המ, דילמה קשה מאוד (NOT)
מצד אחד קו לעובד, ארגון שקיים כ12 שנה, ידוע גם בקנה מידה עולמי, מנהל מאות תיקים בשנה נגד מעסיקים, תרם ותורם לשינוי בתקנות העבודה, מצד שני אתה שלא יודע בכלל על הסדר הכבילה שהוא הבעיה מס' 1 בנושא העובדים הזרים בארץ או לא יודע שבישראל היבוא מתבצע דרך חברות כח אדם שטוען שהארגון הראשון מפוקפק. (אם אתה עדין לא מפקפק, אתה יכול להסתכל בדרכון של העובד הזר ולראות שרשום לו אצל מי הוא מורשה לעבוד) הא לך קישור מהארגון המפוקפק YNET "במרכז פסק הדין עומד "הסדר הכבילה" של עובדים זרים למעסיק ספציפי. מדובר במדיניות של משרד הפנים, שלפיה עובדים זרים מובאים לארץ עם אשרת שהייה שתוקפה מותנה בעבודה אצל מעסיק מסוים, אשר שמו רשום על-גבי האשרה. ברגע שהעובד עוזב את מעבידו, תוקף האשרה פג, והעובד הופך לשוהה בלתי-חוקי, שדינו מעצר וגירוש. השיטה הזו הופכת למעשה את העובדים לרכוש של המעסיקים, שיכולים לעשות בהם ככל העולה על רוחם – להלין את שכרם, לספק להם תנאי מחיה ירודים, לכלוא אותם, להכות אותם, ולפגוע בזכויותיהם בדרכים נוספות. פעמים רבות מובאים עובדים זרים לארץ כדי לעבוד אצל מעביד מסוים, אבל "מנוידים" למעסיק אחר, וכך הופכים לשוהים בלתי-חוקיים שלא באשמתם. יתר על כן, עובדים רבים אינם מודעים כלל להסדר הכבילה באשרת השהייה שלהם, וכך הם הופכים לשוהים בלתי-חוקיים ללא ידיעתם" ומתוך מאמרבה חנה זוהר, מנהלת קו לעובד : "הסדר הכבילה, שבו שורש הרע לדעתנו, נעשה לפי סעיף 6 בחוק הכניסה לישראל (התשי"ב 1952), המתיר לשר הפנים "לקבוע באשרה או ברשיון-ישיבה תנאים, שקיומם יהיה תנאי לתוקפם של האשרה או של רשיון-הישיבה". כלומר, נוהלי הכבילה אינם קבועים בחוק עצמו אלא תלויים בהחלטתו של שר הפנים, ועל כן גם ניתנים לשינוי על ידו. בחודש מאי השנה הוגשה לבית-הדין הגבוה לצדק עתירה נגד ממשלת ישראל, שר הפנים ושר העבודה, במטרה לבטל את הסדר הכבילה. העתירה הוכנה על-ידי "התוכנית לרווחה ומשפט" באוניברסיטת תל-אביב, וחברו לה "קו לעובד", "מוקד סיוע לעובדים זרים", "האגודה לזכויות האזרח", "עמותת רופאים לזכויות האדם", "מרכז אדווה" ו"מחוייבות לשלום ולצדק חברתי". בעתירה הצענו שאשרת-העבודה תינתן על שם העובד, בהגבלה לענף התעסוקה שלשמו הובא. העובד יוכל לבחור באופן חופשי בין מעסיקים באותו ענף, כנהוג במדינות המערב וכמתחייב מכל הכרה בסיסית בזכויות אדם. לעתירה צורפה, בין היתר, המלצתו של נגיד בנק ישראל, התומך בשינוי זה. בדו"ח 2001 (שפורסם במרץ 2002) קבע הנגיד: "ראוי ליישם את המדיניות של הגבלת מספר ההיתרים הניתנים לעובדים זרים, להקפיד על אכיפת כל חוקי העבודה גם לגביהם, להטיל אגרה או מס על מעסיקי עובדים זרים, לתת את ההיתרים לעובד ולא למעסיק, וכן להגביר את האכיפה לגבי העובדים הבלתי חוקיים ומעסיקיהם". "תוצאותיה של מדיניות הכבילה", נכתב בעתירה, "חותרות תחת אשיות המשפט ועקרונות יסוד בשיטתנו המשפטית, זאת הואיל והסדר הכבילה הופך את העובד הזר לרכושו של המעסיק. תפיסה מעין קניינית זו גוררת עמה תוצאות הרות אסון כגון: פגיעה מהותית בכבוד האדם, סחר בעובדים, ניודם, תעשיית כספים הנבנית על חשבון העובד, פגיעה בגופו, בזכויות המגן, זכויות עובדים ועוד".
