שובו של גוי ואבוי
Well-known member
הכיבוש : מי משלם את המחיר / 92 עמודים ל50 שנה
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=56702112
דו"ח שנתי של מרכז אדוה
http://adva.org/wp-content/uploads/2017/06/Price_of_Occupation.pdf
מבוא
מה מחירו של הכיבוש? מי משלם אותו?
מסמך זה מבקש להעשיר את הדיון הציבורי באמצעות הצבעה על הקשר בין המתרחש משני צדי הקו הירוק, וזאת תוך התמקדות בכמה מן ההשלכות החברתיות והכלכליות העיקריות של הכיבוש
בפרט ושל הסכסוך הישראלי־פלסטיני בכלל.
הדיון בשליטה הצבאית המתמשכת של ישראל בשטחים הפלסטיניים שנכבשו ב–1967 מתמקד בדרך כלל בסוגיות מוסריות, מדיניות, צבאיות ומשפטיות.
שליטה שהשנה ימלאו לה 50
השלכות העימות על החברה הישראלית — על רמת החיים, על הצמיחה הכלכלית, על היחסים בין עדות ולאומים, על היחס בין מרכז לפריפריה — סוגיות אלה נדונות אך לעתים רחוקות. על פי רוב מתנהלים השיח הפוליטי, האקדמי והתקשורתי כאילו אין קשר של ממש בין הכיבוש ובין הנעשה בתוך החברה הישראלית.
אפשר לומר כבר כאן כי התמונה המצטיירת מן המסמך היא שהנפגעים העיקריים הם ישראלים מעוטי הכנסה, ערבים ויהודים כאחד. ישראלים אלה נפגעים מן התחרות שמציב מולם כוח עבודה פלסטיני זול, שפתח את השער גם בפני עובדים "זרים" מרחבי העולם; מן המדיניות של צמצום
תקציבי, שנועדה לשדר מסר של אחריות תקציבית למרות ההתנגשויות האלימות התכופות; מן הפגיעה של מדיניות הצמצום התקציבי ברשת הביטחון הסוציאלי ובמשרדים החברתיים הגדולים— חינוך, בריאות ורווחה; מן הצורך להקצות עוד ועוד כספים לביטחון ולצבא במקום לשירותים החברתיים; ועוד.
הכיבוש פגע ופוגע ביציבות הכלכלית של המשק ויוצר תוואי צמיחה שהוא לעתים קופצני ביותר, בעיקר בעתות עימותים אלימים ממושכים כדוגמת שתי האינתיפאדות ומבצע "צוק איתן". האי יציבות פוגעת לא רק בישראלים מעוטי הכנסה אלא גם בתאגידים הגדולים ובבעלי הכנסות גבוהות. אלא שאלה נהנים מהגנה נדיבה של ממשלות ישראל, העושות ככל יכולתן לסוכך
עליהם, באמצעות מיסוי אישי ותאגידי נמוך, באמצעות הוזלה של עלות האשראי ובאמצעות מדיניות עקבית של הוזלת עלות העבודה.
האי שוויון בישראל גדל מאוד בשלושת העשורים האחרונים והוא כיום מן הגבוהים בעולם
המערבי. הוא מיוחס על פי רוב למדיניות הניאו־ליבראלית המושלת בכיפה לפחות מאז הנהגת תכנית החירום לייצוב המשק בשנת 1985.
אולם צעדים ניאו־ליברליים קיצוניים במיוחד ננקטו בתקופת האינתיפאדה השנייה, שלוותה במשבר כלכלי מן הממושכים בתולדות המדינה. סביר
להניח כי ללא תחושת החירום שיצרה אותה אינתיפאדה לא היו צעדים קיצוניים כל כך ננקטים כלל, או שהיו ננקטים באופן מרוכך והדרגתי יותר.
זו הדוגמא המובהקת ביותר לקשר בין ניאו־ליברליזם בתוך גבולות הקו הירוק ובין שליטה צבאית מתמשכת בעבר השני של הקו.
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=56702112
דו"ח שנתי של מרכז אדוה
http://adva.org/wp-content/uploads/2017/06/Price_of_Occupation.pdf
מבוא
מה מחירו של הכיבוש? מי משלם אותו?
מסמך זה מבקש להעשיר את הדיון הציבורי באמצעות הצבעה על הקשר בין המתרחש משני צדי הקו הירוק, וזאת תוך התמקדות בכמה מן ההשלכות החברתיות והכלכליות העיקריות של הכיבוש
בפרט ושל הסכסוך הישראלי־פלסטיני בכלל.
הדיון בשליטה הצבאית המתמשכת של ישראל בשטחים הפלסטיניים שנכבשו ב–1967 מתמקד בדרך כלל בסוגיות מוסריות, מדיניות, צבאיות ומשפטיות.
שליטה שהשנה ימלאו לה 50
השלכות העימות על החברה הישראלית — על רמת החיים, על הצמיחה הכלכלית, על היחסים בין עדות ולאומים, על היחס בין מרכז לפריפריה — סוגיות אלה נדונות אך לעתים רחוקות. על פי רוב מתנהלים השיח הפוליטי, האקדמי והתקשורתי כאילו אין קשר של ממש בין הכיבוש ובין הנעשה בתוך החברה הישראלית.
אפשר לומר כבר כאן כי התמונה המצטיירת מן המסמך היא שהנפגעים העיקריים הם ישראלים מעוטי הכנסה, ערבים ויהודים כאחד. ישראלים אלה נפגעים מן התחרות שמציב מולם כוח עבודה פלסטיני זול, שפתח את השער גם בפני עובדים "זרים" מרחבי העולם; מן המדיניות של צמצום
תקציבי, שנועדה לשדר מסר של אחריות תקציבית למרות ההתנגשויות האלימות התכופות; מן הפגיעה של מדיניות הצמצום התקציבי ברשת הביטחון הסוציאלי ובמשרדים החברתיים הגדולים— חינוך, בריאות ורווחה; מן הצורך להקצות עוד ועוד כספים לביטחון ולצבא במקום לשירותים החברתיים; ועוד.
הכיבוש פגע ופוגע ביציבות הכלכלית של המשק ויוצר תוואי צמיחה שהוא לעתים קופצני ביותר, בעיקר בעתות עימותים אלימים ממושכים כדוגמת שתי האינתיפאדות ומבצע "צוק איתן". האי יציבות פוגעת לא רק בישראלים מעוטי הכנסה אלא גם בתאגידים הגדולים ובבעלי הכנסות גבוהות. אלא שאלה נהנים מהגנה נדיבה של ממשלות ישראל, העושות ככל יכולתן לסוכך
עליהם, באמצעות מיסוי אישי ותאגידי נמוך, באמצעות הוזלה של עלות האשראי ובאמצעות מדיניות עקבית של הוזלת עלות העבודה.
האי שוויון בישראל גדל מאוד בשלושת העשורים האחרונים והוא כיום מן הגבוהים בעולם
המערבי. הוא מיוחס על פי רוב למדיניות הניאו־ליבראלית המושלת בכיפה לפחות מאז הנהגת תכנית החירום לייצוב המשק בשנת 1985.
אולם צעדים ניאו־ליברליים קיצוניים במיוחד ננקטו בתקופת האינתיפאדה השנייה, שלוותה במשבר כלכלי מן הממושכים בתולדות המדינה. סביר
להניח כי ללא תחושת החירום שיצרה אותה אינתיפאדה לא היו צעדים קיצוניים כל כך ננקטים כלל, או שהיו ננקטים באופן מרוכך והדרגתי יותר.
זו הדוגמא המובהקת ביותר לקשר בין ניאו־ליברליזם בתוך גבולות הקו הירוק ובין שליטה צבאית מתמשכת בעבר השני של הקו.