היי...
אני משרתת בצבא כשנה ו4 חודשים. בסיס סגור, יוצאת חמשושים, סוגרת שבת אחת ל 4-5... תנאים טובים מאוד. מאז ומתמיד הייתי מאוד אובססיבית לעניין המשקל כי כשאני נכנסת לחרדות/עצבים אני מוצאת נחמה באוכל. התגייסתי במשקל 51 ועכשיו אני שוקלת 57 וזה משגע אותי, אני מנסה לא לאכול שטויות בבסיס וזה מצליח יומיים, אבל בגלל שאני סובלת גם מתלישת שיער כפייתית ברגע שאני לא מספקת את הגוף בעזרת משהו טעים אני תולשת לעצמי את הגבות והריסים... אני מנסה להבין מאיפה הכל מגיע, ובסופו של דבר מגיעה לאותן מסקנות... שאין לי עם מי לדבר כשאני שם. אני עושה את העבודה שלי כמו שצריך כל הזמן ומנסה שלא להתלונן, אבל אני סובלת. סובלת מכאבים ברגליים (אני צריכה לעבור ניתוח והצבא לא מוכן לקחת על זה אחריות למרות שהמצב החמיר תוך כדי שירות... כי אם אני אשאר נכה אחרי זה הם לא מוכנים לשלם פיצויים), סובלת מכאבי בטן כשאני אוכלת מבלי לחשוב, סובלת מכיעור כשאין לי גבות. סובלת מזה שאין לי עם מי לדבר, לשאול, להתייעץ, כי המפקדת שלי לא יכולה לעזור לי, החברות שלי לא יכולות ולא מבינות. וכשהתחברתי למישהו מהבסיס הוא תמיד אמר שאני מצחיקה, משוגעת, כיפית... עד שהתחיל בנינו משהו וכנראה ששם הוא שם לב שאני בחורה בכיינית עם מצבי רוח נוראיים. וזה מצחיק, כי כולם חושבים שאני בן אדם כל כך מאושר... ואני כל כך לא, ואני לא מבינה למה.
אני משרתת בצבא כשנה ו4 חודשים. בסיס סגור, יוצאת חמשושים, סוגרת שבת אחת ל 4-5... תנאים טובים מאוד. מאז ומתמיד הייתי מאוד אובססיבית לעניין המשקל כי כשאני נכנסת לחרדות/עצבים אני מוצאת נחמה באוכל. התגייסתי במשקל 51 ועכשיו אני שוקלת 57 וזה משגע אותי, אני מנסה לא לאכול שטויות בבסיס וזה מצליח יומיים, אבל בגלל שאני סובלת גם מתלישת שיער כפייתית ברגע שאני לא מספקת את הגוף בעזרת משהו טעים אני תולשת לעצמי את הגבות והריסים... אני מנסה להבין מאיפה הכל מגיע, ובסופו של דבר מגיעה לאותן מסקנות... שאין לי עם מי לדבר כשאני שם. אני עושה את העבודה שלי כמו שצריך כל הזמן ומנסה שלא להתלונן, אבל אני סובלת. סובלת מכאבים ברגליים (אני צריכה לעבור ניתוח והצבא לא מוכן לקחת על זה אחריות למרות שהמצב החמיר תוך כדי שירות... כי אם אני אשאר נכה אחרי זה הם לא מוכנים לשלם פיצויים), סובלת מכאבי בטן כשאני אוכלת מבלי לחשוב, סובלת מכיעור כשאין לי גבות. סובלת מזה שאין לי עם מי לדבר, לשאול, להתייעץ, כי המפקדת שלי לא יכולה לעזור לי, החברות שלי לא יכולות ולא מבינות. וכשהתחברתי למישהו מהבסיס הוא תמיד אמר שאני מצחיקה, משוגעת, כיפית... עד שהתחיל בנינו משהו וכנראה ששם הוא שם לב שאני בחורה בכיינית עם מצבי רוח נוראיים. וזה מצחיק, כי כולם חושבים שאני בן אדם כל כך מאושר... ואני כל כך לא, ואני לא מבינה למה.
