קצת מבחינת הרגשה, דברים צפו לי בטירוף, הפסיכולוגית שלי תורמת המון, אבל עדיין זה כאילו משהו שאני צריכה לפתור אותו לעצמי ובעצמי. לפעמים אני מרגישה שכאילו הכל בסדר עכשיו, ואני משתגעת פחות מהאובדן, ואני משתגעת מזה שאני מרגישה ככה. כאילו בדרך נס למדתי לחיות עם זה בשלום. ואולי זה סוג של הדחקה, אין לי מושג. זה לפעמים מרגיש כמו "טוב, היא מתה. אין כבר מה לעשות. זה בלתי הפיך. אפשר להמשיך הלאה". נכון נשמע נורא?
על איכות הפורומים כאן. אני כתבתי כאן פעם, באיזה מקום אחר, אבל לא עבדה לי האינטרקציה עם האחרים משום מה. לא היה קליק
אז עכשיו אני ממשיכה לכתוב שם לפעמים, רק תגובות, לא פותחת ת´רדים משלי. נכנסתי לרשימת הפורומים וגיליתי אתכם, איזה יופי לראות אתכם שוב. באמת שאני מתרגשת. היה לי חודש מטורף קצת מבחינת הרגשה, דברים צפו לי בטירוף, הפסיכולוגית שלי תורמת המון, אבל עדיין זה כאילו משהו שאני צריכה לפתור אותו לעצמי ובעצמי. לפעמים אני מרגישה שכאילו הכל בסדר עכשיו, ואני משתגעת פחות מהאובדן, ואני משתגעת מזה שאני מרגישה ככה. כאילו בדרך נס למדתי לחיות עם זה בשלום. ואולי זה סוג של הדחקה, אין לי מושג. זה לפעמים מרגיש כמו "טוב, היא מתה. אין כבר מה לעשות. זה בלתי הפיך. אפשר להמשיך הלאה". נכון נשמע נורא?Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.