הקבלה והנתינה מתחילים בפנים
כשכבר יש מצב סכנה על חיינו . אז אין לנו פה עיניין של לבקש/ לתת עזרה . יש פה מצב של מד´א . עזרה ראשונה מיידית . לא לי לרגש , לא מוצי פוצי וכאלה , הלו ..... אנו בסיבוב מסוכן . פנייה שגוייה ...... וזהו זה הסוף ..... כשהגוף עומד לפני חנק ..... זה כבר לא משחק ילדים . אז ראשית ומיידית נכנסתי פנימה . להבין מי נגד מי . כי מי שעמד למולי לא היה חיצוני לי . הוא היה לי בתוך הגוף . אין פה נכון לא נכון פילוסופיות ברמה זו או אחרת . זה המצב . נקודה . יש לנו גם את הרמה התאית . הכלי , החומר האמיתי . כי סרטן ..... ברמה התאית ובטרם מודעות , זו מלחמה עקובה מדם . יש שם מלחמה של שני סוגי תאים ..... שניהם מאותו מקום . שניהם תאים ששייכים לגוף . והם רבים והורגים זה את זה על אספקת האנרגיה של הגוף . זה הסיפור ברמה התאית , אצל כל אחד שיש בגופו תאים סרטניים . אז ... נכנסתי פנימה . אחרי שמיקמתי גויינט ביד , אגב לא עישנתי גויינטים מספר חודשים בטרם הסרטן . ברגע שאמרו , ישר עזבתי את סוחרי הסמים בבית החולים של הכימיים , ודבר ראשון נסעתי לרופאה שלי לקנות מעט חשיש ..... חחחחח מעט ????. חחחחחח . כשהגויינט נכנס והרגיע את תחושת ההסטרייה של ...... מהר מהר ..... ( זה מהטייפ שאמא שלי השאירה אצלי בקופסת המוסיקה שלי . ) כי הגויינט הוא מרגיע את מערכת העצבים , ואז ניתן להתרווח ולהתחיל להתמודד עם האמת , האמת כואבת , תמיד עדיף לי להגיע אליה מצויידת בגויינט לבינתיים , אולי יום אחד אעיז לעבור את תקופת של הבין לבין , בינתיים אין לי זמן , כרגע האמת ...... היא זו שתציל . כי כדי לטפל בדבר כל שהוא , צריך להתבונן בו קודם . מי יצר אצלי את הסרטן ? ...... האני המודעת שמדברת אליך כעת ? לא . אלא תת- המודע שלי , או מי שאני מכנה , הילדה הפנימית שבי . שעד הסרטן , אני הייתי עסוקה , בדברים שלי , עמלתי למען אחרים , וגם זה לא סיפק את החור הרגשי שבפנים , ומי שניהל את העיניינים בגוף היא הילדה בתוכי . או - תת המודע , או – הטייס האוטומטי לא משנה איך נקרא לכך הכל סתם מילים . בתחלס , סתם מילים לתאר תחושה עמוקה של הבנה . מי נטש את הטיפול בעצמי ? ...... מי לא נהג את המטוס שלו . ..... אני . אני שנים השארתי את מטוסי בחנייה , ובינתיים עזרתי למטוסים אחרים לצאת מהאנגר בכמה שפחות פגיעות . באמת , הייתי ילדה נורא טובה , עמדתי על האספלט הרחק מתא הטייס שלי , וניפנפתי עם הידיים לחברים שניסו לצאת מהאנגר הרגשי שלהם . ומה בינתיים ? .... בינתיים כדרך ילדים בקודש , ילדתי נכנסה לה לתא הטייס , יש לי גם סיפור לא בדוק סופית שהתנהל איזה מאבק בין דמות הילדה הפנימית לדמות האם שם ומי מהם כבל זה את זה או זו , בקיצור , היה בלגן . ואיך שהוא מי שהטיס את מטוסי ושיחק לי בכל הכפתורים ... לעיתים מוציא אוטומט , לעיתים מחזיר . נו את יודעת איך זה אצל ילדים , הם צריכים לבדוק כל דבר שזז בתא הטייס . אז פתאם לא היה לי כוח יותר , ואני מתיישבת ליד גלגלי המטוס , וכבר הוצאתי שני מטוסים והם הבטיחו שהם יבואו לכוון אותי וטרם הגיעו , ופחדתי להכנס לתא הטייס אני יודעת איזה בלגן יש שם . ופתאם מישהו צעק לי , היי שריפה מתקרבת למטוס שלך , אם את לא יוצאת מהאנגר ....... עכשו ..... לא בעוד רגע , לא בעוד יומיים , אלא כרגע , אין לך יותר מטוס ....... הבנת ? זה נורא קל להבין כשמספרים את זה בפשטות של סיפורים . אז הייתי חייבת להכנס לשם . וכרגע לא היה לי זמן לחכות לעזרה מבחוץ , ולהבטחות עזרה של פעם . כי תיכף , לא יהיה לי מטוס , וטרם בחרתי לעמוד מול אלוהי בלי שאני אראה לו ולי שאני יכולה לטוס . המטוס ותא הטייס היה עמוס הארגזים של שטויות וחשבונות לא פתורים ו.... אלפי זבל ועוד לא היה לי זמן להשתאות יותר על לסדר . זובי , מהאנגר הזה אני טסה כמו שאני אחר כך נמצא לנו איזה אחו נעים לשבת שם , ואז ניתן לעבור בניחותא דף , דף . אני כרגע באחו , אני עוברת דף דף . אז איך עושים את זה ? מתחילים להבין שבעדיפות ראשונה ........ נמצא הגוף . כרגע חייבים להוסיף אנרגיה ...... צחוק זה סם מופלא לכך , גם יוצר אנדרופינים שמשכחים כאב . או אולי ( משכיחים כאב ) לשמר אנרגיה – לא להוציא אנרגיית גוף לחינם . כעס רוגז עצב ועוד . הם זוללי אנרגיה . כרגע צריך לאחד את כל החלקים השונים בנו , כדי לצאת מהמקום הזה . לא העפתי את התת מודע , או ..... נקרא לה מרגע זה הילדה הקטנה והמופלאה שבתוכי , מתא הטייס כליל ..... השתגעת ? להוציא ילדה מתחום הראייה ? תיראי מה קרה עד כה . אני הייתי צריכה את עזרתה כדי להבין מה היא עשתה , ולתקן ...... זה ברמה של המכשירים . וכמו כן ..... בזמן סכנה , אני צריכה אותה לידי ...... אם נלך , נלך ביחד בלווא הכי . אז עם המודעות שלי , והידע שלי בעולם של המבוגרים . בעולם החיצוני . עם הילדה היצירתית הזו לצידי . ועם מספיק אדרנלין כדלק דחיפה ...... יצאתי למסע . כיום אני יכולה להגיד לך מה זה היה שם . גיליתי שכל מה שכה שנאתי שאמא שלי או מבוגרים אחרים עושים עשו או יעשו , זה בדיוק מה שאני עושה לעצמי לתת המודע , או לנוחות סיפורינו וכהצתת דימיונו , עולמה הוירטואלי של הילדה הפנימית שלי . נקרא לה הילדה . זה היה סיפור של אמון . אם אמא שלי לא הקשיבה לי , לא נתנה לי חיבוק או כל חוסר אחר ....... זה מה שהילדה שבי רצתה שאני אתן לה , אבל שנים לא יכולתי ....... כי לא אהבתי אותה , לא הכרתי אותה , היא היתה המטרד שהכניסס אותי לצרות . כשאני במהלך היציאה מהאנגר ...... הבנתי את רמת המצוקה הרגשית שהילדה הפנימית שלי נמצאת בה .......וכשהבנתי שבעצם ...... אני , זו שצועקת על ילדים המטורללים רגשית על ידי הוריהם ...... כשליבי נקרא לראות את העיניים של ילדים במצוקה .......ואני היא זו שעושה בדיוק אותו דבר , ולא רק אותו דבר אלא באכזריות מזעזעת ......לתת מודע קטן , ילדתי הקטנה שכולה היא בת 3 לכל היותר . ברמת המצוקה הרגשית שלה . אילת מופלאה שלי ....... כשהבנתי את זה ....... ואחרי שהרבה גויינטים עזרו לי להשאר בכאב ולא לרוץ ממנו . כי לרוץ = למות ....... וטרם הייתי מוכנה לפגוש את אלוהים . בטרם הגעתי מתוך העלאת וקידוש החומר . אז לא היתה לי ברירה ....... אלא להשאר בכאב ולחוות אותו ...... ותוך כדי , גם לטפל במטוס , גם לצאת מהאנגר ...... וכל זה כשיש לי ילדה שאני הכאבתי לי , על הבירכיים . אילת . זה . הטריק . אז מה עשיתי ? דמיינתי שבאמת יש לי ילדה בת 3 . כל הדרך דיברנו , כשהיה כואב , התחבקנו , כשאישרנו מתקפת סקאדים בכוח אמריקאי חסר גבולות ..... אז נכנסתי עם הילדה למקלט ..... לחדר האטום . ושם סיפרנו סיפורים ושיחקנו משחקים עד אשר המתקפה תסתיים .... כי כשילדה בת 3 שומעת טילים באויר , אז היא ישר מפחדת נורא ומפעילה מערכות המבזבזות אנרגיה לחינם . מי שהטיס את המטוס ...... הייתי אני ...... היא ישבה וממנה ואיתה דלינו את המפה שהורתה לנו את הדרך החוצה מהאנגר .
