הי לכולםן

ציבונה

New member
הי לכולםן

המון זמן לא ביקרתי (שוב תירוצים) אבל אני חייבת לשתף: אתמול היתה לזגרב שיחה עם ציבונינה ככה לפני השינה הן דיברו על כל מיני ואז איכשהוא הגיעו לאברי המין של הבן והבת ואז ציבונינה שאלה למה אין לי אבא? זגרב כמובן נתפסה בלי להיות מוכנה לזה לחלוטין. אבל אמרה כי יש כל מיני סוגי משפחות והמשפחה שלך היא עם שתי אימהות. ואז היא שאלה: באיזה בטן נולדה ש. (חברה שלה מהגן) בבטן של אמא שלה או של אבא שלה. אז זגרב הסבירה לה שבבטן של אמא שלה. ציבונינה: למה לא של אבא שלה? זגרב: כי כדי לגדל תינוק בבטן צריך רחם ולבנים אין רחם. רק לבנות. אז תינוקות גדלים רק אצל האימהות בבטן. ציבונינה חושבת רגע ואז אומרת: מתי יהיה לי אבא? אני רוצה אבא... הפעם זגרב בחרה לא לענות. לא להגיד מצד אחד: לא יהיה לך אבא. ולא להגיד מצד שני: אבל יש לך במקום שתי אימהות. היא פשוט חיבקה אותה והיתה איתה יחד עם תחושת החסר והרצון הזה וכמובן עם הקושי. מה אני אגיד לכם. לא קל בכלל. ובכלל לציבוניניה לא קל בימים אלו כשיש לה זגרבון קטן בבית. גם אם בנתיים הוא בעיקר ישן ואוכל ולא לוקח הרבה תשומת לב ומשאבים. אותי היא זורקת המון פעמים לפח ויום אחד היא בכלל רצתה להחליף את שתי האימהות שלה... בקיצור הלב שלי יוצא אליה.
 

שמנתולה

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif לכולכן

ושנה טובה כמובן
 

ניראות

New member
נשמע עמוס

אז שולחת לכן הרבה אנרגיה
ובכלל שתהיה שנה קסומה לארבעתכן/ם
 
הי ציבונה, כיף שבאת ../images/Emo140.gif

את יודעת כמה פעמים רציתי להחליף את המשפחה שלי? חלמתי שאבא שלי לא אבא שלי (ואני דומה לו שתי טיפות וודקה) ושאולי אני בכלל מאומצת. וכמה פעמים הלב שלי יצא לבנים שלי כשרצו משהו נורא חזק ולא יכלו לקבל. אז לקחתי את הלב היהודי (לב נכמר/נחמר איך???? - זו תכונה מאוד יהודית) והעברתי אותו סדנה נוצרית... שרק הילדים שלי לא יראו את ההתכווצויות שלו. ואז לומדים לחיות עם חסרים ולא מרחמים על עצמנו. ושלא תדעי - אמא שלי מלכת התכווצויות הלב. כל מה שרציתי ולא יכולתי ישר היא רצה לחדר מיון עם התקפת לב... סליחה על ההשתפכות - זה בגלל שלא היה לי מחשב ועברית כל כך הרבה זמן. לא התכוונתי להיות פולניה...
 

G o z a l

New member
בדיוק רציתי לשאול את השאלה הזו

איך הילדים שלכם מגיבים להיעדרות אמא/אבא? איזה שאלות שואלים אותם בגן ובבית הספר? האם הם יודעים כמה הם מיוחדים וכמה היה קשה לאמא ואמא או אבא ואבא להביא אותם? הלב נחמץ לי כשקראתי את השורות של ציבונה,ציבונינה יודעת עכשיו כמה היא מיוחדת. קצת קשה לה לקבל אבל היא מבינה. המון חיבוקים ונשיקות. חג שמח דנה
 

ציבונה

New member
../images/Emo140.gif פרחים בחזרה

מסכימה איתך יש דברים שלא ישנו. וציבונינה לא רואה את ההתכווציות. והיא גם מקבלת תשובות מאד ברורות וחד משמעיות. באותו ערב/לילה זגרב בחרה לא לבטל את רצונותיה ולתת לה להיות עם התחושות (דרך אגב זה קורה גם עם דברים אחרים שקשה לה איתם - נכון שלפעמים מאד קל להעביר את החרים או המצוקות באיזו שטות היתולית - במיוחד בגיל הזה של הילדים כי נורא קשה לראות את הילד שלך כואב, עצוב וכ"ו אבל אני חושבת שצריך לתת לגיטימציה גם לרגשות אלה למרות שבמקרים מסויימים זה קורע את הלב) אז מה? לא החלפת אבא?
 
"מתי יהיה לי אבא"...

אני זוכרת את השאלה הזו, בתור אחד הרגעים הכי קשים בחיים שלי... באחת הפעמים, אחרי שהשאלה נשאלה, לא ישנתי כל הלילה, ואיך שהנץ בוקר ראשון - התקשרתי לאמא שלי להתייעץ. והיא דווקא אמרה: אל תפחדי מהאמת! אי הוודאות הרבה יותר גרועה. אז חיכיתי להזדמנות הראשונה שהנושא התקרב... דיברנו על קרנפים, וג'וניור שאל אם גם לג'ירפה אפשר שתצמח קרן על האף. זה היה מספיק טוב: מייד אמרתי: יש דברים שלא יכולים להיות! לא יכולה להיות לג'ירפה קרן על האף.. כמו שלא יכול להיות לך אבא, לא יכולות להיות לנו כנפיים אמיתיות, ולא יכולה להיות אמא בלי הילדים שלה. מאז אני מאד החלטית בנושא הזה, כשהוא מבצבץ מדי פעם.. ויש לי הרגשה - שהחד-משמעיות שלי נוחה להם מאד.
 

טרודי

New member
"אני רוצה אבא"

גם הנסיכה שלי אמרה לי את זה פעם. אז שאלתי אותה, "בשביל מה?" לא בתוקפנות, ולא בזלזול, אלא בסקרנות פשוטה. היא אמרה, "כדי שיוכל להרים אותי לתקרה." אז אולי זה לא פייר לצפות מילדה קטנה שתדע להביע במילים "חור בלב" או צורך רגשי בדמות אבהית - ואולי באמת כל מה שחסר לה, לפחות באותו רגע, היה מישהו שלא עונה ב"כואב לי הגב" כשהיא מבקשת להרים אותה. אני בחרתי להבין אותה באופן מילולי, והתפתחה שיחה שבה היא הסבירה לי שאבא זה כיף, ואני הסברתי לה שאבא גם יכול להיות לא כיף. לא שום דבר מפחיד - רק אמרתי לה שאם היה לנו אבא בבית אז הוא היה יכול להגיד לה מה לעשות. למשל לסדר את החדר. למשל, אולי הוא לא היה מרשה לאכול שוקולד לארוחת בוקר. שהוא יהיה עוד מבוגר שיכול "להחליט עליה". היא הגיעה לבד למסקנה שיותר כדאי לשחק עם הדודים שלה, שאין להם כאלה סמכויות נרחבות. פעם אחרת היא ביקשה שאתחתן, כדי שיהיו לה עוד זוג סבים שיפנקו אותה. היא אפילו לא התייחסה לדמות האב, רק להוריו... בקיצור, לפחות במקרה של הנסיכה שלי, נראה כאילו הצורך (רצון?) שלה באבא הוא כמו הצורך שלה בג'יפ או בכלב. זה דבר כיפי שלאחרים יש, אז גם הנסיכה רוצה. אבל כשאני מסבירה לה למה זה לא אפשרי (או לא רצוי), היא מקבלת את זה ומסתפקת בלשחק בשל אחרים. ובלי קשר, אני מקווה שציבונינה תתרגל לנוכחותו של הזגרבון, וגם תלמד לאהוב אותו. בקרוב מאוד הוא יתחיל לחייך אליה, ולהעריץ אותה, וקשה לעמוד בפני זה. תחזיקו מעמד!
 

אבא גאה

New member
ועלי צרחו

שאמרתי אז מה אם לילד שלי אין אמא? גם כלב אין לו והוא רוצה.... מיד עטו עלי נשות העולם.... אני שמח שטרודי לצידי. וגם אצלנו זה לא קל, מידי פעם הנושא עולה ואנחנו אומרים בפשטות "אין אמא" אולי כבר הגיעה הזמן להגיד שהיתה אשה שילדה אותו.... אבל הצורך שלו כרגע ב"אמא" זה לא כי משהו חסר לו, זה פשוט כי לכל הילדים יש ולו אין, כמו שהוא רוצה כלב או חתול... אני מניח שבעתיד זה יהיה יותר צורך....
 
בצדק ../images/Emo107.gif

כי יש דרך להגיד דברים. אתה התכוונת לומר: הצורך נובע מההשוואה, ולא ממניע פנימי אובייקטיבי. הן שמעו: אז מה אם אין לילד אמא? יש עוד דברים חמודים עם זנב מקשקש ולשון ארוכה שהוא רוצה ואין לו. איזה מזל שהילדון לא ביקש חולדה בדיוק לפני שדיברת איתן...
 

אבא גאה

New member
אני אשנן

"הצורך נובע מההשוואה, ולא ממניע פנימי אובייקטיבי" טוב, לבד לא יכולתי לנסח כזה משפט... ואת, מה את מצדיקה אותן, מה?
ואפרופו חולדה, לפני איזה חמש שנים חברה קנתה לנו בובה כזו של חולדה, היא חשבה שזה מצחיק כי היו לנו חמוסים. כשאושר הגיע אלינו הביתה הוא מיד הפך את החולדה הרכה והנעימה ל"דובי" החביב עליו והיה מסתובב איתה כל הזמן כשהוא אוחז בזנבה. א/נשים היו מזדעזעים מהעיניין וכשהיו שואלים הייתי עונה :"בבית יתומים היתה לו חולדה כחיית מחמד ועכשיו זה מהווה תחליף כי אני לא מוכן להחזיק חולדה אמיתית"....
 
בתור אחד שעשה מעשה אצילי ואימץ ילד

נראה לי שהיית יכול להתאמץ עוד קצת, ולאמץ גם חולדה. אתה יודע כמה חולדות חסרות בית מסתובבות בעולם?
 
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

אפשר גם בובה של אמא.... ושיסתובב איתה בבית כשהוא מחזיק לה בזנב....
 
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

גם אני חושבת שיצא לי אחד הדברים הכי מצחיקים שכתבתי אי-פעם.
 
ואף על פי כן

עדיין מציקה לי ההשואה בין היעדר דמות הורית להיעדר חיית מחמד. חיית מחמד זה מגניב ומעורר קנאה, כמו צעצוע נחשק במיוחד. דמות הורית אינה שוות ערך לצעצוע, בהיותה נתפסת כדבר בעל אולי לא בתחילה, אך עם הגיל זה מגיע. כך התרשמותי מהמתוקיק, שמגלה קושי בהתמודדות עם שירים/סרטים המציגים את דמות האב בהקשר רגשי-חוויתי חיובי.
 
יופי! המילה הכי חשובה נעלמה:

המילה היא 'משמעות': "דמות הורית אינה שוות ערך לצעצועף בהיותה נתפסת כדבר בעל משמעות"
 
פרויד-פרויד...

צעצועף? ומהו דבר "בעל משמעות"? בפורום "ילדים להורים פרודים" , יש נער אחד , שכבר כמה שבועות מגדף את אימו שמסרה את הכלבה האהובה שלו. אני מניחה שאם הוא היה צריך לבחור בין שתיהן - היה בוחר כמובן באמא... אבל גם כלבה היא בעלת משמעות עצומה...
 
למעלה