כל מה שכתבת נכון - לא עומד בסתירה, מדובר בגישה והתייחסות
גישה אחת שטוענת שאנחנו זה הגוף שלנו - אם אנחנו זה הגוף שלנו כאשר הגוף מת, מתכלה קיום ה"אני" מתפוגג.
גישה אחרת טוענת שהגוף הוא רק כלי המתנהל כפי שהוא מובנה להתנהל - הכלי הזה מכיל בתוכו את הרוח שלנו (את החלק הרוחני והאנרגטי שלנו) - זה האני האמיתי, השורש שלנו, המהות שלנו.
חלקי הגוף השונים הם מכניים בלבד (ניתנים להחלפה לפחות באופן זמני) כאשר המוח הוא תחנת הממסר הראשית ובלעדיה הגוף (החלק המכני שלנו) לא יכול לתפקד.
ניקח מים לשם השוואה: האם המים הם האוקיינוס? הים? הנהר? הנחל? כל אלה הם כלי המכיל בתוכו את המים.
מהו מקור המים - האם הוא באוקיינוס וכל הלאה? בגשם? בעננים? באדים? מה קדם למה? המים משנים מצב צבירה ונעים במעגל מחזורי.
הרוח שלנו (המקור שלנו רוחני/אנרגטי) נע במעגל מחזורי - כאשר המקור שלו אינו הגוף שלנו.
ושאלת השאלות איך נוצרו החומרים השונים - מה יצר אותם? ואיך הם הפכו לחומר חי וליצורים נעים /תבוניים (כולל צמחים ובעלי חיים וכל השאר).
החומרים המשמשים אותנו אשר הם חלק מהגוף שלנו - הם חומרים במצב צבירה דחוס, בגלל כוח המשיכה, במקומות שונים בחלל/ביקום אותם חומרים הם במצבי צבירה שונים, בדחיסות שונה וברמת איכות שונה. מקור כל החומרים, מקור כל החיים - היכן הוא, מה הוא?
הפיסיקה/המתמטיקה - מתקיימים בחוקיות מסויימת - מה גורם להם להתנהל בחוקיות החוזרת על עצמה?
איך, למה חומר ממשיך לאורך מיליארדי שנים להכיל בתוכו את אותו מבנה אותו גרעין?
כל החומרים שהופכים להיות הגוף שלנו - הם לא אנחנו, הרוח שלנו היא אנחנו, אבל בהיותנו בגוף פיסי אנו נוטים להתייחס אל עצמנו כגוף ומזדהים עם הגוף שלנו - אבל השורש שלנו, המקור שלנו המהות שלנו לא בגוף.
אנחנו רוח במסע אנושי - כל מה שקורה לנו בגוף, כולל חוויות שמגיעות מהמוח משרתות את הרוח שלנו - כאשר הגוף מסיים את תפקידו, מת, מתכלה - הרוח ממשיכה הלאה.
כמובן מדובר בגישה והתייחסות ולא במדע - המדע משרת את הגוף הרוח משרתת את המדען והתובנות המדעיות מעשירות את הרוח - הרוח תמשיך הלאה, תשוב אל המקור שלה ומשם לפי בחירתה תשוב לגוף אחר להתנסות בחוויות חיים אחרות או תבחר משהו אחר, מקום אחר התנסויות אחרות.
