על גילויי המיניות בכתב היד וכמה טיפ
עקבתי בעניין אחר הדיון בפורום בנוגע לאבחון מיניות מתוך כתב היד, ואני מסכים עקרונית עם ז´אן, אבל אנסה קצת להרחיב. אז איך מגלים מיניות בכתב היד? סבורני שעצם השאלה יש בו כדי להטעות, ואנסה להבהיר זאת באמצעות שאלה נוספת, שתשמע אולי מוזרה ברגע הראשון: "איך מגלים מתוך כתב היד אם הכותב נושם"? התשובה כמובן שכל אדם חי הוא בהכרח גם נושם, וזו תהיה התשובה גם לגבי המיניות. כולנו מיניים, ואין צורך בשום סימן מיוחד בכתב היד כדי לדעת זאת. המדובר בצורך ביולוגי ונפשי אלמנטרי ביותר, ולא בתכונת אופי שמצויה אצל אחדים ואינה מצויה אצל אחרים. מה שרלוונטי יותר זה לשאול באיזה אופן באה המיניות לידי ביטוי והגשמה. פרויד למשל ראה את כל מהות התרבות בקונפליקט שבין עיקרון העונג – הדחף המיני (הליבידו) החותר לקראת סיפוק מיידי ובכל תנאי, לבין עיקרון המציאות – העיקרון המרסן, הקיים בכל סביבה חברתית והמאפשר חיים משותפים. פרויד סבר שפתרון מוצלח של הקונפליקט יוצר אנשים בריאים במישור הנפשי, ואילו העדר איזון בין שני הצדדים של הקונפליקט יוצר אנשים שאינם מסוגלים להסתגל לנורמות החברתיות (פסיכופאטים, פושעים ובעלי הפרעה חברתית) או אנשים מעוכבים ונוירוטים שאינם מסוגלים לתת ביטוי נורמלי לדחפים הטבעיים שלהם. מה שקובע איפוא את ההתנהגות המינית שלנו הוא הערכים אליהם חונכנו והנורמות של מותר שאסור שהפנמנו, מידת הספונטניות או המעצורים שלנו והדימוי העצמי שמקרין על כל הפעילות שלנו. ביטויי מיניות אינם מנותקים כמובן גם משאר חלקי האישיות, והם פועלים בהתאם לצרכים חשובים נוספים כמו דומיננטיות, שתלטנות, רגישות, צורך באינטימיות ויכולת ליצור אותה, רומנטיות, כושר הזדהות ואמפטיה ועוד ועוד. כדי לחשוף את ביטויי המיניות הספציפיים של כל אדם, נחוץ ניתוח מעמיק של האישיות מכל ההיבטים הרלוונטיים, ושום "סימן" מן המוכן לא יכול להוות תחליף הולם לכך. עם זאת, אין ספק שאנשים נבדלים זה מזה ברמת ה"ייצריות" או החושניות שלהם, וניתן לזהות זאת לפי הויטליות של הכתב, החושניות שלו (כתב בצקי), הגריות שלו ועוד. איזור תחתון מפותח אינו איפוא אלא פרט כשמדובר במיניות, ולאו דווקא החשוב שבהם. ובכלל, כדאי לשים לב שהאסכולה הסימבולית בגרפולוגיה (פרשנות לפי איזורי הכתב – עליון, תחתון ואמצעי, וסימבוליות של ימין ושמאל ועוד) אינה אלא אופציה פרשנית אחת, בעייתית למדי מבחינה מתודולוגית (לא כאן המקום להרחיב על כך), ונופלת מן האסכולות האחרות ברמת התקפות שלה. אסכולה זו הוצגה לראשונה בשנות הארבעים של המאה ע"י הפסיכולוג והגרפולוג השוויצרי ד"ר מקס פולבר, כאשר שתי האסכולות הגרפולוגיות המרכזיות – הצרפתית והגרמנית – כבר היו מגובשות כמשנה סדורה, ולמרבית הממצאים שלה היו בנמצא הסברים אחרים, משכנעים לא פחות. ולבסוף, התייחסות קצרה לכתב ידה של רחלי. רחלי נוטה לאותיות מעוגלות ומנופחות, בעיקרן באיזור האמצעי (בעיקר האות ל´), והניפוח של הע´ יורד מעט פשוט כי לא נותר לו מספיק מקום באיזור האמצעי (בניגוד לאות ל´, שכל החלק העגלולי שלה הינו על פי התקן באיזור האמצעי, החלק העגלולי של הע´ זוכה בתקן רק למחצית האיזור האמצעי). גם אותיות החסרות חלק עגלולי מעוצבות באופן רחב בהגזמה (למשל האות מ´). העיצוב המנופח מעיד על פנטזיה, גם פנטזיה מינית, אבל יש להבין זאת בהקשר הכולל של כתב היד. אין ספק שרחלי חמודה מאד, מעודנת ועם שובבות קלה, אבל היא נשארת ילדה טובה, עם אופי נוח לבריות, מתערה היטב בסביבתה החברתית, ועם הרבה פחות מרדנות ממה שרגילים לראות בגילאים הללו. כתב היד רך, מתון במזגו, מעט מאופק עם כי אמוציונלי מאד, ולא ניכרת בו שום ייצריות. הפן הבולט הוא דווקא הרומנטי, והמיניות שלה הולכת לכיוון אינטימי הרבה יותר מאשר לביטוי פיזי, שלא לדבר על כך שהיא מאד נזהרת שלא לחרוג ממה שנראה לה לא הולם או לא ראוי. למרות שרחלי בחורה נבונה ועם פוטנציאל כישורים לא מבוטל, היא עדיין מאד לא בשלה במישור הנפשי, ונדמה לי שרבים מן הכישורים הללו יבוא לידי ביטוי באופן מלא רק מאוחר יותר. במיוחד בולט הפער בין הכמיהה הרומנטית המפותחת, לבין הקושי לממש אותה באופן בוגר עם בני גילה, דבר המביא לתסכול רב, ומסביר את הצורך בפנטזיה, בחלומות ובעיסוק אינטנסיבי בנושא האהבה.
