כן, את היום...
בשבילי, כשאני הולכת לישון בחושך וקמה באור- האור זה ה"מחר" של החושך. אני יודעת שיש עניין פורמלי כזה של חצות, אבל אני לא תמיד שמה לב... ההתחלה איכשהו בסדר. רק לוקח לי המווון זמן *עד* שאני מגיעה אליה. האמצע נמתח כמו מסטיק, קצת קשה, אבל לפעמים אפילו נסבל איכשהו. הסוף- כמעט בלתי אפשרי. קשה, קשה... למה האמצע הוא לא הסוף? זה היה מקל עליי מאוד...