היי...

[אופס טעות]

היי...

אין לי כח נמאס לי אף אחד לא מבין אותי ואני מבינה לחלוטין את מי שלא מבין אותי הרי איך אפשר? כשאני בקושי מבינה את עצמי

טוב, אז ההורים שלי לא יזכו בפרס "ההורים הכי טובים ביקום", והאחים שלי הם לא בדיוק מה שהייתי רוצה שהם יהיו, אבל אני כבר לא ילדה אני בת 20, הדברים האלה לא צריכים להשפיע עלי יותר ולמרות הכל, אני לא יכולה שלא להסתכל כל הזמן על מה שלא היה לי ועל החסך שיש לי

שנים רבות מהחיים שלי אני מנהלת מלחמה ביני לבין הרגש העצום הזה שבי שרוצה שאני לא אהיה פה יותר, אני לא אחסר לאף אחד.. אבל לאחרונה מתחיל להחלש בי הכח להלחם, אין לי כח ואני גם חושבת לעצמי: מה הטעם? למה החיים שלי לא יכולים להיות פשוטים?????? פשוטים להחריד אפילו

הכל טובע בבלבול, רגשי נחיתות, ביישנות, חוסר ביטחון עצמי, וסתירות ענקיות. סתירה בין מה שאני לבין מה שאני רוצה להיות... כל כך הרבה יעדים קבעתי לעצמי עד שהם חותכים בבשרי. אני צריכה עזרה אני יודעת שאני לא אתאבד (בעזרת ה´) אבל מה אם פתאום הכל יראה לי שחור, תהיה לי התקפת אגואיסטיות ואחליט לשים קץ לסבלי??? לא יודעת מה לעשות..... מקווה שתוכלו לעזור לי אוף

 

[סהר-תמיכה]

שלום לך..../images/Emo20.gif

וברוכה הבאה למשפחת סהר.. אנחנו מקווים שתמשיכי להרגיש בנוח כאן..לדבר על הכל..להוציא את הכאב.. לשם כך אנחנו כאן...להקשיב לך.. מאד טבעי להרגיש את החסך הזה..מאד טבעי לרצות לגדול במשפחה בה מבינים אותך, מקבלים אותך, נותנים לך את מה שילדה צריכה לקבל.. וזה משפיע..כמה שאנחנו לפעמים רוצים שהילדות לא תשפיע על הבגרות שלנו- היא משפיעה- גם בגיל 20..וגם אח"כ.. ואז נוצר הבלבול..בין הרצון להיות בוגר ועצמאי..לבין החסכים האלה..שאנחנו עדיין מרגישים בחסרונם.. ואז מתעוררות המלחמות..וקשה להיות במלחמה כל הזמן- זה מעייף, זה לוקח אנרגיות..ולכן - יקרה..מותר לפעמים לנוח מהמלחמה..מותר לפעמים לשבת רגע..לקחת אויר..להבין ולקבל את זה שקשה..וכן- לא להתבייש לבקש גם עזרה.. לפעמים אנחנו צריכים מישהו שיעזור לנו לדחוף את עצמנו במעלה ההר הזה..לפעמים אנחנו צריכים מישהו שילך לצדנו..שיספר לנו שזה בסדר שקשה..שמותר לנוח.. אנחנו רוצים להכיר אותך יותר..רוצים לשמוע אותך.. ספרי לנו על הבלבול..על הגשי נחיתות..על הסתירות הענקיות.. אנחנו נהיה כאן, נקשיב לך, נחבק כשצריך, נחשוב יחד על דרכים ורעיונות.. אנחנו- וכל משתתפי הפורום היקרים (ואנחנו מרשים לעצמנו לדבר גם בשמם) כאן בשבילך- כל הזמן. את מוזמנת גם לבוא לשיחה איתנו דרך האתר שלנו, בכל יום (פרט ליום חמישי) בין 22:00 לחצות. מקווים שתחושי טוב יותר בקרוב..

 

[peachy]

וואו... איזה נחמדים אתם...

אין לי עכשיו הרבה זמן לכתוב, כי אני גולשת בעבודה, ואני עובדת עד 15:30 , אבל אני אשתדל לכתוב עכשיו כמה דברים על עצמי... (בתקווה שלא תרדמו) אז אני בת 20, ואני בן-אדם מאוד שמח, ודי מצחיק אבל משום מה אני מרגישה שמשהו מת לי מבפנים.. אני לא יודעת מה.. העיניים שלי מביעות את זה, ומהר מאוד הם נוצצות מבכי גם מהדבר השולי ביותר

ואני לא רוצה להיות עצובה... כי במהותי אני שמחה וכל מי שמכיר אותי יודע את זה, אבל... אני לא יודעת אולי אני עצובה כי אני מצפה מעצמי אלפי דברים, ואני כמעט שלא משקיעה בכדי שהם יקרו. כשהם לא קורים לי אני עוד יותר מתעצבת, ואז אני גם זורה לי מלח על הפצעים ואומרת לעצמי: נו, למה את מצפה שאת לא עושה כלום בשביל להשיג את מה את רוצה????? אבל אני מרגישה שאין לי כח נפשי, כאילו שכל קושי שאתקל בו, יגרום לי ליפול... ואני לא בטוחה שיהיה לי כח לקום. אני בת 20 וכבר יש לי תעודת מקצוע (הנדסאית) ביד, וזה יותר ממה שיש לרוב הבנות בגילי, אבל זה כאילו כלום בשבילי.. כי כל העולם שלי כל כך... חסר... שאני רוצה שלפחות בלימודים אני אצליח, שלפחות את זה יהיה לי. ואני רוצה להיות במקום הכי טוב מבחינת לימודים, כי אני מרגישה כזאת כלום, שאם אבחר בפחות, אז אני סתם יבלע באדמה ואף אחד לא יראה אותי, כי אני לא בן-אדם שמתבלט, להיפך, אני עושה חיקוי ממש טוב לטפט. אין לי אהבה, אז לפחות שיהיה לי שבריר של אור ממקום אחר... נמאס לי להיות בחשיכה

תודה על האכפתיות...

 

[peachy]

Peachy = אופס טעות

פשוט שכחתי את הסיסמא שלי.....

 

[dylan]

נשמע מוכר...

אין לי כ"כ איך לעזור או לעודד, אולי לא הייתי צריך לכתוב כלום אבל אני מזדהה עם רוב מה שכתבת, ולפעמים גם לדעת (או יותר נכון לקבל אישור "רשמי" כי אני בטוח שידעת) שיש עוד אנשים שמרגישים כמוך (פחות או יותר) מקל קצת איכשהו... אוף, באמת שרציתי לכתוב משהו מעודד, אבל אני רק נהיה יותר פסימי בזמן האחרון. בכל מקרה, מצטער שלא עזרתי, אבל חשבתי שכדאי שתדעי שלעוד מישהו אכפת, חוץ מזה שאני לפחות עדיין לא פגשתי טפטים שעוררו אצלי רגש, ככה שהחיקוי שלך לא משהו

 

[peachy]

אני עוררתי רגש ../images/Emo12.gif ../images/Emo35.gif

נו, לפחות זה... תודה על הנסיון לעידוד...

ממש נחמד מצדך..

תודה

 

[דליה גולן]

שלום פיצ´י

רומא לא נבנתה ביום. וזה גם נכון ששום דבר לא עוצר בעדנו חוץ מאיתנו = אנו עצמנו. רק אנחנו אלה ששמים טריז בגלגלים של להתקדם ולהתפתח הלאה בחיינו. פיצ´י יקרה, הדבר ה-כי חשוב לדעתי שאת יכולה לעשות עכשו למען עצמך זה להפחית את הלחץ. ולזכור שגם מסע גדול מתחיל בעצם בצעד קטן. אל תלקי ותאשימי את עצמך. תסכול והאשמה עצמית רק מעגנים אותך יותר חזק למקום, ומכבידים כמו משקלות על צווארך. תתרחקי מכל מה מחשבה כזו שהיא לא טובה, בלשון המעטה = שלילי. במקום זאת, תתחילי לטפח את ההכרה שלך ביחוד וביופי שבתוכך, להעריך לקבל ולאהוב את עצמך. כשאנו מרגישים טוב עם עצמנו כל שאר הדברים מגיעים וזורמים מאליהם. כל מה שקורה איתנו ובהשלכה מכך לסביבתנו. מתחיל ונגמר בגישה שלנו ובתפיסה שלנו את עצמנו. נשמע פרדוכס??? לא. זה ממש כך. כאשר יש לנו הערכה עצמית גבוהה יותר אנו מקבלים את עצמנו ללא תנאים, אנו סולחים לעצמנו גם אם לא עשינו/עושים את הדבר הנכון. זה ממש קצה קצה המזלג פיצ´י. וה-התחלה. זה הבסיס. בפועל, תתחילי במטרה קטנה. כזו שאת יכולה לעמוד בה. וזה חד וחלק לא אומר שבכך את סותמת את הגולל על ההמשך והשאיפה שלך להגיע ליותר. כמו שאת חוששת. אבל זה משמעותי במובן שתוכלי להתחיל מסע של בניית התחושה הטובה שלך עם עצמך. בעצם ההערכה העצמית, הקבלה שלך וכל שאר הדברים החשובים הם אבני הדרך להצליח בכל מה שתרצי. פיצ´י, אל תדאגי ותחששי. תיזכרי שאין אדם שאין בו את המשהו המיוחד שלו, את היכולת להגיע להגשמה עצמית ולחוות את הטוב שבחיים. תשמרי על קשר. חיבוק של חיזוק ממני, דליה.

 

[peachy]

לדליה היקרה ../images/Emo42.gif

תודה על החיבוק, הנה אחד בחזרה

כתבת שאני צריכה לאהוב את עצמי, אני מצטערת לאכזב אותך, אבל... פעם עוד חשבתי שזה אפשרי, היום... נראה לי שאת חדשה כאן, אני ממש לא יש לי הסטוריה עם הפורומים לתמיכה ולמודעות פה, שניסו לשכנע אותי לא להתאבד בתאריך של היום הולדת שלי והם הצליחו... עוד לא הודתי להם כי אני לא בטוחה כמה זה טוב. ושלא תטעי, לא התאבדתי אך ורק בגלל ההורים והמשפחה שלי, כשהבנתי מה זה יכול לגרום להם, למרות הכל. זה לא שהשלמתי עם עצמי והתחלתי לאהוב את עצמי, ממש לא. אני רוצה להתחיל ב"מסע של בניית תחושה טובה שלי עם עצמי" כמו שכתבת אבל אני לא יודעת איך להתחיל... ויש בי משהו שאומר שאף אחד לא ירצה לעזור לי... אין לי זכות שיעזרו לי בכלל... ובכלל אני מרגישה אשמה, שעצם קיומי מבזבז עכשיו אויר, חשמל, אוכל והכל אני סתם בזבוז. אני כאן רק בשביל ההורים שלי. עצם זה שאני כותבת לך, אני יודעת שאני מבקשת עזרה. אבל אני ממש יבין אם לא תרצי אפילו לכתוב לי יותר או אם סהר יחליטו לחסום את ההודעות שלי כי כבר נמאס להם ממני PEACHY

 

[nobh]

רגש

= כי נמאס להם ממני חוץ מיזה שאת לא רעה אבל אני יודע מה ההרגשה שלך זה בהחלט סבל נוראי וקשה להתמודד איתו אבל אפשר

 

[דליה גולן]

וואו....פיצ´י יקרה ...

שאני לא ארצה לכתוב לך יותר????????? וואו..רק תכירי אותי יותר ולא תוכלי להגיד את זה ביחד עם שמי יותר. תדעי שברגע שאני מכירה ומתוודעת לנשמה טובה - אני חובקת אותה הכי חזק שאפשר ומאושרת שגיליתי אותה. אז - את כזאת נשמה. קודם כל. זה עובר בין כל המילים שלך. תשמעי פיצ´י מתוקה, יש לי כל כך הרבה לכתוב לך. לא יודעת מאיפה להתחיל ומאיפה לסיים. אבל שתדעי שהייתי בסיפור הזה. (ועדיין דווקא עוד במידה מסויימת). דווקא מהמשפחה הכי קרובה שלי (הורים ואחות אחת). לא קיבלתי אהבה שצריך, חום, איכפתיות, תמיכה, עידוד. מיליון דברים שצריך להשקות את השתיל הקטן הרך הזה בפנים ולא השקו. היריעה קצרה מלספר הכל. אבל יש בי כל כך הרבה רצון לחיות, להעניק, לרצות, לעשות, להריח פרח קטן שצומח לו כך אחרי הגשם, לראות קשת בענן, לחוות ולראות כל שניה את יופיו המדהים של העולם (מקבלים את יצירתו של הבורא כדבר כמובן מאליו. ומפסיקים "לראות" את היופי והקסם שבו). התחברות לאנשים טובים ונפלאים שאני מתוודעת עליהם עושה לי את היום וגורמת לי אושר בלב. לחבק את ילדיי כל אחד פנינה בפני עצמה (עוד תגיעי לזה. ולא תאמיני איזה דברים נפלאים עוד לפנייך. את רק בקצה של הכל....קחי ממני). שלא להזכיר גם את החיוך הראשון, הצעד הראשון, המילים הראשונות. ולשמוע: "אני אוהב/ת אותך אמא". דברים מאוד מרגשים פיצ´י. ויש עוד בלי סוף.... אני רואה את זה מהמקום שאת כרגע לא רואה. ("דברים שרואים מפה לא רואים משם"). לומר לך משהו אפילו קטן, עצם החיבוק הקטן ששלחת לי כבר מראה על משהו חבוי קטן קטן אצלך שמחכה ליד אוהבת שישקה ויטפח עוד ועוד. עננים מסתירים לך את השמש. כשהם יתפוגגו תרגישי ותראי גם. זהו רק מכתבי השני אלייך. עוד נדבר ונדבר. אבל זה נפלא שאת כאן. ושנפגשנו. תתחילי לפחות בהלרגיש פיצ´י חמודה את שביב/ניצוץ החום מחיבוק ועוד חיבוק שאני שולחת לך, ולהרשות לעצמך להתחיל להסיר קצת מהדאגה. ולהאמין שאין צורך בה. בינתיים....תאמיני לי. קחי את ידי אלך איתך ואראה לך חמודה. חיבוק אמיץץץץץץץץ, מדליה.

 

[סהר-תמיכה]

פיצ´י יקרה...

והנה למדנו להכיר אותך מעט יותר.. ולמדנו שאת בחורה מקסימה..שיש לה המון רצון..אבל אולי איבדה קצת את הדרך.. אומרים שלא צריך לחולל מהפכות- שצריך לעשות שינויים קטנים. וכפי שדליה אמרה- לעיתים, כשאנחנו מציבים לנו מטרות ענקיות, אולי אפילו שאינן נתנות להשגה- סופנו לא להצליח, להתאכזב, לפול ולכעוס על עצמנו כעס גדול. ולכן חשוב לעשות את השינויים הקטנים. להציב כל פעם מטרה אחת, קטנה, שניתנת להשגה, שיכולה להוות בשבילך מדד כלשהו לכך שאת מסוגלת להצליח. ואולי אז- תתחילי להרגיש יותר טוב עם עצמך.. וגם אז- יתכן שלא תהיה הצלחה בהכל..כי אחרי הכל פיצ´, אנחנו אנושיים..לא מושלמים וטועים טעויות- כל הזמן. אמרת שלתחושתך לא ירצו לעזור לך, שלא מגיע לך לקבל עזרה ומסתבר שאנחנו ולא רק אנחנו- אלא האנשים הנפלאים בפורום הזה גם כן, חושבים אחרת. רוצים לתת לך יד, רוצים להראות לך שיש דרך אחרת, רוצים להגיד לך שאת חשובה לנו- שאת לא מבזבזת לנו כלום. את חיה- אנחנו שמחים על כך- וננסה לעבור איתך את כל הדרך הקשה הזו.. בואי ננסה לחשוב פיצ´ על משימה אחת..משימה קטנה אחת..שתעזור.. מחכים לשמוע..

 

[peachy]

סהר היקרים ../images/Emo23.gif

קודם כל

על האכפתיות

ניסיתי לחשוב על משימה אחת, וישר משהו אחד עלה לי בראש, דבר שאני כל הזמן חושבת עליו, ושאני ממש רוצה להפטר ממנו... אני קצת מפחדת לכתוב לכם כי בטח תחשבו שזה דבר מטופש/ דבילי/ עלוב אבל בשבילי זה לא...... טוב, אז................ אה............. בבקשה אל תרדו עלי....... אני הולכת די כפוף... לא כמו זקנה בת 80, אבל כפוף יש כאלה שמעירים לי על זה, יש כאלה שמתעלמים אבל זה נורא מפריע לי, כי שהוא מישהו רואה אותי אז הוא ישר מסיק מסקנות לגבי האדם שעומד מולו ודי ברור שמסיקים שאני חסרת ביטחון, בטח משהו לא כ"כ בסדר אצלי, ושאני עצובה. זה די נכון... אבל בכל זאת, אני לא רוצה לעשות כזה רושם רע ואם אני ארצה לפגוש איזה מישהו (דבר שלא נראה לי עכשיו) אז הוא בטוח לא ימשך אלי ככה. אתם בטח חושבים: אז פשוט תיישרי את הכתפיים ותלכי זקוף

אבל זהו, שזה לא פשוט, כי למישהי כמוני שהתרגלה כבר מלא שנים ללכת ככה, גם אם אני אתאמץ נורא, אז אני יצליח להיות זקופה ל5 דקות בערך ואז בלי לשים לב, אני יחזור לשפיפות הרגילה... יש לכם איזה רעיון בשבילי? איך אני אפטר מהכפיפות הזאת?? מקווה שתקחו את זה ברצינות כי זה באמת מטריד אותי... מצטערת אם זה נשמע לכם טיפשי PEACHY

 

[סהר-תמיכה]

פיצ´י..

אנא צאי מנקודת הנחה שכל מה שתכתבי, ניקח ברצינות מלאה. אנחנו ממש לא חושבים שמה שכתבת הוא טיפשי! להפך..מה שאדם משדר כלפי חוץ הוא חשוב ומקרין רבות, כמו שאמרת, על הבטחון העצמי.. איך להתרגל ללכת זקוף? וואו..זו שאלה קשה. אנחנו חושבים שקודם כל המודעות לעניין היא חלק מהפתרון. כששמים לב למשהו בעייתי, יודעים להתייחס אליו ברצינות ולעשות הכל כדי לשנותו.. השאלה היא איך? אולי כדאי לגשת לפיזיוטרפיסטית שתתן לך תרגילים? או מישהו שמתמחה ביציבה נכונה? לדעתנו- שווה לברר..כי זה נשמע שזה מאד חשוב לך.. מה דעתך?

 

[שבילים]

pechy יקרה!

מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת כי גם לי יש נטייה ללכת כפוף וגם אני הרבה זמן מנסה להיאבק בזה ולשנות את זה ללא הצלחה מירבית. בעצם, יש מקרים שאני כן הולכת זקוף ואלה תקופות שבהן אני מרגישה טוב יותר עם עצמי, בטוחה בעצמי יותר. וכן, התעמלות בהחלט יכולה לעזור. חייבת להודות שהזנחתי את שיעורי היוגה שהלכתי אליהם בזמנו אבל אני גם זוכרת שהם עזרו לי לעמוד זקופה ולמשך זמן רב. ולא רק היוגה אלא כל פעילות גופנית עוזרת לזה, זאת מלבד העובדה שהיא נותנת הרגשה טובה ומעלה את הבטחון העצמי. אל תוותרי, המשיכי לנסות, בסוף זה יצליח. בהצלחה.

 

[peachy]

היי שבילים ../images/Emo29.gif

תודה על העצות (יוגה, פעילות גופנית)

ויכול להיות שזה באמת יעזור... אבל לצערי אני יוכל לנסות את זה רק אחרי 17 בינואר, כי יש לי בגרות במתמטיקה, ואין לי זמן לכלום עד אז... אבל אני מתכננת להירשם למכון כושר כלשהו או לקנות לי כמה קלטות התעמלות כשיהיה לי זמן חופשי...

PEACHY

 

[שבילים]

בהצלחה רבה

גם בבגרות וגם בהתעמלות.

 

[peachy]

סהר ../images/Emo65.gif

זה רעיון ממש טוב ללכת למישהו שמתמחה ביציבה נכונה אתם חושבים שיש אחד כזה בקופ"ח? איך אני יכולה לברר??

על הכל... PEACHY

 

[peachy]

סהר היקרים ../images/Emo23.gif

רק רציתי להגיד לכם שעד יום ראשון לא תהיה לי גישה לאינטרנט, אז אני לא אוכל לענות לכם (אם תכתבו לי משהו..) אז שלא תחשבו שאני מתעלמת מההודעות כי באמת, המילים והיחס שלכם, והאכפתיות הם כמו גלגל הצלה שאני נאחזת בו בשביל להוציא את הראש מהמים... אז תודה על הכל

עד יום ראשון

PEACHY

 

[peachy]

היי דליה...

תודה שענית לי

ועל שאכפת לך כ"כ... מה שכתבת הצליח לרגש אותי, כי קשה לי להאמין שמישהו, לא משנה מי, יגיד לי שהוא אוהב אותי או יחבק אותי אמא שלי אף פעם לא מרגישה צורך לחבק אותי

אז אם אמא שלי לא מחבקת אותי, שילדה אותי, וגידלה אותי כל השנים האלה, אז למה שמישהו אחר ירצה??

משום מה נראה לי שאני הולכת להיות בודדה עד גיל 30 כי עכשיו אין לי כח להתמודד אין לי כח לסבול דחיה או חוסר אהבה מעוד מישהו בעיקר אם זה יהיה מבן זוג

אבל זה בסדר, כי אף אחד לא מתעניין בי, אולי זה בגלל שאני לא הולכת למקומות שאפשר להכיר, אבל זה לא משנה כי בטח גם אם אני אצא אז כולם ידחו אותי. דרך אגב - אף פעם עוד לא היה לי חבר... אם את תוהה למה אז אולי זה קשור לזה שלמדתי 6 שנים במכללה לבנות בלבד אבל לא נראה לי, כי היו שם מלאאא בנות, ולכולם היה חבר... אני סתם מבלבלת לך את השכל

PEACHY

 

[דליה גולן]

פיצ´י יקרה

שלא תגידי מילים כמו: שאת מבלבלת לי במוח, בבקשה. אני עושה את זה עם כל העוצמה שיש בלבי. ואיך שאת קוראת אותי זאת אני, בלי כחל וסרק. אני נהנית ושמחה לכתוב אלייך לחמם את לבך היקר ולעשות לך המון טוב. באמת. סיפרתי לך מתוקה, שגם אני בבית (עד היום) לא קיבלתי אהבה, יחס, לא היו קשובים ללבי (ויש הבדל בין הקשבה ללהיות קשובים......), איכפתיות. אם פעם אספר לך עד איזה אבסורד הגיע חוסר היחס הזה - איך אומרים בסלנג: "השערות יעמדו לך". אומר לך רק זאת. סיפרת שאמך שילדה אותך לא חיבקה אותך, ולא אהבה ועוד - גם אותי פיצ´י יקרה. אבל מספיק היה שפגשתי נשמה אחת, אחת טהורה טובה חכמה ונפלאה. שהיתה שם בשבילי. שהושיטה לי יד, הבינה אותי עמוק ובאמת, היתה קשובה ללבי ולמכאוביי - ההבנה הזאת, האיכפתיות האמיתית הזאת, ריפאו אותי. הפכתי לאדם חדש. למה שהייתי צריכה להיות, למי שאני. מה שהורים צריכים להיות למען ילדיהם. לעמוד לצידם כשהם הופכים לאט לאט מניצן לפרח יפה - קיבלתי. ולאו דווקא מהוריי. כך שמספיק לפגוש נשמה אחת אמיתית כזאת כדי להיבנות מחדש ולעלות על הדרך הנכונה, להתחיל לנשום ולחיות מחדש, לראות את הקסם שבחיים. (שהמצוקות הסתירו). פיצ´י, צריך אומרים בחיים הרבה מזל לפגוש נשמות טובות ואיכפתיות מהלב. זה לא אומר שאין. זה אומר אולי שלא נחשפת מספיק כדי להגיע ולהכיר. עכשו הנה אפילו דרך האינטרנט את פתחת לך חלון ונגלה לך עולם ומלואו. את מכירה אנשים חדשים שרוצים לעזור ואיכפת להם. ועכשו את יכולה להחליט החלטה, שאת העבר את משאירה במקומו הנכון ו"המכובד" - ואת הראש את מפנה לעתיד ומתמלאת במחשבות עם תקווה וטוב. לא משנה מה היה. חשוב מה הלאה. וממני תקבלי לאט לאט בקצב שלך הרבה מהלב, אעמוד לצידך ואהיה איתך. חיבוק גדול מהלב, דליה. הושטת יד וקיבלת חיבוק.