היי, מישהו עדיין פה?

  • פותח הנושא tear
  • פורסם בתאריך

sad

New member
אני חושבת שעינין האמהות

בעיקר לבנות הוא אחד המורכבים שיש זה כמובן מזעזע אותי שבתי בת השלוש שחושבת עדיין שאני הכי מקסימה תרגיש את המורכבות על בשרה..
 

sad

New member
וגם לך "אחת" חיבוק

זה מוזר... כי כשקראתי את השיר "אמא" חשבתי, איך דווקא אותו כתבו כנראה שזה פשוט אנחנו שקוראות מהירהורי ליבנו מהכאבים הפרטיים שלנו וכל אחת מחוברת לכאביה
 

tear

New member
מיקי יקרה

אולי מספיק עם ההתנצלויות האלו, אין על מה, להיפך נורא חשוב לי לשמוע דעתם של אחרים, ולדעת שאני עדיין שפויה מעט
ואני דווקא משוחחת עם ביתי המון בנושא הזה, מאוד חשוב לי שהיא תדע שאני קשובה לצרכים שלה, וכמובן זה נותן לה את האפשרות להתלונןעל "הפולניות"
שלי.
 

sad

New member
בכלל בכלל לא תוקפני

פשוט נכון ואמיתי שאול מחיי היומיום מהתמודדויות מהאמת החיצונית והפחד הפנימי... פשוט כמו שזה צריך למצוא כל פעם מחדש קו אמצע...
 

מיכל@בר

New member
לשתיכן, עם האותיות האנגליות,

שמחה שידעתן לקבל את התגובה שלי. ובנימה זו נפרדת מכולכן, ועפה לישון. ליל מנוחה מירושלים
 

tear

New member
וגם לך יקרה ../images/Emo29.gif ומעוף נעים ../images/Emo23.gif

 

tear

New member
ענין החוב לא ברור לי

זה ברור ששום אובדן הוא בשום אופן איננו חוב לאף אחד ושום דבר, על מה ולמה?! וכל ענין החרדות קיים הרי בגלל שבקלות הבלתי נסבלת או הגיונית איבדנו את היקר לנו מכל, והחשש שיכול לקרות שוב... את יודעת, חברה לימדה אותי לעשות משהו פסיכולוגי כזה, כדי להקל על עצמי. בכל פעם כשביתי יוצאת מהבית ולא בסביבתי פשוט ליצור מן בועה דמיונית כזו שמגינה עליה. כמובן שאולי זה באמת רק משהו פסיכולוגי, אבל לפעמים זה עוזר. [ובטח לא מזיק]
 

sad

New member
ה"חוב" הוא סיגנוני הציני....

פעם הוא היה יותר מפותח, נשארו לי עוד כמה פנינים...
 

tear

New member
את מקסימה ומצליחה ל ../images/Emo13.gif

את יודעת, פעם היה לי חוש הומור מפותח, ובכלל מאוד אהבתי לצחוק זה פשוט נעלם לי, והרבה מכרים אומרים לי המון שהם מתגעגעים לחיוך שתמיד היה חלק ממני.
 

sad

New member
חוש ההומור שלי הפך עם השנים

להיות ציני ושחור אנשים היו המומים ממני, לא הבינו מאיפה זה "נוחת" עליהם בהמשך החלטתי שיש קו דק בין ציניות שחורה למרירות ולמרות הכל, לתוך חיי מרירות אני לא מוכנה לשקוע אז הורדתי מינון,,, יש לי עוד מההומור השחור, מהציניות אבל גם מההומור ה"בריא", זה שצוחק גם ממה שלא קשור למוות אני מאמינה שלכולם זה חוזר, יחד עם העצב ומקבל מקום כי ככה זה מקווה שתזכרי גם לחייך ממה שלא.. וכמו שאמרה סבתי הפולנייה "כל דבר בזמנו"....
 

tear

New member
יש הרבה בענין הציניות

אולי אפילו אני "סובלת" ממנה מעט, רק שעדיין אני כל כך רגישה שיכולה משטות הכי טפשית להפגע ולבכות. מאוד מקווה שיגיע יום שאלמד לחייך ולצחוק שוב, ורוצה להאמין לסבתא הפולניה שלך...
 

tear

New member
אמנם על אופניים שנים לא רכבתי

אבל רוצה בכל ליבי להאמין שאצליח במעט אפילו להיות כמו שהייתי
 
אי אפשר לחזור להיות מה שהיינו

אבל אפשר להיות אחרים. ובהרבה מובנים יותר ממה שהיינו. והחיוך יחזור בסוף.. וגם הצחוק. בחיי. ולא רק באייקונים ווירטואליים
 

sad

New member
אהבתי את הבועה המגינה

ולי יש את החמסה המסורתית גם אם לא מועיל - בטוח לא יזיק
 
למעלה