הלהיט השקרי הבא בשמי התיאולוגיה

לא היה ולא נברא

איני יודעת מאיפה אתה נוטל את הרעיונות האלה... הם חיצוניים לחלוטין. הבוהיזם הטיבטי הוא יחסית מובהק ומגובש ופועל לפי דוקטרינה מאוד מוגדרת. כפי שאתה דרוזי וגם איש קרישנה, יכול בודהיסט להיות גם יהודי.
 
כפי שאמרתי

לבודהיסט לא איכפת עם את מאמינה באלוהים אם זה מחזק אותך. אלא שנקודת ההתחלה של הבודהיזם היא ששום דבר לא קדוש, שהרוחני לא קיים אלא בדמיון, ושאין אלוהים פרסונאלי. דווקא מתוך תפיסה זו לבודהיסט לא אכפת אם את הולכת לבית כנסת או כנסיה. תפיסת התיאיזם, האלוהות הפרסונאלית, משמעה קבלת המקור ההתחלתי של הבריאה כאישיות וניסיון להגיע להגשמה עצמית תוך כדי יחסים עמו. הבודהיזם מתרכז בעצמי ובהתמזגות של העצמי עם כלל הבריאה, ולא ביחסים. את העליון הבודהיזם מגדיר כדבר מופשט ולא כאישיות. זהו אתיאיזם. גם אם את מכנה את המקור הזה כ"אלוהים מופשט" זו בסך הכל מטאפורה. אלוהים משמע אישיות. מופשט וחסר אישיות משמע שאין אלוהים. דהינו אתיאיזם.
 
אגב, כל אמונה

בדבר שלא ניתן להוכיחו, כמו קיומן של דיוות למשל, או "אלים", או יישויות גבוהות יותר, היא אמונה דתית, ולכן המושג מתנגש עם אתיאיזם. וכן: באותה מידה אתה יכול להגיד שקרישנה הוא דיווה ולא אל, לא?
 
האמנם?

היו מדענים אתיאיסטים בברה"מ שחקרו תופעות כגון טלפטיה וטלקנזיס. האם הם לא ראויים להיקרא אתיאיסטים? אם אני טוען למשל שאי אפשר להוכיח את המפץ הגדול (ואכן אי אפשר להוכיח זאת) האם מי שמאמין בתיאוריה זו הופך אתיאיסט? אגב, תראי לי אחד שמאמין באלוהים ולא יכול להוכיח שיש אלוהים? תראי לי אחד שלא מאמין ולא יכול להוכיח שאין? לטעמי, הן אלוהים, הן דווים והן גלגול נשמות הם דברים שניתנים להוכחה אמפירית. תיאוס משמע אלוהים. אי אמונה בתיאוס היא אתיאיזם. דוה אינו תיאוס ואין לאמונה בדוים קשר ישיר עם התיאיזם או אתיאיזם. לאנשים שלא מכירים את שניהם ומשתמשים, בטעות, בשורש "אל" כדי לתאר אותם, השניים עלולים להתערבב. אלא שבמציאות הם נפרדים.
 
עולם המחקר המדעי

הוא בעיני דת ככל הדתות, עם חזקות, אמונות ומוסכמות משלה. ההבדל היחיד הוא שזו דת אשר מתעקשת לא לכנות עצמה דת. ישנן תימוכין רבים לקיומו של אלוהים, אולם אין הוכחה חד משמעית שיכולה להתקבל אמפירית על דעת כולם. נכון שהדיוות אינן חופפות אחד לאחד את האל כפי שהוא נתפס במערב, אולם עד שלא תצלם דיווה ותשדר זאת בשידור חי לאומה, דינה יהיה כדין כל אל אחר - ענין של אמונה גרידא.
 
האם זאת הוכחה?

נסי לגלות מעט חשיבה פוסטמודרנית בנושא. האם עצם זה שראינו משהו בעיניים או לא ראינו אותו מוכיח או מפריח את קיומו? זאת תפיסה מאוד רדודה של המציאות. אני מבטיח לך שיש שלל דברים שאת מגדירה כעובדות למרות שלא תפסת אותן באחד החושים. אני מבטיח לך גם שיש הרבה דברים שנדמה לך שהם עובדות והם לא. אגב, אם המדע הוא דת, מה לא דת? ההגדרה של תיאיזם נשארת כשהיתה: אמונה בתיאוס.
 
אין לי שום ענין בחשיבה הפוכה

השאלה לא היתה אם *אני* מאמינה או לא מאמינה בקיומו של האל. לולא הייתי מאמינה בקיומו של האל, לא הייתי טורחת ומקימה פורום תיאולוגיה. השאלה היתה האם יש ביכולתך להוכיח וודאית את קיומו של האל. התשובה היא כמובן לא. אם תשאל אותי, התפיסה התיאולוגית טמונה עמוק בכל אדם, ומתבטאת דרך שלל אמצעי הביטוי העומדים לרשותנו, גם כאשר איננו יכולים להוכיח חצי מהדברים שאנחנו מאמינים בהם. הגיע הזמן שתספר לנו קצת על האמונה שלך, לא?
 
זו כלל לא הנקודה

הנקודה היא שהוכחה היא לאו דווקא דבר שרואים. תפיסה של המציאות על ידי החושים הגשמיים היא השלב הנחות ביותר של תפיסת המציאות. שלב יותר גבוה הוא על ידי הסקת מסקנות. אני בהחלט חושב שעל פי הגדרה זו קיומו של כוח עליון פרסונאלי הוא בר הוכחה, כמו גם דוים וגלגול נשמות. כן, אני בטוח שיש את האפשרות להוכיח את קיומם. ובאשר למסורת הגודיה וישנוית, אני נוהג לומר את הדברים במקום ובזמן הנכון.
 
אדרבא !

הבא הוכחה מפורטת ומנומקת לקיומו של האל ולא תהיה שמחה ממני לקרוא אותה ולהחכים.
 
בבקשה

בעיניי התשובה היא ברורה: המקור ההתחלתי כולל בוודאות באופן נצחי כל תכונה שיש בנובעים ממנו. לא יתכן שיש בהם דבר שלא הגיע ממנו. מכאן שאותו מקור התחלתי הוא אישיות פרסונאלית. אני לא רואה כל אפשרות אחרת.
 

sravaka

New member
בודהיזם ואמונה

נכון שבבודהיזם יש תאוריה שלאו דווקא ניתנת להוכחה ברגע נתון. אבל מושג הדווה הוא לא מרכזי בבודהיזם. כל התורה כולה מתבססת על שלושה דברים: התנהגות מוסרית , פיתוח ריכוז, ופיתוח חוכמה ע"י התבוננות פנימית (מדיטצית ויפאסנה). אפשר לדחות לגמריי קיומן של דוות ועדיין לתרגל בודהיזם. חשוב גם להפריד בין בודהיזם כפי שהוא נתפש ע"י ההמונים, בתוספת אמונות מקומיות ואשליות למיניהן, לבין התורה עצמה כפי שלומדה ע"י הבודהא עצמו.
 

L e s t a t

New member
למה נראה לך שזה הולך להיות שוס?

עד עכשיו, כולם רק יורדים עליהם. עוד כמה חודשים והסיפור הזה יישכח לחלוטין. בקשר לפרעה, זה היה מקובל בקרב עמים קדומים לראות את השליט כאל או אדם הנבחר על ידי האלים או בעל כוחות אלוהיים, ניתן לראות זאת בכך שמציבים פסלים של השליט ברחבי הממלכה. הפרעונים בפרט נתפסו, הן בעיני העם והן בעיני עצמם, כאלים. זה לא היה טירוף וזה לא היה חריג, למעשה זה היה גם צעד אסטרטגי ופוליטי מעולה. אתה יכול לראות דבר דומה אצל עוד עמים כמו הרומאים וכמו הבבלים (גילגמש היה מלך אמיתי שמלך על בבל, הוא מוזכר גם במיתולוגיות אחרות של עמי הסביבה בגרסאות קצת שונות, לפי המיתולוגיה הוא היה "שני שלישים אל ושליש אחד בן אדם").
 

sandchicken

New member
תלמד היסטוריה ואז תחזור

גלגמש היה מלך שומרי, וחלק מהסיפורים באפוס גילגמש הם סיפורים שומריים קדומים. לעומת זאת, האפוס עצמו הוא בבלי, כנראה שהם הפכו את גילגמש לאחד משלהם, אבל גילגמש באמת היה שומרי.
 
למעלה