הי בנות נעים להכיר! אני קצת בהיסטרי

[tut היחיד]

הי בנות נעים להכיר! אני קצת בהיסטרי

אני קצת בהיסטריה כי אתמול עלה על דעתי ללדת בבית. אני כבר בשבוע 34, ועד עכשיו הדבר שהכי הטריד אותי בלידה היה האשפוז אחר כך (חוסר פרטיות, שעות שינה והנקה וכו'), ואחר כך האפידורל (המחט, הפרוצדורה הנלווית) - שגרר החלטה להתעכב בבית כמה שיותר, באמבטיה, ולהגיע ללידה בבי"ח (דקה מהבית) בפתיחה 8 לפחות... אחר כך הבנתי שאין לי מי שיגיד לי מתי פתיחה 8, ובטח אני אגיע בפתיחה 1 מתנשפת כולי (לידה ראשונה), ואני מתרגלת יוגה וגם יוגה להיריוניות בתקווה להתמודד עם הכאבים, ופתאום לפני יומיים אומר לי בנזוגי המתוק - את כל כך פוחדת - תלדי בבית. אז אתמול כבר דיברתי עם אימא שלי על זה, בסופו של דבר היא אמרה "את יודעת מה? תעשי מה שאת רוצה, אני מבטיחה לא לומר לך "אמרתי לך" אחר כך". גם הוא דיבר עם אימא שלו, והיא איימה שאני לא אעז וזה. בקיצור, מה אני רוצה? דבר ראשון - קצת חיזוקים להחלטה. ואולי גם קצת עצות, אולי יש המלצה על מיילדת ביתית בירושלים, האם לדעתכן אפשר לקבוע פגישה רק לשאול שאלות ואולי לערוך אותה בנוכחות אימא שלי והחמות - שיירגעו, ואולי כדאי לידה ראשונה לעשות בבי"ח, בגלל הפחד והלחץ הגדולים גם ככה, שלא ייתוספו פחדים (אם פתאום צריך קיסרי או מכשירים, והאחריות הזאת - הרי אם יש בעיות בלידת בית חולים - זה אשמת הרופאים, ולא אשמתי. פה זו מיד אשמתי!) שימנעו ממני להרפות ולהירגע (אולי בבי"ח רגועים יותר? אין לי מושג) בקיצור אוף אני פוחדתתתתת תודה מראש

 

[אם פי 3]

שלום לך

עולים מההודעה שלך כמה נושאים שונים. * אם האשפוז אחרי הלידה מטריד אותך - ניתן להשתחרר מבי"ח זמן קצר לאחר הלידה, אם הכל תקין. מכיוון שזו לידה ראשונה, רצוי שיהיה מי שיעזור לך בבית, וילמד אותך את כל הטריקים הקטנים - איך להחזיק את התינוק, לחתל וכו', ויוודא שאת מסתדרת עם הנקה או פונה ליעוץ מתאים. (אגב - אין שום הבטחה שתקבלי את המידע הזה בבי"ח, אם תשארי שם, כך שנראה לי מומלץ להתארגן עם עזרה כזאת בכל מקרה). * אם האפידורל מפחיד אותך - המנעי ממנו. אפידורל אינו חובה, ואין לו אינדיקציה רפואית (מלבד כשיטת הרדמה איזורית בעת ניתוח קיסרי, וגם אז אפשר לבחור שיטות אחרות אם מעדיפים). הוא נועד להקל על כאבים - וזו בחירה שלך האם להתשמש באפידורל או בדרכים לא תרופתיות. * אם את רוצה להשאר בבית עד שלב מתקדם, את יכולה להעזר בתומכת לידה (דולה), או מיילדת - שמנסיונן, יכולות לרוב לזהות את שלב הלידה בקירוב טוב גם ללא בדיקות פתיחה. יחד עם זאת, בפתיחה מתקדמת כל כך קשה לי לדמיין מעבר לבי"ח ללא צורך, וגם לפעמים הדברים מתקדמים מהר מאד ולא מספיקים - כך שאם זה התכנון, כדאי בהחלט לקחת בחשבון את האפשרות ללדת בבית. * אם את רוצה ללדת בבית - תלדי בבית. בעיני זו בחירה נהדרת להריון בריא - אבל חשוב שתעשי את הבחירה הזאת בלב שלם. ההיסטריה שלך מהרעיון, רומזת שאולי זה לא מתאים לך. ואולי את פשוט צריכה קצת זמן לעיכול והבנה. נסי למצוא את מה שמתאים לך, אישית, לא מתוך הקולות האחרים, של המשפחה ושאר הסביבה (אפילו בן הזוג, למרות שלקול שלו יש יותר משקל). * כאן: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?מיילדות_בית יש רשימה של מיילדות הבית ומקומות פעילותן (בערך). כדאי לחפש עוד באתר הזה, כי יש שם מדור שלם העוסק בלידות בית, עם המון המון מידע. בהחלט אפשר להפגש עם מיילדת כדי לראות אם הרעיון בכלל מתאים לך - אבל אל תצפי שהמיילדת תשכנע אותך. לא הייתי עושה פגישה ראשונית כזו יחד עם המשפחה, אולי בהמשך, אחרי שתדעי מה *את* רוצה. * על פי ארגון הבריאות העולמי, בלידה ראשונה, הסיכון בלידות בי"ח דומה לסיכון בלידות בית (בלידות הבאות, יש עדיפות ברורה ללידות בית). יחד עם זאת, דווקא לידה ראשונה נראית לי הכי "מועדת לפורענות" בבי"ח, בגלל אורכה היחסי, והסיכון להתערבויות מיותרות ובגלל תמימות היולדת (שעוד לא יודעת בדיוק מה היא רוצה באמת ולכן קל יותר "לעשות לה"). * פחדים כדאי לעבד לפני הלידה, בלי קשר למקום הלידה. פחדים נוטים להתממש, והם מכווצים אותך ומגבירים את הכאב. גם ליצור כלים להתמודדות עם הכאב - שהוא כאב חזק מאד, גם אם נעזרים ביוגה. כדאי לבדוק עם עצמך - איפה *את* יותר רגועה, בבית או בבי"ח. זו תשובה שמשתנה מאישה לאישה, ורק את יכולה לענות עליה. כדאי ללדת במקום שנותן לך את הבטחון הרב ביותר. * לגבי האחריות - תמיד האחריות (לא אשמה!) היא שלך. גם לאפשר לרופאים לעשות בך כרצונם זו אחריות שלך. גם להקשיב להם. ואם חס וחלילה קורה משהו, האבל גדול, והמחשבות של "מה היה אילו" לא מרפות בלי קשר למקום הלידה. הרי אסון שקרה בבי"ח, יתכן שהיה נמנע בבית, ולהיפך. אי אפשר לחיות פעמיים את אותם חיים, ולכן לעולם לא נדע אילו צרות היו נמנעות או נוצרות בבחירה אחרת. סטטיסטית, כאמור, אין הבדל בין הסיכון כאן ושם, אבל אישית, יתכן בהחלט הבדל כזה. * ממה את פוחדת? מאחלת לך לידה טובה, בכל מקום שתבחרי.

 

[tut היחיד]

הי קודם כל תודה על התשובה המפורטת

ממה אני פוחדת? ממה לא? עשיתי את הטעות של החיים שלי וצפיתי בסרט לידה שבו ראו כיצד המיילדת גוזרת את היולדת במספריים, ומאז כואב לי כל אזור הפירנאום, אני רק חושבת על זה ומתכווצת כולי, בוכה בוכה כל פעם שהנושא עולה, ממש פוחדת שלא תהיה לי שליטה על הלידה ושמיילדת שאינה פרטית לא תתאמץ בשבילי עד הסוף. עוד אני פוחדת שמשהו יקרה, טפו טפו טפו, משהו שאילו הייתי יולדת בבי"ח היה אפשר למנוע. אני פוחדת שבבית חולים האפידורל נגיש מאוד, ואני ל-א ר-ו-צ-ה א-פ-י-ד-ו-ר-ל!!! ראיתי את המחט, הבנתי את הפרוצדורה וזה ממש לא בא בחשבון. אלא אם פתאום יתקפו אותי צירים איומים והדבר היחיד שאני אצליח לומר זה "תנו לי אפידורל" - ואני לא רוצה להגיע למצב כזה. חשבתי לשכור מיילדת או דולה רק כדי שיבואו לומר לי מתי הפתיחה גדולה מספיק כדי להתפנות לבי"ח, וכך עלה הרעיון ללדת בבית. אז מה, כדאי לשכור מיילדת\דולה רק לשעות הלידה הראשונות? ללכת ללדת בבי"ח ואחרי שעתיים לחזור הביתה? חשוב לי לציין שבבית החולים שצמוד לביתי אין אפילו מקלחת בתוך חדר הלידה, רק במסדרון!! והייתי רוצה לשהות במים ככל האפשר

 

[POOH*]

אבל...

צירים הם כואבים. כדי להתמודד איתם את צריכה להגיע לא רק עם רצון להימנע מאפידורל אלא גם עם כלים להתמודד עם הצירים. וכאלה יש המון - תנועתיות.. מים, קולות ועוד.. קראת את הספר "לידה פעילה"? או את "טיבעי ללדת"? שניהם יכולים לעזור בבניית כלים להתמודדות עם כאב הצירים. קורס הכנה עשיתם? לא לימדו אתכם דרכים שונות להתמודדות? רצוי שתכירי כמה שיותר דרכים כדי שכשהצירים יגיעו יהיה לך מגוון כלים לבחור ולבדוק מתוכם מה מתאים לך ועוזר לך.. ורצוי שגם מי שמלווה אותך בלידה יכיר ויוכל להזכיר לך ולעזור לך לנסות שיטות שונות עד שתראי מה עוזר. ולגבי אחריות - מצטרפת למה שכתבו לך - האחריות היא שלך בכל מקרה. זו לידה שלך. וילד שלך והגוף שלך. גם בבית וגם בבי"ח. לא מתאים לך ללדת בבית - כי את מפחדת בסדר. ותבדקי אם אפשר לשכור מיילדת פרטית בבי"ח - אולי זו כן אופציה? ואני בלידה הראשונה שילדתי בלניאדו [לא היו שם עוד את החדרים הטיבעיים] הלכתי למיון כל פעם לטוש כי בחדר באמת לא הייתה מקלחת. בקיצור התנאים מסביב יכולים להקל אבל הם מה שעושה את הלידה.. אם לא עשיתם קורס הכנה אולי זה הזמן למצוא קורס מקוצר שיוכל לענות לך על שאלות ולעזור בהכנה ללידה.. ומאחלת לידה קלה.. POOH POOH

 

[סטיוויה]

שלום

בנימה אישית ולא ביקורתית,את מזכירה לי את עצמי בהריון הראשון. חשבתי שבגלל היוגה אני אלד בלי בעיות,למשל. ובאותו שבוע כמו שלך,התחלתי לחשוב על ללדת בבית. והצהרתי כמה אני נגד אפידורל ושות'.אבל להצהרות שליליות "אני לא..." יש אפקט הפוך.זו מעין הזמנה לכל הלאוים להכנס ללידה שלנו. אז מה יש לי להציע לך? -יוגה זה נפלא.אבל איפה הרובד של ההכנה הריגשית/נפשית? להתעצם,לעבוד על פחדים,לחשוב חיובי,להזמין אל הלידה כוחות טובים. -הרעיון להעזר בדולה תומכת הוא נהדר.בירושלים יש את ג'וני שהיא גם מיילדת.נראה לי רעיון טוב להעזר בה.ואם לא היא,יש עוד המון דולות באיזור שנחשבות ללא פחות ממעולות. -אל תצהירי מה את רוצה לעשות בלידה.בלידה,אם תהיי מחוברת לשקט פנימי בתוכך,תדעי מה את רוצה לעשות. יש לך 6 שבועות בערך לקחת שליטה חיובית על הלידה שלך.GO FOR IT!!! בהצלחה!

 

[tut היחיד]

כמה שאלות:

מי זו ג'וני? היא איננה ברשימה שמפנה אותי אליה אם פי 3 אני לא בטוחה שהבנתי, את ממליצה לי שלא ללדת בבית? בהיריון הראשון שלך ילדת בבי"ח או בבית? מנסיונך לא כדאי לי?

 

[סטיוויה]

ג'וני איבלמן....

אין לי את המספר. קצת חיפוש יעזור. יש גם את ג'ויס בטלר,מיילדת בית בירושלים. מנסיוני תקשיבי למה שהלב שלך אומר לך.אני וויתרתי על לידת בית,הלכתי ללידה מלאה באנטי לבית חולים ולאפידורל וגמרתי בניתוח קיסרי ממש מיותר.בגלל שלא היתה לי תמיכה טובה וגם לא ידעתי להתמודד עם בית החולים בצורה חיובית.אני לא יכולה להמליץ לך מה לעשות חוץ מלהקשיב לעצמך.אם את מרגישה שליווי של דולה יהיה טוב לך-לכי על זה. תעשי מחר כמה טלפונים ואני בטוחה שתקבלי עוד תשובות והכיוון יהיה ברור לך.

 

[סטיוויה]

מצאתי לך

050-5848887 המספר של ג'וני. ג'ויס מופיעה בקישורי הפורום תחת רשימת מיילדות אימה'י.

 

[שָׂרָה]

היי זה לא טעות של החיים שלך

גם אני בהיריון ראשון ראיתי איזה תמונה באינטרנט שהמיילדת גוזרת ליולדת את הפריניאום, ואז חיפשתי לידות בית להשוות.. אין מה להשוות, שמים וארץ! ואז החלטתי מה שלא יהיה לא גוזרים אותי. ואז בבית החולים (וזה כן היה טעות שלי) איימתי על המיילדת שאתן לה בעיטות קראטה אם תתקרב עם המספריים. אז יצאתי 'בזול' ורק נקרעתי (בגלל התנוחה הכפוייה על הגב וזה שהיא תחבה את ידיה באגרסיביות) אבל קרע זה כלום לעומת חתך! כי הקרע היה רק בעור, והחתך עובר גם בשריר. הדרך להמנע מקרעים היא ללדת בתנוחה שנוחה לך. אל תתני לאף אחד להכריח אותך לשכב או להיות באיזו תנוחה שלא נוחה לך. ומהפתיחה של 8 לא לתת לבדוק שום בדיקת פתיחה פנימית. אני נתתי והמיילדת ניצלה את זה כדי לפקוע את המים נגד רצוני, ואחרי שהמים פקעו כבר לא יכלתי להתנגד לשכב כאשר האחיות השכיבו אותי על גבי בכוח. הצירים הכריעו אותי. אז ברגע שהמיילדת אומרת 'פתיחה של שמונה' אפשר להגיד לה תודה ועכשיו שום בדיקה פנימית! (בעצם היה עדיף לא לתת בכלל) וכך ברגע שתרגישי לחץ שאת לא יכולה לעמוד בו וגופך לוחץ ולוחץ, זה סימן שהפתיחה היא עשר. בעצם בלידה השניה שלי שעשיתי אותה לבד היה לי כזה לחץ מטורף בפתיחה שחשבתי שהיא שש (בדקתי את עצמי) אבל היתה סיבה טובה ללחץ הזה. גופי לא כיזב והתינוקת יצאה...

 

[אתי של ירדן]

אםפי3 יקרה - האם דולה תוכל בבית לדע

לדעת מה מצבי? אני גם רוצה להיות בבית כמה שיותר ולקראת פתיחה גדולה להגיע לבי"ח אני אקח דולה ללידה ורציתי שתהיה איתי בבית עד שאגיע לפתיחה יחסית גדולה ואז שניסע ביחד וגם שם תתמוך בי... - ככה למנוע כמה שיותר התערבויות ולקבל אווירה לא רפואית כמה שיותר... זו תהיה לידה שניה - האם זו הסתכנות מיותרת לנסות לסחוב בבית יותר בלי נוכחות של מיילדת? ואם זה בסדר אז איך נדע שאני בפתיחה טובה ? ומה זו פתיחה טובה? ועוד שאלה - האם הנסיעה (5 דקות לערך) עלולה לפגום לי בהתקדמות הלידה (הורמונלית, נפשית...)?

 

[סטיוויה]

אני מאמינה ש...

דולה קשובה ומנוסה,עם אינטואיציה טובה,תדע בערך מה מצבך בפתיחה גם בלי בדיקה. חוץ מזה שאפשר לבדוק פתיחה לבד...ואפשר גם לראות בעיניים בערך מה הולך שם עם צוואר הרחם. נסיעה לא אמורה להפריע להתקדמות הלידה,אם את נמצאת במקום שקט ושליו עם עצמך. סתם לספר לך שבלידה האחורנה חשבתי לקחת דולה והיתה מישהי על הכוונת. בגדול,רציתי בדיוק לחכות איתה כמה שיותר ולנסוע ברגע האחרון. באיזו שיחה היא אמרה "טוב אבל אם תהיה ירידת מים אז חייבים לנסוע לבי'ח מייד".רק מהמשפט הזה שלה הבנתי שאני והיא לא מתאימות. חשוב למצוא מישהי שמחזיקה באמונות דומות לשלך לגבי התנהלות הלידה.

 

[הילהל]

../images/Emo45.gif

הדולה שלי ידעה רק מלשמוע אותי בטלפון מה המצב. מתי אזעקת שווא ומתי להגיד לי "תארגני מקום לילד, את יולדת הלילה". וידעה מהקולות והתנועות שלי מתי עברתי משלב לטאנטי לפעיל. דולה לא בודקת פתיחה - אסור לה והיא גם לא יודעת איך. אבל דולה מנוסה וקשובה תדע לאבחן את המצב גם בלי לבדוק פתיחה.

 

[אתי של ירדן]

נכון לגבי הירידת מים הלוואי שבלידה

הקודמת היתה לי את החוכמה לא ליסוע לבי"ח כשירדו לי המים. זה היה קונה לי זמן והייתי מפספסת את האפידורל המחוXXן

 

[אתי של ירדן]

איך בודקים פתיחה לבד?

ואין אף דולה עם מכשיר דופק? האם זו תהיה הסתכנות להיות בבית עד פתיחה 8 נניח ללא מכשיר דופק..? אוף - מלחיץ... אולי כדאי למצוא מיילדת שתהיה איתי בבית עד הנסיעה? למרות שזה נשמע כמו over kill...

 

[סטיוויה]

איך אני אסביר לך את זה אתי...

יש גם המון נשים שלא מתכננות כלום ולא לוקחות דולה. ומגיעות לבי'ח בפתיחה של 8-10 ס'מ.בגלל שהלידה מתקדמת מהר,בגלל שהן חיות רחוק מבי'ח וכד'. אז למה לחשוב כל הזמן רק על התסריטים המפחידים ועל הסיכונים? האם בזה שאת בוחרת לחכות בבית ולא למהר לנסוע לבי'ח את מסתכנת? אם התשובה שלך לשאלה הזו היא היא כן אז מה את בעצם רוצה שיקרה בלידה שלך?

 

[אתי של ירדן]

ובכל זאת? אשמח לתשובה פרקטית

איך אני אמורה לבדוק לעצמי פתיחה? סטיוויה יקרה - אני באמת רוצה לקבל אינפורמציה כמה שאוכל את ההתחבטויות הפסיכולוגיות אני עושה עם עצמי כל הזמן תאמיני לי...

 

[עופריקה]

מתי לסוע לביה"ח?!

אני חושבת שלרוב, האינטואיציה וההרגשה יובילו אותך למהלך הזה. יש נשים שמרגישות ש"זה עוד לא הזמן" ויש שלב שבו הן אומרות, יאללה, לאוטו, נוסעים לבי"ח. אני אספר לך סיפור קצת אחר - ליוויתי יולדת עוד בבית שלה. יש לה עוד 2 ילדים. בסביבות ארבע או חמש בבוקר, כשהצעתי לה לעשות קצת סיבוב בחוץ, היא ענתה: נראה לי שאנסה לנוח. אני מעדיפה להוציא את הילדים לביה"ס, להכין להם סנדויצ'ים וכו', ושהם ילכו, אז נתארגן ונסע. וכך קרה - הצירים נחלשו, והיא הספיקה לנוח קצת. ברגע שהיא קמה מהמיטה לארגן דברים לילדודס, הצירים הפכו תכופים יותר, וברגע שהיא נפרדה מהם, הם הפכו להיות תכופים וארוכים ובשבילה זה היה הזמן לסוע לבית החולים. ברור שיש פה גם את עניין התנועתיות וכו', אבל היא "שלטה" על התהליך. כשהיא שיחררה משהו (את הילדים לבית הספר), היא יכלה להמשיך. בדרך היא ניסתה לגרור אותי ואת בעלה להתערב על הפתיחה, אבל זה לא היה ממש רלוונטי. לגבי איך בודקים לבד פתיחה, מצטערת לא יודעת את התשובה.

 

[סטיוויה]

אני לא יכולה להסביר כזה דבר ככה

על רגל אחת באינטרנט.

 

[אתי של ירדן]

נו אז

בואי נפגש

 

[סטיוויה]

את מוזמנת אליי בשמחה רבה

אני בהר הנגב. אין מצב שאני נוסעת צפונה כרגע