שלום טל
קודם כל, אני מניחה שמרבית הפורום לא כאן בשל התחייבויות משפחתיות \ חברתיות, חוגגים להם אי שם את יום העצמאות. אל תתייאשי, עוד יגיעו לכאן, אם לא מחר, אז מחרתיים. אני חייבת לציין שהזדהיתי עם מה שסיפרת, גם בעניין הזכרון וגם בעניין השיחות. אפשר להבין למה חוסר הבטחון בזכרון שלך מסוגל לפגוע בשיחות. לפעמים נדמה שפרטים מאוד קריטים בורחים מהראש, בדיוק כשצריך להשתמש בהם בשיחה, ולא נעים להודות ששכחת כי את לא רוצה לפגוע בצד השני. באופן נקודתי לגבי הזכרון, את יכולה לעשות כמה דברים: 1. לקבל את העובדה שיהיו דברים שתשכחי במוקדם או במאוחר, בלי לפחד ממנה. 2. כשאת מאזינה לסיפור של חברה, אולי את יכולה לנסות להפריד בין פרטים קטנים לגדולים יותר, ולסכם אותו בראשך בקווים כלליים. לדוגמא: חברה מספרת על מישהו שהיא יוצאת איתו. ייתכן שהיא תספר לך דברים שהוא עשה או אמר, אבל כיוון שאלו לא החיים שלך, את פשוט תשכחי את זה תוך שעה-עד-יומיים. במקום לנסות לזכור מה בדיוק היו הדברים הללו, את יכולה לנסות לזכור את האופי הכללי שלהם, מה הם גרמו לה להרגיש, מה הם סימלו. מקווה שאני מספיק ברורה. 3. כשאומרים דברים בקול רם הם נשמעים פחות נוראיים. אם תודי מדי פעם בפני חברייך שהזכרון שלך "אינו מה שהיה" או אפילו בנימה של צחוק - "אוף! אני כזאת שכחנית!", זה עשוי להקל את המבוכה. כך למשל את כן יכולה להזכיר פרט ששכחת, אבל באותם קווים כללים שאת כן זוכרת, אולי אפילו להוסיף משפט שצוחק על הזכרון שלך, והם כבר יבינו על מה את מדברת ויזכירו את אותו פרט ששכחת. (ככה אולי תזכרי אותו לפעם הבאה
) בנוגע לבעיה בשיחות: אולי את יכולה לנסות להבין למה בעצם את לא יודעת מה להגיד חוץ מ"כן" ו"לא". אולי תנסי לשים לב בפעם הבאה לשיחה שאת מרגישה שנתקעת לך, ולחשוב למה לא היה לך מה להגיד על המשפטים האחרונים שנאמרו בה? 1. יכול להיות שמתוך חוסר עניין בתוכן\נושא השיחה עצמו. 2. יכול להיות שראשך ומחשבותייך נמצאים להם במקום אחר. 3. יכול להיות שאת אוהבת שיחות אישיות ועמוקות יותר, ולא מרגישה נוח, או צורך בשיחות חולין סטייל סיינפלד (שאלו לעיתים השיחות היחידות שניתן לערוך עם אנשים שאת לא מכירה עדיין מספיק טוב, או לא רוצה להכיר יותר טוב). 4. יכול להיות שאת פשוט לא מרגישה צורך להוסיף משהו חדש בנוגע לשיחה הזו, בין אם זה אישי או לא. אולי בסה"כ טוב לך עם החיים, עם המשפחה, עם הדברים שבהם את עוסקת, ואת לא מרגישה המון צורך לדבר עליהם, או להעביר שוב ביקורת על כיצד מתנהלת מדינתנו, או למה נהגים ישראלים כל כך מעצבנים, או מה יקרה בהארי פוטר הבא
יכול להיות שעברת את השלב הזה בחיים ואת זקוקה לשיחות אחרות שיסחפו אותך לשיחה אינטנסיבית. אני סתם יורה באפלה..משהו כאן מצלצל בפעמון? אם אותן שיחות שבהן את נתקעת דווקא מערבות פן אישי יותר (חברות שמספרות על בעיות, וכו'), אלו הן בד"כ שיחות שמתחלקות לרגעים שבהם את צריכה להקשיב המון (ואז "אהה" או "כן" בהחלט מספיקים), ורגעים שבהם את צריכה להציב שאלות + להביע דיעה. (אם את רוצה כמובן). אולי בהתחלה צריך להציב שאלות בצורה מעט מאולצת מבחינתך. כל מה שצריך לעשות זה להקשיב לצד השני, ולזהות אילו פרטים חסרים עדיין בסיפור שלו - ולשאול. לפעמים אלו פרטים טכנים יותר שקשורים לשאלות "who, what, why , where , when and how", עם הזמן אני מניחה שלומדים להעמיק ולשאול על יותר פרטים. אני עדיין לומדת
נראה לי שזה עניין של ניסיון חיים ולעיתים גם ידע אישי. הצד השני של השאלות קשור יותר לפרטים רגשיים - וכאן לא ממש הבנתי אם גם בשיחות כאלו יש לך קצר, אבל בגדול, זה צד שקשור יותר לניסיון להבין את המניעים הרגשיים בסיפור של אותם אנשים שאיתם את מתקשרת, ולכוון את השיחה על פיהם. מתנצלת על האורך, אני מניחה שאנשים שמבינים משהו בפסיכולוגיה היו מסוגלים לתמצת את התשובה הזאת לשתי שורות(?)
וכמובן, שתשובה זו לא באה להחליף אף אחת ממומחות הפורום (-: פיפין.
