איך היה באיטליה
היה ממש מעניין כלומר החלקים *המעניינים* היו מעניינים. ובעיקר, היה לנו טוב בשניים שלנו ואני שמחה שחיכינו את הזמן הזה עד לטיול הזה ושלא נסענו מוקדם יותר. היינו ברומא שבה קרענו את הרגליים ואותה פחות אהבתי. גם בוותיקן. הרבה נופים מויזאונים הסטוריה ועוד הסטוריה. ועוד אובליסק ועוד פיאצה. וגלידה. אווו איזה גלידה... שם היינו שלושה ימים ומשם כתבתי לכן. אח"כ נסענו כבר עם רכב לשבוע בבית כפר בטוסקנה. זה מקום ששכרנו עוד מהארץ, דרך הרשת כמובן ודרך תמונות ואחרי המון חיפושים. טוסקנה יפיפיה, עשירה בירוק ובצמחים אך המקום בו גרנו היה מאכזב, לא קיבלנו את בית הזוג שביקשנו אלא דירה שמיועדת ל5 אנשים שהיתה גדולה יותר ומרווחת אבל חסרת אווירה, חסרת תחושת ה-coziness שרצינו. דווקא הגודל גרם להיעדר אווירה, וחסרת נוף. אז עברנו לישון בסלון כדי להרגיש את ה"קוזיות" הזו, וכעסתי על עצמי שלא התעקשתי איתם לקבל את הבית הספציפי שהזמנו. רוב השבוע טיילנו בעיירות מקסימות וציוריות, אכלנו פיצות מעולות. ניסינו מזלנו בבישולים והבננו שעדיף לנו לאכל בחוץ...אחד הימים נסענו למגדל פיזה, הגענו ממש לפני רדת החשכה ואני חייבת לציין שלמרות שחשבתי מראש שזה יהיה ממש סתמי ותיירותי הרי שבפועל הייתי מאד מרוגשת להיות ליד המבנה הענקי הזה ולחשוב כמה שהוא עקום ואיך הוא כל כך הרבה מאות שנים נותר עומד ככה... והקטע הוא שאחרי שנסגרים הסיורים בתוכו, פשוט אין שם אנשים יותר. אייל ואני עמדנו שם למטה, מסתכלים כלפי מעלה וממלאים את הריאות במלא מלא אוויר. זו היתה תחושה מדהימה שחלק ממנה נבע דווקא מהיעדר התיירים בשעה זו. ושוב - טוסקנה מדהימה ביופיה. מרחיב את הלב. אח"כ וונציה שהפתיעה אותי ובגדול. חששתי מפני מקום קטן וצפוף, הודעתי מראש שנהיה שם "Rק שעתיים שלוש" ובסוף בילינו שם יומיים. פשוט יכולתי להשאר ולנשום את העיר הזו עוד ועוד. מדהימה, ושום תיאור לא יעביר את החוויה. מין לונהפארק, רק שהכל שם אמיתי, עתיק, עיר ילדים שלא נגמרת. יפיפיה. אגב ישנו לא בתוך העיר אלא בישוב סמוך. עבורי וונציה היא מקום בו מרגישים הכי רחוק מהמציאות, הכי רחוק מהיום יום. הרגשתי שאני מתהלכת בתוך ציור למשך יומיים. ולסיום-אגם גארדה ליומיים האחרונים. צד אחד של הדרך מיים וברבורים, צד שני בחלקו הרי הדולוממטים, גבוהים והשילוב מרגש. התאכסנו בעיירה שנקראת סרימיון, וכל יום טיילנו בה ועשינו עם הרכב טיול מסביב לאגם, כבר בלי תכנונים, בלי לקרא בספר שלקחנו איתנו, בעיקר נרגענו. קנינו כל מיני דברים מקרמיקה, חששנו מעודף משקל במטוס, למזלנו הבחור שבדק משקל היה עסוק בטלפון... היה נהדר. ובמרחק של זמן, אפילו האובליסקים ברומא וכאבי הרגליים לאחר הליכה ממושכת, והעליה של 300 מדרגות לגג הכיפה בוותיקן, נראים לי מקסימים. הקיצר-מומלץ בחום. אגב המון אנשים באירופה מטיילים שם עם תינוקות ען הגב מה שקצת כזה עושה חשק... ולסיום: היה נהדר.