הישג קטן

[מירב של פעם]

הישג קטן ../images/Emo9.gif

לאחדים מכם ובעצם לרוב האנשים בעולם זה ישמע כעוד פעולה פשוטה ובנאלית, אבל בשבילי? זה הישג, אני גאה בעצמי- יום שבת החלטנו בעלי ואני לצאת לאכול במסעדה. בעלי כהרגלו אמר לי: "תשיגי את הטלפון (מהאינטרנט כמובן) אני אתקשר להזמין שולחן". הוא היה עסוק ואני חשבתי לעצמי- מה העניין עכשיו להפסיק אותו באמצע עיסוקיו כדי לתת לו את הטלפון להתקשר....לא מתאים. אז חייגתי את המס' ומבלי לחשוב יותר מדי אמרתי: "שלום, אני מעוניינת להזמין שולחן לאחת וחצי לזוג פלוס תינוק, השם-......" הקול מהעבר השני אמר לי: "אוקיי" וזהו. אני לא יודעת כמה אתם יודעים איזה הישג זה בשבילי....בעבר מעשה כזה לא היה קורה אפילו בדימיון הכי פרוע שלי ואם כבר הייתי אוזרת מלא מלא אומץ ומנסה, הייתי מנתקת מיד כשהיו עונים לי פשוט כי לא הייתי יכולה להוציא הגה מהפה. אני מרגישה שאני מתקדמת...אמנם בצעדים מאוד איטיים, אבל העיקר ללכת קדימה ולכבוש עוד ועוד פסגות.

 

[בתיה של פעם]

כמו בשבילי להזמין פיצה . . . . .

 

[b e ll]

צעד קטן לאנשים, צעד ענק לך!

כל הכבוד לך, גם אני מאוד מאוד גאה בך. ייווו, אני מאוד מאוד שמחה. ממש מחאתי לך כפיים כשקראתי את ההודעה. ועכשיו תזרזי את הקצב, תעלי את מספר ההתנסויות החדשות כדי שהשינויים יקרו בקצב מהיר יותר. תהיי מוכנה גם לפעמים לאכזבה או לחוסר התאמה בציפיות. זה בסדר, מותר ולגיטימי והכי הכי - לכולם זה קורה.

 

[stkachov]

איזה יופי

סיפורים מאין אלו מעלים לי חיוך על הפנים כל פעם מחדש. כל הכבוד לך. כולנו גאים בך.

 

[diana25]

כל הכבוד לך !!! ../images/Emo140.gif

ממש כל הכבוד לך! אני מכירה את ההרגשה הזאת טוב מאוד. גם לי קרה כמה פעמים שבעלי לא יכל להתקשר לאן שהוא או שהיתי צריכה להתקשר דחוף ונאלצתי לנתקשר בעצמי. לפעמים הלך לי טוב, לפעמים ממש גרוע. מה שאני הכי שונאת זה שמתקשרים אלי מעסיקים (כי אני עוד ממשיכה בחיפוסי עבודה) ועושים לי מעין "ראיון לפני ראיון", וכמובן בגלל הלחץ והפתאומיות אני מתחילה לגמגם וממש לא יכולה להציג את עצמי כראוי. בדרך כלל אחרי הראיון הטלפוני הם לא חוזרים אלי יותר. אצלי בכלל יש קטע מיוחד...כאשר אני מגמגמת ברוסית, אנשים שלא מכירים אותי חושבים שאני לא מדברת טוב ברוסית (שכחתי את השפה). וכאשר אני מגמגמת בעיברית חושבים שאני לא יודעת לדבר עיברית.

 

[stkachov]

אכן מוכר

כשאני מדבר אם משהו בעברית ומתחיל לגמגם, הוא חושב שאני עולה חדש או משהו ואז אומר לי משהו כמו: "תגיד ברוסית, אני קצת מבין".

 

[inkognito1]

stkachov אתה מדבר רוסית?

>>כשאני מדבר אם משהו בעברית ומתחיל לגמגם, הוא חושב שאני עולה חדש או >>משהו ואז אומר לי משהו כמו: "תגיד ברוסית, אני קצת מבין". stkachov אתה מדבר רוסית?

 

[shoshyyy]

איזה קטע ....

בגלל הגמגום כולם אומרים לי "יו ... מאיפה את בעולם ? מבטא שלך כל כך לא מוגדר ...... צרפת , ספרד , ארה"ב בריטניה ........" כל אחד והניחושים שלו אבל מה שבעצם הם לא יודעים שזה בגלל הגמגום . אין לי דיבור טבעי .... חחחחחחחחחחחחח

 

[mico24]

כל הכבוד ! אבל סתם שאלה באוויר..

מה עם אנשים, שיש להם דרישות הרבה יותר גבוהות מעצמם?

להוריד אותן..? או כל החיים לנסות להשיג ולחיות ביאוש מתמיד (או שלא, אם מצליחים..)?

 

[מירב של פעם]

מה זה דרישות הרבה יותר גבוהות?

למה אתה חושב שהדרישות שלי מעצמי לא גבוהות? אבל יש רצוי ויש מצוי. אז או שכל החיים מוותרים לעצמנו וחיים בתסכול ותהיה של מה היה אילו, או שמנסים ועושים את המקסימום שאנחנו יכולים. תאמין לי שלהתקשר ולגמגם עושה לי יותר טוב מלוותר ולתת לבעלי לעשות זאת. תחושת האפסיות והתלותיות הרבה יותר כואבת מהגמגום. חוץ מזה, קצת אופטימיות לא מזיקה לאף אחד בחיים. ואגב, אפשר להגיע לתפקוד מלא גם עם גמגום לא קל- ע"ע אריק.

 

[mico24]

../images/Emo45.gif

 

[barba]

שבת שלום

הדרישה הגבוה ביותר היא לקבל את הגימגום ולא להילחם בא גם אני מגמגם יותר במצב שאני לא רצה לגמגם כמו בשיחה עם אבא שלי וברגע שקיבלתי את אריק המגמגם התחלתי יותר ליזרום בחיים שלי וביזכות הגימגום הגעתי לטלביזיה ולעיתונות ההאזורית במיסגרת הפעילות שלי להגברת המודעות של ציבור המגמגמים ביפרט וכל הציבור שלא כדאי להתביש בגימגום

 

[b e ll]

שבת שלום!

הפכת כוכב תקשורת אמיתי! מי אמר שמגמם לא יכול?

 

[b e ll]

איזה דרישות גבוהות יש לך מעצמך?

וגם כדאי להפריד דרישות גבוהות בכל תחום לעומת דרישות גבוהות בתחום הגימגום/דיבור. שיחת טלפון הינה משוכה גבוהה מאוד לעבור עבור מגמגם! אל תטעה לחשוב שאם אתה לא נתקל בבעיה כשאתה יוזם שיחת טלפון - אז זה לא אתגר מספק. אם בגלל הגימגום אתה לא דורש מעצמך ומסתפק במה שיש (ויודע שאם רק לא היית מגמגם היית עושה XYZ), אז זה מוביל לתחושת כישלון צורבת מאוד ותיסכולים מאוד גדולים. ומכאן גם הרבה קומפלכסים נולדים בהקשר לגימגום. במצב כזה, צריך לטפל ולהגיע לשיפור בשטף ואולי גם טיפול אצל פסיכולוג שיבהיר את התחושות וינטרל את רגשות האשם והכשלון. ציפיות חייבות להיות ריאליות. אני יודעת בבטחון מלא שקריינית ספורט לא אוכל להיות גם אם אתרגל 24 שעות ביממה, להיות מתוסכלת בגלל זה? (זו כמובן דוגמה קיצונית מאוד וגרוטסקית ביותר) צריך קצת פיקנטיות בחיים, לא? אם הכל ינשור לחיקך בקלילות איך תדע מהי תחושת סיפוק וגאווה עצמית על הישג?

 

[mico24]

אני לא יכול שלא להשות את עצמי

לאנשים "הרגילים". זה הרף שלי, ועד שאני לא אגיע ל"רמת הביצועים" שלהם, אני לא אירגע. אבל בטח גם בתחום הזה דרושה עבודה עצמית להורדת הציפיות למעשיות יותר והגיוניות יותר..

 

[gali90]

תהיה בטוח..

שגם שתגיע לרמת הביצועים של האנשים "הרגילים" נפשך לא תשקוט ולא תנוח.. אתה תרצה עוד.. ותרצה הרבה יותר שוטף.. אני זוכרת שלפני כמה שנים עשיתי רשימה של דברים שאני רוצה לעשות , אך נמנעת בגלל הגמגום- אחד מהדברים היה לעמוד ולדבר מול קהל - זה היה נראה לי שאם אני עושה זאת - אז אני נוגעת בשמיים.. (לא פחות..) זה רק הגביר אצלי את השאיפות ליותר.. - אגב, לפני התחלתי עם שאיפות קטנות הרבה יותר.. כמו טלפונים ושאלות ברחוב.. ** אנחנו אנשים רגילים כולם - רק יותר חמודים..

 

[b e ll]

יו, איזו עבודה מחכה לך! טווח האנשים

הרגילים הוא כל כך רחב... לאיזה מהם אתה רוצה להגיע? לחיים יבין ופרשני הספורט שהם אנשים רגילים, או שמספיק לך תפקוד נורמלי וחיים רגילים? גם בין האנשים הרגילים יש כאלה שלא מוכנים לדבר בפני קהל והם אינם מגמגמים, או יש כאלה שאינם בעלי כושר ביטוי מעולה וגם הם אנשים רגילים. תחשוב לאיזה רף אתה רוצה להגיע, ותזכור תמיד שגם אתה אדם רגיל ונורמלי לחלוטין! גם לאנשים אחרים "רגילים" יש פאקים שהם היו רוצים להעלים ולהיפטר מהם, יש כאלה שאפילו היו מוכנים להתחלף איתך!

 

[mico24]

אני רוצה להרגיש חופשי..

רוצה להרגיש, שאני יכול הכל, אם אני רוצה.. לא לפחד מכלום.. להפסיק לחיות בחרדה מתמדת, ולחשוב "מה יהיה, מה יהיה" כל הזמן. להפסיק להרגיש נחות ומוגבל. אני חושב שבשני האחרונים הצלחתי כבר

 

[b e ll]

אני בטוחה שהצלחת!

ואני בטוחה שגם בכל השאר תצליח. אמרתי לך פעם - אתה מזכיר לי את עצמי מאוד מאוד.

 

[gali90]

בתור אחת..

שהחרדה הפכה להיות אצלה כמו שריון לצב.. אני מאוד יכולה להבין את הבקשה הקטנה קטנה.. לא לפחד ולדאוג כל הזמן.. אני חושבת שזה באמת עניין של לנסות לעשות כל מה שאתה יכול ורוצה.. להאמין ביכולות שלך .. אין ברירה.. אחרת תחייה בתחושת החמצה ובתחושה מאוד לא חופשייה - אין מה לעשות !!! פשוט לך על זה..איזה עוד ברירה יש לך , בעצם???