נעמי המקורית האחת
New member
הי
ראשית, תודות עבור התגובות, תודות עבור הניסיון, הייעוץ, לשפר את ההרגשה ! ! ! הלוואי, הלוואי, ויכולתי לגלות איזו שהיא אופטימיות. איך אוכל לסלוח לעצמי, אם הוא לא מוכן לסלוח ? ? ? למה הוא לא מוכן להבין, שמה שקרה, לא היה לזה שליטה ? ? ? למה הוא לא מוכן להבין, שכמו שעל חייו לא היה שליטה כך, גם על חיי ? ? ? למה אחרים יכולים להבין את עמדתי, אך, אין הוא מוכן להבין את עמדתי, למרות, שאני מבינה את עמדתו ? ? ? למרות, שאורח החיים שלנו, דומים עד מאוד ? ? ? אלוהים, יש לנו כ"כ הרבה מן המשותף, עברנו "חוויות" דומות ! ! ! אם יסלח, כן, ארגיש טוב יותר ! ! ! ארגיש ה-ק-ל-ה ע-צ-ו-מ-ה ! ! ! לא אתהלך עם תסכול, ייסוריי-מצפון, אשמה. אינני רוצה להתהלך כך לכל החיים ! ! ! זאת הרגשה מ-ג-ע-י-ל-ה ! ! ! א-י-ו-מ-ה ! ! ! אינני מאחלת זאת לאף אחד ! ! ! כרגע, אני מרגישה, ח-נ-ק ! ! ! בפירוש ח-נ-ק ! ! ! לא יודעת איך להשתחרר מזה ! ! ! זה לא קרה לי כך אם אף אחד ! ! ! אני מאוד מעוניינת לתקשר איתו, לא במכתב, לא בטל', כפי שנהגתי עד כה, כשאז אפשר להתחמק כפי שניסה, אני מעוניינת לתקשר איתו, פנים מול פנים, הלוואי וידעתי איך. התקשור האחרון עימו בפלאפון, היתה תקשורת לקוייה, זאת לא מילה. "נעמי, בואי ואגיד לך משהו, "תפסיקי לבלבל לי את המוח", וניתק לי בפנים, וזה אחריי שאמרתי לו, שניחן ברשעות, בגלל ייחסו המשפיל לדבר אחר . . . גם ככה, לא היה לי קל, לנסות לשוחח עימו בטל' . . . כן, אני טיפוס, שאיכפת לו מאחרים. איכפת עד מאוד, אני רגישה, רגישה עד מאוד. הלוואי, והיה מבין, עד כמה שעדיין איכפת לי ממנו. עד כמה שהוא חשוב לי, למרות, שעברו הרבה מאוד שנים מאז. בינתיים, ניראה לי, שהוא נהנה לדרוך על היבלות . . . בין אם בצדק/בין אם לא בצדק . . . אני יודעת, שהוא זוכר חסד נעורים, שאין הוא יודע להתמודד עם כעסים. אני מרגישה זאת היטב . . . אני יודעת, שאין הוא בן-אדם קל כלל וכלל, הוא די מסובך, לאור, החיים הלא קלים שעברו עליו. הוא ניכווה עם אנשים לא מעטים, קרובים יותר, קרובים פחות. הנה, עוד נקודה, שאני מבינה אותו. גם אני נכוותי עם אנשים לא מעטים, קרובים יותר, קרובים פחות. למרות זאת, אני מוכנה לתת הזדמנות נוספת. פעם, לא הייתי ככה. פעם, לא הייתי נותנת מחילה, למי שהיה פוגע בי.
ראשית, תודות עבור התגובות, תודות עבור הניסיון, הייעוץ, לשפר את ההרגשה ! ! ! הלוואי, הלוואי, ויכולתי לגלות איזו שהיא אופטימיות. איך אוכל לסלוח לעצמי, אם הוא לא מוכן לסלוח ? ? ? למה הוא לא מוכן להבין, שמה שקרה, לא היה לזה שליטה ? ? ? למה הוא לא מוכן להבין, שכמו שעל חייו לא היה שליטה כך, גם על חיי ? ? ? למה אחרים יכולים להבין את עמדתי, אך, אין הוא מוכן להבין את עמדתי, למרות, שאני מבינה את עמדתו ? ? ? למרות, שאורח החיים שלנו, דומים עד מאוד ? ? ? אלוהים, יש לנו כ"כ הרבה מן המשותף, עברנו "חוויות" דומות ! ! ! אם יסלח, כן, ארגיש טוב יותר ! ! ! ארגיש ה-ק-ל-ה ע-צ-ו-מ-ה ! ! ! לא אתהלך עם תסכול, ייסוריי-מצפון, אשמה. אינני רוצה להתהלך כך לכל החיים ! ! ! זאת הרגשה מ-ג-ע-י-ל-ה ! ! ! א-י-ו-מ-ה ! ! ! אינני מאחלת זאת לאף אחד ! ! ! כרגע, אני מרגישה, ח-נ-ק ! ! ! בפירוש ח-נ-ק ! ! ! לא יודעת איך להשתחרר מזה ! ! ! זה לא קרה לי כך אם אף אחד ! ! ! אני מאוד מעוניינת לתקשר איתו, לא במכתב, לא בטל', כפי שנהגתי עד כה, כשאז אפשר להתחמק כפי שניסה, אני מעוניינת לתקשר איתו, פנים מול פנים, הלוואי וידעתי איך. התקשור האחרון עימו בפלאפון, היתה תקשורת לקוייה, זאת לא מילה. "נעמי, בואי ואגיד לך משהו, "תפסיקי לבלבל לי את המוח", וניתק לי בפנים, וזה אחריי שאמרתי לו, שניחן ברשעות, בגלל ייחסו המשפיל לדבר אחר . . . גם ככה, לא היה לי קל, לנסות לשוחח עימו בטל' . . . כן, אני טיפוס, שאיכפת לו מאחרים. איכפת עד מאוד, אני רגישה, רגישה עד מאוד. הלוואי, והיה מבין, עד כמה שעדיין איכפת לי ממנו. עד כמה שהוא חשוב לי, למרות, שעברו הרבה מאוד שנים מאז. בינתיים, ניראה לי, שהוא נהנה לדרוך על היבלות . . . בין אם בצדק/בין אם לא בצדק . . . אני יודעת, שהוא זוכר חסד נעורים, שאין הוא יודע להתמודד עם כעסים. אני מרגישה זאת היטב . . . אני יודעת, שאין הוא בן-אדם קל כלל וכלל, הוא די מסובך, לאור, החיים הלא קלים שעברו עליו. הוא ניכווה עם אנשים לא מעטים, קרובים יותר, קרובים פחות. הנה, עוד נקודה, שאני מבינה אותו. גם אני נכוותי עם אנשים לא מעטים, קרובים יותר, קרובים פחות. למרות זאת, אני מוכנה לתת הזדמנות נוספת. פעם, לא הייתי ככה. פעם, לא הייתי נותנת מחילה, למי שהיה פוגע בי.
