להתיישר לפי הקו
דיברו כאן על כוחניות וכולם, כמעט, ייחסו אותה לכלה.
אני חושבת שאת הכוחנית מבין שתיכן,
את זו שמנסה להיות השלטת ביד רמה,
את מנסה לחנך את בנך וכלתך איך לחנך את ילדיהם,
וכשהם מראים התנגדות - את מתחרפנת.
אני חושבת שהם נעזרים ב"שירותיך" מחוסר בררה ולראיה, ברגע שהם לא נזקקים להם, הם ממדרים אותך.
ואת? במקום להבין, את מעלה מהלך ומעלה את סף המתח.
את חושבת שאת עושה טוב בהתנהגות שלך אבל את עושה בדיוק הפוך.
התקשרו לשאול מה הילדים עושים? מה הבעיה לענות בצורה לקונית: "משחקים/ רואים טלויזיה/ אוכלים/ ישנים. ואל תתקשרו יותר בשעתיים הקרובות כי התשובה תהיה זהה".
הם רוצים תמנות? מה הבעיה לענות באופן לקוני: SORRY, אני לא מצלמת, לא מדווחת בכתב ולא מעבירה מידע מפורט. אני לא עיתונאי חוקר, בטח לא של הנכדים שלי.
מאידך, אם ביקשו ממך לא "לפנק" בסוכריות ובשוקולד, אל תהיי חוכמולוגית ותגידי "כלום לא יקרה מסוכריה אחת/ קוביית שוקולד". לא זה לא.
ואם ישאלו את הילדים בבית איך היה אצל סבתא מקסימום הם יקטרו שסבתא ה'מכשפה' לא הסכימה להם ממתק. והנה זוג הורים שמאאאאאד יעריכו את סבתא על שיתוף הפעולה שלה אתם.
עכשיו, איך זה סותר את העובדה שכשהם אצלך אתם צוברים חוויות משותפות? לתפיסתך, החוויות הן רק אלו שבהן את עושה מה שבא לך בזמן שההורים מבקשים ממך מפורשות שלא? ואם כל מה שאת עושה איתם הוא בגדר NO-NO, אז תגידי שאת לא מענינת בכלל. כי לבוא אליך ולשבת כמו בתוך חדר סגור במשך שעות ולבהות זה בזה, זה לא כייף. ולזה את מתנגדת.
אגב, בהחלט מתור לך להתנגד להכל, לא להסכים עם שום דרך שבה הם בחרו לגדל את הילדים ועדין, אין לך שום זכות לבטל את ההחלטות שלהם ולפעול בניגוד לרצונם.
לסיכום: תרפי, קחי נשימה עמוקה ותחשבי טוב טוב
עד כמה את רוצה את הנכדים מעורבים בחייך ועד כמה את רוצה להיות חלק מהחיים שלהם.
וכדי שזה יקרה
את חייבת להתיישר לפי הקו שלהם, גם אם בעיניך הקו הזה עקום.