היי,
חדשה פה בפורום. בהחלט אשמח לדעת שיש לי פה מקום מפלט מהמון רגשות מיותרים..
אני נשואה כבר שנה לאב לשתי בנות מתוקות..
לצערי האמא שלהן הפסיקה את חביבותה ביום שהתחתנתנו..עד אז היינו מיודדות ולא הייתה שום בעיה מצידה.
זה התחיל בכך שהיא טענה לבעלי שהבנות לא מעניינות אותי, שהן אוויר בשבילי ושהוא לא אוהב אותן...ואת כל זה היא "יודעת.."
המשיך בכך שמאד כאבה לה העובדה שקניתי לבת הבכורה ספר ועליו כתבתי הקדשה..וכו'.....
בעקבות הדוגמאות הנ"ל והבעיות, ויכוחים וחיכוכים שזה יצר בעלי החליט להפסיק לתקשר איתה בכל נושא ולערב צד שלישי שיתווך אך כמובן שמהר מאד הוא הרים ידיים לנוכח כל התלונות שלה וחוסר הנוחות שלה מהמצב הקיים זה הגיע עד איומים ובקשה להגדלת מזונות ופתיחת הסכם...
וכיום הוא שוב נאלץ לדבר איתה בנושאי הבנות אך גם המצב הזה מאד קשה לשנינו כי היא מרשה לעצמה להשתמש בבנות לבקשותיה וגחמותיה..להתערב לנו במה שקורה בבית ואף לשלוט בבעלי..הדבר מאד מכעיס ויוצר המון בעיות...
זה הגיע למצב שבכל פעם שהיא מתקשרת שנינו נעמדים לדקת דומיה וחושבים מה היא תעולל לנו הפעם..
מיותר לציין שהיא פוגעת בבנות בלי למצמץ בכך שהיא מדברת על אביהן לידן ומשתשמשת בהן כל פעם שהיא רוצה להשיג משהו ובעלי לא תמיד יודע להבחין בזה כי הוא מאד אוהב את הבנות...ולא רוצה להחסיר מהן דבר וכשאני אומרת לו לפתוח את העניים והיי, משהו משתמש בבנות שלך...אז מתחיל שוב בעיות ואוירה עכורה וההיא חוגגת את נצחונה...
בכל פעם שהיא שומעת מהבנות שהן נהנות אצלנו וכיף להן וטוב לנו היא צצה עם משהו אחר..
יש לציין שהן מאד אוהבות להיות אצלנו מאד אוהבות אותי ואת אבא שלהן ואפילו קראו לי בתקופה מסויימת אמא עד שההיא קלטה את זה ושם זה הפסיק ויצר אצל הבנות משהו עכור..
משום מה היא מתקשרת בדיוק ביום הביקור שלהן אצלנו שזה כמובן מאד משפיע על ההתנהלות....
ברור לי שזה מקנאה כלפינו, ברור לי שהיא ממורמרת היא עוד לא נישאה שנית..ברור לי שכשטוב לנו היא נחמצת ונתקפת רצון להרע לנו
אבל ברור לי גם שאם אמשיך ליחס לזה חשיבות במידה שזה כיום המשפחה הזו תתפרק כי ממש קשה לחיות עם זה...
אבל איך אפשר לא ליחס לזה חשיבות...אני חושבת שאני משתגעת..או כבר אחרי...
חדשה פה בפורום. בהחלט אשמח לדעת שיש לי פה מקום מפלט מהמון רגשות מיותרים..
אני נשואה כבר שנה לאב לשתי בנות מתוקות..
לצערי האמא שלהן הפסיקה את חביבותה ביום שהתחתנתנו..עד אז היינו מיודדות ולא הייתה שום בעיה מצידה.
זה התחיל בכך שהיא טענה לבעלי שהבנות לא מעניינות אותי, שהן אוויר בשבילי ושהוא לא אוהב אותן...ואת כל זה היא "יודעת.."
המשיך בכך שמאד כאבה לה העובדה שקניתי לבת הבכורה ספר ועליו כתבתי הקדשה..וכו'.....
בעקבות הדוגמאות הנ"ל והבעיות, ויכוחים וחיכוכים שזה יצר בעלי החליט להפסיק לתקשר איתה בכל נושא ולערב צד שלישי שיתווך אך כמובן שמהר מאד הוא הרים ידיים לנוכח כל התלונות שלה וחוסר הנוחות שלה מהמצב הקיים זה הגיע עד איומים ובקשה להגדלת מזונות ופתיחת הסכם...
וכיום הוא שוב נאלץ לדבר איתה בנושאי הבנות אך גם המצב הזה מאד קשה לשנינו כי היא מרשה לעצמה להשתמש בבנות לבקשותיה וגחמותיה..להתערב לנו במה שקורה בבית ואף לשלוט בבעלי..הדבר מאד מכעיס ויוצר המון בעיות...
זה הגיע למצב שבכל פעם שהיא מתקשרת שנינו נעמדים לדקת דומיה וחושבים מה היא תעולל לנו הפעם..
מיותר לציין שהיא פוגעת בבנות בלי למצמץ בכך שהיא מדברת על אביהן לידן ומשתשמשת בהן כל פעם שהיא רוצה להשיג משהו ובעלי לא תמיד יודע להבחין בזה כי הוא מאד אוהב את הבנות...ולא רוצה להחסיר מהן דבר וכשאני אומרת לו לפתוח את העניים והיי, משהו משתמש בבנות שלך...אז מתחיל שוב בעיות ואוירה עכורה וההיא חוגגת את נצחונה...
בכל פעם שהיא שומעת מהבנות שהן נהנות אצלנו וכיף להן וטוב לנו היא צצה עם משהו אחר..
יש לציין שהן מאד אוהבות להיות אצלנו מאד אוהבות אותי ואת אבא שלהן ואפילו קראו לי בתקופה מסויימת אמא עד שההיא קלטה את זה ושם זה הפסיק ויצר אצל הבנות משהו עכור..
משום מה היא מתקשרת בדיוק ביום הביקור שלהן אצלנו שזה כמובן מאד משפיע על ההתנהלות....
ברור לי שזה מקנאה כלפינו, ברור לי שהיא ממורמרת היא עוד לא נישאה שנית..ברור לי שכשטוב לנו היא נחמצת ונתקפת רצון להרע לנו
אבל ברור לי גם שאם אמשיך ליחס לזה חשיבות במידה שזה כיום המשפחה הזו תתפרק כי ממש קשה לחיות עם זה...
אבל איך אפשר לא ליחס לזה חשיבות...אני חושבת שאני משתגעת..או כבר אחרי...
