לא נשכח ולא נסלח
ובטח לא יומיים אחרי המעשה האנטישמי והלא מוסרי שנעשה כאן. כרגע דברתי עם אדם שחזר מאחד היישובים כדי לסיים לפנות את ביתו. הוא עקר שני עצי פרי צעירים מחצרו כדי לנטוע אותם במשכנו החדש - שישאר זכרון ליישוב שלו - רק שהוא לא ממש יודע היכן משכנו החדש. אנשים ומשפחות שלמות נזרקו מבתיהם לכל מיני מלונות, בתי הארחה, קראוונים וכדומה, העתיד לוטה בערפל - ואת מדברת על "להמשיך הלאה"? על "לסלוח"? על "לשכוח"? סליחה, אבל אני לא יכולה. ממש לא. היו כבר שהגדירו את המעשה כמעשה אכזרי של אונס - האם היית מציעה לנאנסת לסלוח לאנס לאחר המעשה? לשתות מידיו כוס מים? "להמשיך איתו הלאה"? להבין ש"לא היית לו ברירה"?! אני עדיין לא סולחת על אלטלנה (ואז עוד לא נולדתי כמובן) - יש דברים שלא שוכחים ולא סולחים עליהם. גרוש יהודים זה אחד מהם. ולגבי החיילים : צריך המון אופי כדי לסרב פקודה. זה קשה מאד. קשה לשפוט. הכעס הוא לא על החיילים - אלא על מי ששלח אותם לשם. יחד עם זאת, כל חייל וחיילת וכל שוטר ושוטרת שהיו שם - שיעמדו מול המראה, יביטו בעצמם ולא יוכלו להגיד לעצמם : "אנחנו חפים מפשע וידינו נקיות". כי הם לא.