היי,

ornme

New member
אמרנו "משפחה מורכבת"? אז גם ההגדרות לא פשוטות כאן...

אשת האב, כמוני למשל, מארחת את הילדים בבית שהוא ביתה, והיא מבוגר אחראי בזמן שהותם בבית שזה בדרך כלל שני ביקורים בשבוע וכל סוף שבוע שני. וזהו.
לא הגיוני לכלול אותה בהגדרת המשפחה הגרעינית. היא לא.

הגרעינית נשארת שני ההורים באשר הם והילדים.

במקרים דומים לשלך, זה משתנה כי את שם סביב השעון, איתם. את בבית בתפקיד אם כמעט מלא.
לדעתי גם במצב של משמורת משותפת זה שונה, כי לתמונה נכנסים באופן יותר פעיל בני הזוג של ההורים, ואז הגרעינית רחבה יותר.

ובכללי:
נראה לי שבמצב בו הייתי מגדלת את ילדיי במשמורת מלאה, היה מאוד לא מוצא חן בעיני לשמוע הגדרה שקובעת את השתייכותם שך ילדיי לתא משפחתי שאני אינני משוייכת אליו, ועוד מבת הזוג של האקס שמשייכת את עצמה לתא הזה.
 
לא מצליחה להסכים איתך.

בתור בת הזוג החדשה, הילדים של בעלי הם המשפחה שלי גם. הם האחים של הבן שלי.
אמנם לא הילדים שלי (וכשהיה ניסיון לקרוא לי אמא ניטרלנו אותו כי חששנו שגרושתינו תיעלב מזה ובצדק), אבל הם המשפחה שלי.
יותר מזה,
בעלי כל הזמן אומר לי- "אני רוצה שתאמצי את הילדים האלו! שתתנהגי אליהם כמו אל שלך!" לאמץ כמובן לא מבחינה משפטית אלא רגשית.
הם בהחלט המשפחה שלי וכך אנחנו מציגים את עצמנו.
יש לנו תמונות משותפות תלויות בסלון, ואלבומים בפייסבוק, ויש פה את הדברים שהם אוהבים לאכול ואת משחת השיניים המועדפת עליהם, הם לא אורחים שלנו, הם המשפחה שלנו.
אני לא רואה איך אפשר לקבל אותם ולאהוב אותם מבלי להתייחס אליהם כאל משפחה.
&nbsp
&nbsp
(ההודעה לא נכתבה בתוקפנות כמובן אבל אפשר לטעות ולקרוא ככה אז בבקשה אל...)
 

ornme

New member
ברור שיש קשר, ברור שזה קשר קרוב, אבל משפחה גרעינית זה

שונה.
הקטנה של האיש שלי קרובה אלי, מאוד. עדיין יש הבדל בין הקשר שלי איתה לקשר שלי לילדיי.
היא משפחה, בוודאי שכן, אבל זה שונה. גם במשפחה ישנן דרגות קירבה.
עם כל הרצון וכל הכוונות הטובות - לא רואה את ילדיו כילדיי... וגם הוא, מצידו, לא .

וחלילה, לא מוצאת תוקפנות בהודעה שלך.
 

mother cat

New member
גם אני לא מרגישה אותו הדבר לילדי הביולוגיים ולילדי החורגים

בכל זאת כולם משפחה שלי.
&nbsp
ואני לא בטוחה שההבחנה בין גרעיני ללא גרעיני כל-כך רלוונטית. הרי דובר כאן על משפחה - הכותבת כתבה שהיא משקיעה ושומרת על משפחתה. היא לא אמרה "על משפחתי הרגעינית". אז אולי ה ambiguity היא הפתרון לסוגיה?
 
נכון, הם לא המשפחה הגרעינית הפורמלית שלי,

כששואלים אותי כמה ילדים יש לי אני עונה שאחד, ושיש לו 3 אחים.
אני תמיד מזכירה אותם ותמיד זוכרת שהם חלק מאיתנו.
אם הם לא משפחה שלי, אז מה הם?
 

ornme

New member
אולי יתבהר קצת יותר אם ננסה להסתכל מזוית שונה:

1. כיצד את מעורבת כאשר ישנה בעיה עם אחת הבנות?
בהנחה שהבעיה התנהגותית -
  • האם הוריה מסכימים שאת תענישי אותה (בהנחה שזה "עונש מקובל" עליהם, אפילו סוג של סנקציה, לא ממש עונש)?
  • האם הוריה מסכימים שאת תפגשי עם המורה בבית הספר, תייצגי את שניהם ותדוני איתה באפשרויות הטיפול בבעיה?
  • אם הוריה מסכימים שאת תהיי שותפה להחלטות בנושא?
בהנחה שהבעיה היא בריאותית:
  • האם את שותפה לבחירת רופא מטפל ?(הכוונה לרופא מומחה, כמו רופא שיניים לדוגמא)
  • האם את שותפה בהחלטה על דרך הטיפול? (אופן יישור השיניים לדוגמא)
בהנחה שהבעיה היא קשיי למידה
  • האם את יכולה להטיל וטו על החלטות של הוריה לגבי לקיחת ריטלין, לדוגמא?
  • האם את יכולה להתעקש על סוג איבחון?
אהיה מאוד מופתעת אם התשובה לכל אלו תהיה "כן" חד משמעי.

2. האם קורה שבעלך ואקסיתו מחליטים משהו שקשור לילדות מבלי לשתף אותך?

כאן אהיה מאוד מופתעת אם התשובה היא "לא".
וזה רק על קצה המזלג.
בקיצור, אין לך אחריות הורית ואין לך סמכות הורית.
פשוט מאוד. את אינך הורה ואינך מתפקדת כהורה.

מאמינה שאת מאוד רוצה לקרב, מאוד משתדלת לראות את כולכם כיחידה אחת,
נפלא שאת אוהבת אותם וזוכרת אותם כאחים של הקטן,
אבל הקרבה שלך אליהם איננה קרבה מדרגה ראשונה.
 
אבל אני לא התיימרתי שהקרבה שלי אליהם תהיה קרבה מדרגה ראשונה.

וגם לא התיימרתי להיות אמא שלהם או תחליף לאמא.
הם כן משפחה שלי.
כמו שמתוקף נישואיי לבעלי אמא שלו הפכה להיות משפחה שלי- היא חמותי.
כך גם הילדים, הם על תקן משפחה.
&nbsp
וכן, אם יש התנהגות חריגה אני מענישה,
לא אני לא הולכת לבית הספר לימי הורים או פגישות עם המורה אבל כן הצעתי שאבוא לפגישה עם היועצת והנושא עלה גם מולה בהקשר של טיפול באחד הילדים, אני לא שותפה לבחירת רופא מטפל כי אמא שלהם עושה את הדברים האלו.
אבל כשאחד הילדים צריך תשומת לב מיוחדת בבית או שינוי גישה או טיפול התנהגותי כלשהו אני כן שותפה אליו כי אני חלק מהבית הזה,
ואני דמות מבוגרת פה ומתוקף היותי אמא של אח שלהם אני גם סוג של דמות הורית פה.
&nbsp
אני לא אמא שלהם ולא מתיימרת להיות,
אני כן רואה בהם משפחה.
אני לא מבינה את ההסתייגות הכל כך מוחצת הזו מלקרוא לילדים של בעלי משפחה שלי.
&nbsp
את לא רואה בילדים של בעלך משפחה שלך? סבבה.
ככה נוח לך וזה בסדר.
אני כן רואה בהם משפחה שלי ולא משנה כמה סעיפים תכתבי פה,
לא ישנו את זה.
 

ornme

New member
כתבתי - הם כן משפחה (בודאי שכן), רק לא משפחה גרעינית,

וכתבתי כתגובה לדברים שנכתבו כאן, בהקשר של הגדרת משפחות, שהיה מפריע לי אילו זוגתו של האקס היתה מגדירה את ילדי הקטינים כ - היא, האקס והם משפחה, כי הרושם שנוצר היה משפחה גרעינית שאני אינני חלק ממנה.

אין כאן שום דבר אחר, בודאי שאין כאן התנצחות מסוג כלשהו. כתבתי שגם במשפחה ישנן דרגות קרבה, ושבתוך הגדרות הקרבה הללו, ילדיי נמצאים הכי הכי קרובים.

ולמען ההוכחה, צרפתי את השאלות - כי אמא עושה את הדברים שפרטתי. אשתו השני של האקס לא עושה, בדרך כלל.

וזה גם קצת רגיש לי, ההגדרות, כי נוצרה לי תחושה של קצת בוגדת בקטנה של האיש שלי, אבל זה באמת מה שאני מרגישה.
 
עכשיו הבנתי אותך


למה בוגדת?
 

ornme

New member
כי אני לא רואה אותה בדרגת הקרבה

שהיא היתה מצפה לה...
אבל מה לעשות, ככה זה.
 
ואולי עיקר הגישה השונה היא במילה "גרושתנו"

האקסית של בן זוגי היא לא גרושתי
מעולם לא בחרתי בה
ולא חייתי איתה
ולא עשיתי איתה אהבה
והיא לא אם ילדיי.
לה ולבן זוגי היו חיים משמעותיים יחד,
ואיכשהו לקרוא לילדים שלה "המשפחה שלי" נראה לי שזה קצת מנסה למחוק את קיומה.
 

mother cat

New member
אכן "גרושתינו" נשמע לי מוזר.

אבל אם מדברים על "למחוק את אמא" - זה שאני מתיחסת לילדי החורגים כאל משפחתי לא מוחק גם אצלהם את קיומה של אמא? ואצלהם בעיני מאד חשוב לשמר את זכרונה - כי היא חלק מהם שאיננו עוד...
&nbsp
&nbsp
אני לגמרי מוכנה להסכים שלא להסכים, אבל מודה שאני ממשיכה להקשות כי הדיון הזה מרתק בעיני.
 
אצלך המצב אחר

ועוד יותר מורכב:
יש לי קרוב משפחה שהתחתן עם אלמנה + 3 ילדים, הם מאד מאד נזהרים עם ההגדרות בכדי לא לפגוע במשפחה של אבי הילדים ז"ל.
ואולי זה אחרת גם כי לך אין עוד מישהי בתמונה, שהיא אמנם מחוץ למסגרת של "הבית שלנו" (אני והזוגי וכל ילדינו) אבל איכשהו מזכירה לי את "לירן חולצה אפורה", שנדחף לכל מיני תמונות גם כשאין להם קשר אליו.
 

mother cat

New member
דימוי נחמד.....

בשנים הראשונות אגב הרגשתי ככה לגבי אשתו הראשונה. זה הזוי כי היא כבר לא בחיים, אבל את מרגישה את הנוכחות שלה כל הזמן. זה פחות מורגש עכשיו גם כי עברו שנים וגם כי עברנו לבית משלנו שבה אין כל-כך הרגשה של "שלה".
&nbsp
אני נזכרת משום מה בסיטואציה שפגשנו משהו ואיכשהו תוך כדי השיחה בעלי אמר "אשתי נפטרה מסרטן שד". אני הסתכלתי עליו מעט בהלם, ואמרתי "אישתך בריאה ושלמה, ועומדת כאן לידך. תודה". בחירת מילים היא בעייתית מאד לפעמים...
 

ornme

New member
לשמר את זיכרה זה הכרחי, אבל ביומיום זקוקים למישהו לנגב

את הדמעות, להקשיב, לחבק.
אין את המקור ומסתפקים בתחליף, הכי קרוב, האם החורגת.
לא בדיוק אמא כמו שהיתה, אבל סוג של. בדיוק כפי שהם לא בדיוק ילדייך אבל סוג של.
זה לא למחוק את האמא, זה לספק צרכים שנכללים בתפקוד של אמא, כשאמא איננה יותר.
בטוחה שהנוכחות שלך בחייהם אינה פיצוי מלא על העדרות אימם, אבל בהחלט "ממזערת נזקים" שעלולים היו להיות אם גם את לא היית בחייהם.
אין בכלל מה להשוות למצב של גרושין בו האמא לגמרי לגמרי קיימת .
 
להפך, אני לא מנסה למחוק את קיומה,

אני מקבלת את קיומה בחיי כי אין מה לעשות- גם אם היא לא חלק אקטיבי ופעיל מולי היא כזו מול בעלי ומן הסתם מול ילדיו שהם ילדיה.
כשבחרתי בבעלי, בחרתי גם בה באיזשהו אופן בחיינו בין אם רציתי ובין אם לא.
&nbsp
 

mother cat

New member
ברור שמורכב - אם זה היה פשוט מה זה היה שווה?


אבל עדיין קשה לי...
&nbsp
אנחנו כל הזמן מדברים פה בפורום על כמה חשוב לתת לילדים להרגיש לגמרי בבית בביתו של אבא - למרות שנמצאים שם רק יומיים בשבוע וכל שבת שניה. אני נזכרת בכל מיני שרשורים שזה עלה וחד משמעית כולם פה אמרו כמה הבית של אבא הוא גם ביתו של הילדים. למשל בשרשור של משהי שעמדה לעבור דירה והתלבטה איך לסדר את החדרים - וכולם התנפלו עליה כשרצתה לתת את החדר הקטן יותר או הממ"ד או משהו כזה לבן של בעלה שמגיע רק יומיים בשבוע וכל שבת שניה, ואת החדר הגדול יותר לבן המשותף שנמצא שם כל הזמן... אז איך זה מתישב אם הסטטיטמנט שהם אורחים של אשתו של האב ולא משפחה שלה?
&nbsp
כן, כן, אני מקשה בכוונה...
 

ornme

New member
מצויין שאת מקשה... לפעמים אני קוראת בפורומים

בנושא זה משפטים כגון "אני אוהבת את ילדיו כאילו הם שלי" וזה מעורר בי תהיות...

אירגנתי את הבית כך שהקטנה תרגיש בו טוב. היא מתייחסת אליו כאל ביתה. היא מרבה לבוא אלינו ומתקבלת כאן תמיד בחום ובמאור פנים.
יש לה חדר משלה ומחכים לה הבישולים המועדפים עליה.
ואני אוזן קשבת, ומחזקת ותומכת. לפעמים מספרים לי דברים שלא מספרים לאבא.
ואפשר תמיד להזמין אצלי (ומזמינים) משלוחי מנות... גם לאירועים...
זו קירבה, והיא משפחה, אבל היא לא הבת שלי וזו לא אותה קירבה... אני אינני סמכות הורית מבחינתה
וזו לא משפחה גרעינית.
מתארת לעצמי שאילו היתה מתגוררת כאן, ממש גדלה כאן, ולא רק מגיעה לביקורים, הקירבה היתה הרבה יותר גדולה.
 
למעלה