הלידה הבאה שלי...
- פותח הנושא זהר כרמי
- פורסם בתאריך
אופס ברח לי... פה ההמשך.
הלידה של הבכור היתה בבי"ח עם דולה ומיילדת פרטית והמסקנות שלי ממנה היו ש- - קורטקס זה חרא ליולדת. - תינוק אה-סינקליטי זה אומר שהוא לא נכנס טוב לאגן. - לידה אנכית היא לא בהכרח לטובת העניין. בקיצור הרבה עבודה לקראת הלידה בבית.. ועשיתי. באמת. ההריון עם רואי היה אחר לגמרי והלידה היתה, נו, אחרת לגמרי. אבל שוב כניסה לא טובה של תינוק לאגן, ולגרנד פינאלה - פרע כתפיים. מה זה, תחרות, מי מהילדים שלי עושה דברים יותר נדירים ??? לא לצחוק ולא ליפול בפח השנינויות-בלירה שלי, כי אני בוכה פה, שלא תטעו. אחרי הלידה שאלתי את המיילדת שלי - מה יהיה בפעם הבאה ??? שכן גם משקלי הלידה עולים, הרי, והסיבוכים שלי יא ווארדי.. היא ענתה לי - בלידה הבאה נלך בחמישה ס"מ לבית חולים ונעשה אפידורל. מיילדת בית שתגיד כזה דבר - הרי במילים ברורות היא אומרת לי שאני לא צריכה ללדת בבית, בעצם. אז מה אני אעשה ??? ללדת בבי"ח אני לא יודעת, ללדת בבית אני לא יודעת, אבל אני רוצה עוד ילדים - איך הם יצאו ? חשבתי שאולי זו אמירה שמקורה בטראומה של אחרי הלידה, הרי גם למיילדת ולדולה שלי היתה חוויה לא פשוטה בכלללללללל. במהלך הזמן שעבר שמעתי גם ישירות מהמיילדת שלי וגם בעקיפין ממקורות שונים (יולדות אחרות למשל) - שכששואלים אותה מה הדבר הכי מפחיד שקרה לה בלידת בית היא תמיד מציינת את הלידה שלנו (בלי שמות כמובן). ביום שישי הייתי בשאקטי והיתה שם חברה שלי שילדה לפני חודש עם אותה מיילדת ואותה דולה, ואמרתי משו על כך שאחרי הטראומה שעשיתי למיילדת שלי היא לא תיקח את הלידה הבאה שלי... אז חברה שלי אמרה - היא תיקח, אבל עם רופא. הרגשתי שחטפתי בוקס בבטן, כל המעיים שלי התהפכו. אז אני באמת לא יכולה ללדת בבית !!! מה זה זה - עם רופא ?! למי יש כסף לזה בכלל, ואני לא רוצה גבר בלידה בקושי את בעלי, רק כי הוא כזה הוא... נלחצתי. לאללה. ואני יודעת שיש כמה בתי חולים במרחק נסיעה ממני שאם אגיע ללדת בהם אקבל כל מה שאני רוצה כולל להביא איתי את המיילדת שלי ככל הנראה... אבל אני לא רוצהההההההההההההההההההההה. אני לא יודעת בכלל למה אני כותבת את כל המגילה הזו. אולי כי אני חייבת להוציא. אני לא יודעת מה אני רוצה שיגידו לי. הרי אפאחד לא יוכל להגיד לי "אל תדאגי הכל יהיה בסדר" וכאלו... באותו שאקטי היתה גם חברה שלי שמרכזת קורס דולות ובדיוק לפני שבוע הביאה את המיילדת שלי לדבר מול בנות הקורס. כשהיא נשאלה, שוב, מה הלידה הכי מפחידה שהיתה לה היא סיפרה, שוב, על הלידה שלנו. וסיפרה - שהמזל שהיה בלידה הזו היה שהיולדת היתה דולה, הבינה בדיוק מה שקורה בזמן אמת ושיתפה פעולה, ולכן היא הצליחה לחלץ את התינוק בשלום. פתאום הבנתי משהו שלא הבנתי קודם. כבר שמעתי ממנה את המשפט הזה ש"איזה מזל שזו היית את ושיתפת פעולה כי אחרת לא בטוח שהייתי מצליחה" - אבל לא הבנתי אותו. מה לעזאזל הייתי יכולה לעשות אחרת ??? פתאום הבנתי שיכולתי ועוד איך לעשות אחרת - יכולתי להשתולל יכולתי לזוז יכולתי להתכווץ יכולתי מלא דברים - אבל עמדתי שם (אני, הקונטרול פריק - לשעבר ?!) כורעת על ארבע רפויה לחלוטין ולא הנעתי שריר למעט נשימה כשהיא הכניסה את שתי הידיים שלה לואגינה שלי וחילצה את התינוק שלי מתחת לפוביס. אלוהים זה הרי מנוגד לכל אינסטינקט של בריחה מכאב, הרי בבדיקות ואגינליות אני מזיזה אגן באופן לא רצוני, הרי חצי שעה קודם בלידה עוד בעטתי בה כי הייתי בטוחה שהיא קורעת אותי עם הידיים, כשהראש התקדם. מה היה שם ברגע הזה שהייתי צינור להצלתו לעולם של רואי ? אני חוזרת כבר שנה ושמונה חודשים לרגע הזה וכל פעם בוכה. (אני אולי אפתח את ההודעה הזו גם בקומונת הבית שלי, רק מרגישה צורך להגיד).
הלידה של הבכור היתה בבי"ח עם דולה ומיילדת פרטית והמסקנות שלי ממנה היו ש- - קורטקס זה חרא ליולדת. - תינוק אה-סינקליטי זה אומר שהוא לא נכנס טוב לאגן. - לידה אנכית היא לא בהכרח לטובת העניין. בקיצור הרבה עבודה לקראת הלידה בבית.. ועשיתי. באמת. ההריון עם רואי היה אחר לגמרי והלידה היתה, נו, אחרת לגמרי. אבל שוב כניסה לא טובה של תינוק לאגן, ולגרנד פינאלה - פרע כתפיים. מה זה, תחרות, מי מהילדים שלי עושה דברים יותר נדירים ??? לא לצחוק ולא ליפול בפח השנינויות-בלירה שלי, כי אני בוכה פה, שלא תטעו. אחרי הלידה שאלתי את המיילדת שלי - מה יהיה בפעם הבאה ??? שכן גם משקלי הלידה עולים, הרי, והסיבוכים שלי יא ווארדי.. היא ענתה לי - בלידה הבאה נלך בחמישה ס"מ לבית חולים ונעשה אפידורל. מיילדת בית שתגיד כזה דבר - הרי במילים ברורות היא אומרת לי שאני לא צריכה ללדת בבית, בעצם. אז מה אני אעשה ??? ללדת בבי"ח אני לא יודעת, ללדת בבית אני לא יודעת, אבל אני רוצה עוד ילדים - איך הם יצאו ? חשבתי שאולי זו אמירה שמקורה בטראומה של אחרי הלידה, הרי גם למיילדת ולדולה שלי היתה חוויה לא פשוטה בכלללללללל. במהלך הזמן שעבר שמעתי גם ישירות מהמיילדת שלי וגם בעקיפין ממקורות שונים (יולדות אחרות למשל) - שכששואלים אותה מה הדבר הכי מפחיד שקרה לה בלידת בית היא תמיד מציינת את הלידה שלנו (בלי שמות כמובן). ביום שישי הייתי בשאקטי והיתה שם חברה שלי שילדה לפני חודש עם אותה מיילדת ואותה דולה, ואמרתי משו על כך שאחרי הטראומה שעשיתי למיילדת שלי היא לא תיקח את הלידה הבאה שלי... אז חברה שלי אמרה - היא תיקח, אבל עם רופא. הרגשתי שחטפתי בוקס בבטן, כל המעיים שלי התהפכו. אז אני באמת לא יכולה ללדת בבית !!! מה זה זה - עם רופא ?! למי יש כסף לזה בכלל, ואני לא רוצה גבר בלידה בקושי את בעלי, רק כי הוא כזה הוא... נלחצתי. לאללה. ואני יודעת שיש כמה בתי חולים במרחק נסיעה ממני שאם אגיע ללדת בהם אקבל כל מה שאני רוצה כולל להביא איתי את המיילדת שלי ככל הנראה... אבל אני לא רוצהההההההההההההההההההההה. אני לא יודעת בכלל למה אני כותבת את כל המגילה הזו. אולי כי אני חייבת להוציא. אני לא יודעת מה אני רוצה שיגידו לי. הרי אפאחד לא יוכל להגיד לי "אל תדאגי הכל יהיה בסדר" וכאלו... באותו שאקטי היתה גם חברה שלי שמרכזת קורס דולות ובדיוק לפני שבוע הביאה את המיילדת שלי לדבר מול בנות הקורס. כשהיא נשאלה, שוב, מה הלידה הכי מפחידה שהיתה לה היא סיפרה, שוב, על הלידה שלנו. וסיפרה - שהמזל שהיה בלידה הזו היה שהיולדת היתה דולה, הבינה בדיוק מה שקורה בזמן אמת ושיתפה פעולה, ולכן היא הצליחה לחלץ את התינוק בשלום. פתאום הבנתי משהו שלא הבנתי קודם. כבר שמעתי ממנה את המשפט הזה ש"איזה מזל שזו היית את ושיתפת פעולה כי אחרת לא בטוח שהייתי מצליחה" - אבל לא הבנתי אותו. מה לעזאזל הייתי יכולה לעשות אחרת ??? פתאום הבנתי שיכולתי ועוד איך לעשות אחרת - יכולתי להשתולל יכולתי לזוז יכולתי להתכווץ יכולתי מלא דברים - אבל עמדתי שם (אני, הקונטרול פריק - לשעבר ?!) כורעת על ארבע רפויה לחלוטין ולא הנעתי שריר למעט נשימה כשהיא הכניסה את שתי הידיים שלה לואגינה שלי וחילצה את התינוק שלי מתחת לפוביס. אלוהים זה הרי מנוגד לכל אינסטינקט של בריחה מכאב, הרי בבדיקות ואגינליות אני מזיזה אגן באופן לא רצוני, הרי חצי שעה קודם בלידה עוד בעטתי בה כי הייתי בטוחה שהיא קורעת אותי עם הידיים, כשהראש התקדם. מה היה שם ברגע הזה שהייתי צינור להצלתו לעולם של רואי ? אני חוזרת כבר שנה ושמונה חודשים לרגע הזה וכל פעם בוכה. (אני אולי אפתח את ההודעה הזו גם בקומונת הבית שלי, רק מרגישה צורך להגיד).
../images/Emo46.gif תפוז! איפה ההודעה שלי???
מנסה לשחזר: ניסית לדבר עם מיילדות אחרות? את הרי יודעת, שיש הבדלים גדולים בין המיילדות - גם בגישה הכוללת ללידה, ל"ניהול הלידה" וכד', וגם לעצם היתכנותה של לידה בבית. אאל"ט - כליאת כתפיים לא אמור להיות אירוע חוזר (אבל לא בטוחה). ואולי תשומת לב טובה יותר לנושא המנח והתזונה כבר בהריון (אני לא מפרטת, כי את בטח מכירה, אבל אם את רוצה שאפרט בכל זאת - תגידי), יכולה לעשות שינוי? ואולי הכיוון הוא עמוק יותר, רגשי. פחדים שלך שמגשימים את עצמם (אולי תבואי למפגשי משוחחים_על_הריון_ולידה?). יש לי חברה, שטוענת, שככל שאנחנו יודעות יותר, ככה הלידות שלנו יותר מסובכות. כי אנחנו טוענות את עצמנו בתסריטי אימה. אני לא ממש מסכימה איתה, וחושבת שמה שקורה ליולדות תמימות וחסרות ידע הוא עוד פחות טוב, אבל מבינה את הרעיון, וחושבת שיש בו "משהו". אמנם אף אחד לא יכול להבטיח לך ש"הכל יהיה בסדר" אבל נראה לי שיש לך עוד מרווח פעולה ועיבוד (רגשי ופיסי) לפני ההכרזה "ככה זה אצלי". ולגבי כליאת כתפיים - אמנם אני יודעת שזה אחד הדברים שהכי מפחידים מיילדות, כי אין אזהרה, וצריך לפעול מיידית, בצורה לא לגמרי ידועה, אבל למיטב ידיעתי, לבי"ח אין יתרון ופתרון כשזה קורה (אולי אפילו פחות, כי הם פחות מפעילים את הגסקינים למיניהם). רק פוליטית.
מנסה לשחזר: ניסית לדבר עם מיילדות אחרות? את הרי יודעת, שיש הבדלים גדולים בין המיילדות - גם בגישה הכוללת ללידה, ל"ניהול הלידה" וכד', וגם לעצם היתכנותה של לידה בבית. אאל"ט - כליאת כתפיים לא אמור להיות אירוע חוזר (אבל לא בטוחה). ואולי תשומת לב טובה יותר לנושא המנח והתזונה כבר בהריון (אני לא מפרטת, כי את בטח מכירה, אבל אם את רוצה שאפרט בכל זאת - תגידי), יכולה לעשות שינוי? ואולי הכיוון הוא עמוק יותר, רגשי. פחדים שלך שמגשימים את עצמם (אולי תבואי למפגשי משוחחים_על_הריון_ולידה?). יש לי חברה, שטוענת, שככל שאנחנו יודעות יותר, ככה הלידות שלנו יותר מסובכות. כי אנחנו טוענות את עצמנו בתסריטי אימה. אני לא ממש מסכימה איתה, וחושבת שמה שקורה ליולדות תמימות וחסרות ידע הוא עוד פחות טוב, אבל מבינה את הרעיון, וחושבת שיש בו "משהו". אמנם אף אחד לא יכול להבטיח לך ש"הכל יהיה בסדר" אבל נראה לי שיש לך עוד מרווח פעולה ועיבוד (רגשי ופיסי) לפני ההכרזה "ככה זה אצלי". ולגבי כליאת כתפיים - אמנם אני יודעת שזה אחד הדברים שהכי מפחידים מיילדות, כי אין אזהרה, וצריך לפעול מיידית, בצורה לא לגמרי ידועה, אבל למיטב ידיעתי, לבי"ח אין יתרון ופתרון כשזה קורה (אולי אפילו פחות, כי הם פחות מפעילים את הגסקינים למיניהם). רק פוליטית.
תראי, קודם כל בשלב זה אני לא רוצה
מיילדת אחרת. אולי כשאהיה בהריון ארגיש אחרת אבל לא נראה לי. ברור לי שהאישיו הזה עולה בגדול כעת ולא במקרה, אני שמחה שזה עולה פשוט קשההה... לגבי פרע כתפיים - ממש לא בהכרח שיחזור, כמובן, אבל לא זו הבעיה - הבעיה היא ששני התינוקות שלי לא נכנסו טוב לאגן שלי - אחד מפאת קוטנו היה אה-סינקליטי והשני מפאת גודלו הצליח לעבור ספינות יפה אבל נתקע מתחת לפוביס. כלומר הבעיה שאני חוששת ממנה היא לא פרע כתפיים דווקא אלא בכלל הנושא של מישורי האגן - כניסה, מעבר, ויציאה. התזונה שלי בהריון עם רואי היתה מצויינת כי עניין הסוכרת היה ברקע - רואי ללא ספק לא היה מקרוזומי, ואני רזיתי יופי בהריון איתו (כלומר עליתי כחמישה ק"ג). העניין הוא יותר עודף המשקל ההתחלתי, לדעתי. אני עובדת על זה, אמנם לא בדיאטות אבל עובדת. ואני די מסכימה עם חברה שלך שככל שאנו יודעות יותר כך אנו מזמנות ללידות שלנו סיבוכים, לפחות אני.. ומסכימה גם איתך שללא ידע אין עוצמה ליולדת. הנקודה היא כנראה, כרגיל, באיזון. אה, וללא ספק אם הייתי בבי"ח זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע...
מיילדת אחרת. אולי כשאהיה בהריון ארגיש אחרת אבל לא נראה לי. ברור לי שהאישיו הזה עולה בגדול כעת ולא במקרה, אני שמחה שזה עולה פשוט קשההה... לגבי פרע כתפיים - ממש לא בהכרח שיחזור, כמובן, אבל לא זו הבעיה - הבעיה היא ששני התינוקות שלי לא נכנסו טוב לאגן שלי - אחד מפאת קוטנו היה אה-סינקליטי והשני מפאת גודלו הצליח לעבור ספינות יפה אבל נתקע מתחת לפוביס. כלומר הבעיה שאני חוששת ממנה היא לא פרע כתפיים דווקא אלא בכלל הנושא של מישורי האגן - כניסה, מעבר, ויציאה. התזונה שלי בהריון עם רואי היתה מצויינת כי עניין הסוכרת היה ברקע - רואי ללא ספק לא היה מקרוזומי, ואני רזיתי יופי בהריון איתו (כלומר עליתי כחמישה ק"ג). העניין הוא יותר עודף המשקל ההתחלתי, לדעתי. אני עובדת על זה, אמנם לא בדיאטות אבל עובדת. ואני די מסכימה עם חברה שלך שככל שאנו יודעות יותר כך אנו מזמנות ללידות שלנו סיבוכים, לפחות אני.. ומסכימה גם איתך שללא ידע אין עוצמה ליולדת. הנקודה היא כנראה, כרגיל, באיזון. אה, וללא ספק אם הייתי בבי"ח זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע...
אני מאמינה ש...
כמו שעשית את הדרך ממה שקרה בלידה הראשונה ויצרת מציאות לידה אחרת בלידתו של רואי.כך תמשיכי עוד שלב אל ההריון והלידה הבאים. במקרה שלך זה לא ממש עוזר לך שאת עוסקת בתחום הזה.תשימי לב איך את מספרת כל פעם על "החברה ששמעה ש..." "המיילדת שאמרה על הלידה שלי ש..." ואני מתרשמת שזה פוגע בך באיזשהו מקום.כי את מזדהה עם זה מאד.אם היית יכולה להפסיק להתעסק בזה,לדבר על זה עם מכרות וקולגות. כשאני אומרת "זה" אני מתכוונת למה שקרה,מה אמרו,מה אומרים על הלידה הבאה שלך.למה לך? זה מחליש אותך.המיילדת שלך עיכלה את הלידה שלך באופן מסויים אבל זה לא אומר חד משמעית שהמסקנות שלה הן מה שבהכרח צריך לקרות לך בלידה הבאה.אל תזדהי עם מה שלא שייך לך.
כמו שעשית את הדרך ממה שקרה בלידה הראשונה ויצרת מציאות לידה אחרת בלידתו של רואי.כך תמשיכי עוד שלב אל ההריון והלידה הבאים. במקרה שלך זה לא ממש עוזר לך שאת עוסקת בתחום הזה.תשימי לב איך את מספרת כל פעם על "החברה ששמעה ש..." "המיילדת שאמרה על הלידה שלי ש..." ואני מתרשמת שזה פוגע בך באיזשהו מקום.כי את מזדהה עם זה מאד.אם היית יכולה להפסיק להתעסק בזה,לדבר על זה עם מכרות וקולגות. כשאני אומרת "זה" אני מתכוונת למה שקרה,מה אמרו,מה אומרים על הלידה הבאה שלך.למה לך? זה מחליש אותך.המיילדת שלך עיכלה את הלידה שלך באופן מסויים אבל זה לא אומר חד משמעית שהמסקנות שלה הן מה שבהכרח צריך לקרות לך בלידה הבאה.אל תזדהי עם מה שלא שייך לך.
קודם כל תודה... המשפט הראשון שלך
מהדהד לי בראש. אני גם חושבת שזה לא ממש עוזר לי שאני מתעסקת בתחום בהקשר הזה... במעגל הלידה של רואי ביקשתי מאלוהים שייתן לי להרפות ולהיות קצת מטומטמת. והוא נתן לי - לאורך כל צירי הפתיחה זה עבד יופי. לא התכוננתי לשלב מעבר ושלב שני כ"כ ארוכים וקשים, כי את יואב ילדתי עם שלב שני של 4 דקות - פתאום נפל עליי משהו ממש לא "בחוקים"...
לזה לא התכוננתי - התקלה ! כלומר נפלתי איפה שאני מלמדת נשים אחרות לא ליפול - בציפיות... אני יודעת שההריון הבא והלידה הבאה יביאו עימם מציאות אחרת, וגם מהפן המקצועי אני יודעת שהנושא הזה עולה עכשיו ככה וממש לא סתם. אבל אני לוקחת איתי מאד את המשפט הראשון והאחרון שלך... תודה !
מהדהד לי בראש. אני גם חושבת שזה לא ממש עוזר לי שאני מתעסקת בתחום בהקשר הזה... במעגל הלידה של רואי ביקשתי מאלוהים שייתן לי להרפות ולהיות קצת מטומטמת. והוא נתן לי - לאורך כל צירי הפתיחה זה עבד יופי. לא התכוננתי לשלב מעבר ושלב שני כ"כ ארוכים וקשים, כי את יואב ילדתי עם שלב שני של 4 דקות - פתאום נפל עליי משהו ממש לא "בחוקים"...
שיוווווווו איזה סיפור
קראתי, התרגשתי, הזדהיתי, יו ניים איט. כתבת נפלא. הזדהיתי עד מאוד עם תיאורי הכאב - אולי כי גם לי היה "שול" ארור כזה ותינוקת שנתקעה מאחורי עצם הפוביס - אבל עם הראש לא עם הכתפיים (כלומר - כשהיא עברה אותה עם הראש סוף סוף היא יצאה בקלות). איכשהו המחשבה הראשונה שלי היא קצת מהכיוון של סטיוויה. דבר אחד לא כתבת - והוא איך *את* מרגישה? איך היתה החוויה של לידת הבית *עבורך*? האם זה הוסיף *לך* פחדים שלא היו לך קודם? כי מיילדת שתסכים תמיד אפשר למצוא לדעתי. השאלה היא אם *את* שלמה בראש לגבי מקום הלידה כלידה ביתית. ועוד אני סקרנית - מה בן הזוג שלך מרגיש כלפי זה לאור סיפור הלידה של רואי? מה זה קורטקס בהקשר של לידה? (סליחה על הבורות. יודעת שזו המעטפת החיצונית של המוח - אבל איך זה קשור ללידה?)
קראתי, התרגשתי, הזדהיתי, יו ניים איט. כתבת נפלא. הזדהיתי עד מאוד עם תיאורי הכאב - אולי כי גם לי היה "שול" ארור כזה ותינוקת שנתקעה מאחורי עצם הפוביס - אבל עם הראש לא עם הכתפיים (כלומר - כשהיא עברה אותה עם הראש סוף סוף היא יצאה בקלות). איכשהו המחשבה הראשונה שלי היא קצת מהכיוון של סטיוויה. דבר אחד לא כתבת - והוא איך *את* מרגישה? איך היתה החוויה של לידת הבית *עבורך*? האם זה הוסיף *לך* פחדים שלא היו לך קודם? כי מיילדת שתסכים תמיד אפשר למצוא לדעתי. השאלה היא אם *את* שלמה בראש לגבי מקום הלידה כלידה ביתית. ועוד אני סקרנית - מה בן הזוג שלך מרגיש כלפי זה לאור סיפור הלידה של רואי? מה זה קורטקס בהקשר של לידה? (סליחה על הבורות. יודעת שזו המעטפת החיצונית של המוח - אבל איך זה קשור ללידה?)
את יודעת ? לא שאלתי אותו..
נשמע נורא הא...? אחרי הלידה דיברנו המון אבל מאז לא.. הוא כ"כ רגיל לא להתווכח איתי בענייני לידות שממש לא עלה בדעתי לשאול אותו אם הוא "מסכים" שהלידה הבאה תהיה בבית, אבל השאלה היא באמת לא של הסכמה אלא של הרגשה, איפה הוא בהרגשה... טוב, גם זה לא מקרי וקשור לגמרי למציאות שלנו כזוג, כהורים, כאן ועכשיו. כמה פשוט.
נשמע נורא הא...? אחרי הלידה דיברנו המון אבל מאז לא.. הוא כ"כ רגיל לא להתווכח איתי בענייני לידות שממש לא עלה בדעתי לשאול אותו אם הוא "מסכים" שהלידה הבאה תהיה בבית, אבל השאלה היא באמת לא של הסכמה אלא של הרגשה, איפה הוא בהרגשה... טוב, גם זה לא מקרי וקשור לגמרי למציאות שלנו כזוג, כהורים, כאן ועכשיו. כמה פשוט.
בכלל לא נשמע נורא
תשאלי אותו.... אולי יש פחדים מהצד שלו שהוא משליך עליך באופן לא מודע ומשם התקיעות (שיוו - אני לא מאמינה כמה "רוחנית" אני נשמעת לעצמי - אבל זה מה שעולה לי בראש). יכול להיות שהוא אפילו לא חשב על זה בעצמו אבל שיש לו פחדים מהקטע. ובלי קשר - שמת לב כמה השם "רואי" קרוב למילה הלועזית-מאונגלזת "הרואי"? נשמע שהיתה לך לידה הרואית (פחד גדול שיכולת לו).
תשאלי אותו.... אולי יש פחדים מהצד שלו שהוא משליך עליך באופן לא מודע ומשם התקיעות (שיוו - אני לא מאמינה כמה "רוחנית" אני נשמעת לעצמי - אבל זה מה שעולה לי בראש). יכול להיות שהוא אפילו לא חשב על זה בעצמו אבל שיש לו פחדים מהקטע. ובלי קשר - שמת לב כמה השם "רואי" קרוב למילה הלועזית-מאונגלזת "הרואי"? נשמע שהיתה לך לידה הרואית (פחד גדול שיכולת לו).
וואי זהרקה,
שמעי, לא פשוט בכלל. כמוני כמוך. גם אני, כשאני חושבת על הלידה הבאה שלי (שלא נראית באופק הקרוב
) יודעת שתהיה שם עבודה לא פשוטה. לא יודעת אם המיילדת שלי תרצה אותי, תרצה שוב לנל"ק, לא רוצה אפחת אחרת. לא יודעת ללדת בביתחולים. אולי כן בעצם, לא ניסיתי, אבל לא ששה לנסות. בקיצור לא יודעת מה יהיה. כרגע אני לא חושבת על זה. מה זה ייתן לי? כשאצטרך (ברגע שאראה 2 פסים) אתחיל לחשוב מה אני רוצה ואיך אני משיגה את זה. לא ממש מנחם, אה? אוף, והסיפור שלכם, אלוהים, את הורגת אותי.
שמעי, לא פשוט בכלל. כמוני כמוך. גם אני, כשאני חושבת על הלידה הבאה שלי (שלא נראית באופק הקרוב
זהר יקירה
אני מאמינה כי אפשר לשנות את הכל והכל תלוי בנו. השאלה היא אם את מוכנה לעבוד על הנקודה תוך תהליך פנימה, ולאו דוקא על הלידה השניה אלא הראשונה ואלי עוד אחרוה.כי זה המפתח לשינויי לעשות את התהליכי סליחה וקבלה אצלך. שולחת לך המון אהבה יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל ביד אחת עם תינוקות צורחת זה קצת קשה. בהצלחה
אני מאמינה כי אפשר לשנות את הכל והכל תלוי בנו. השאלה היא אם את מוכנה לעבוד על הנקודה תוך תהליך פנימה, ולאו דוקא על הלידה השניה אלא הראשונה ואלי עוד אחרוה.כי זה המפתח לשינויי לעשות את התהליכי סליחה וקבלה אצלך. שולחת לך המון אהבה יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל ביד אחת עם תינוקות צורחת זה קצת קשה. בהצלחה
אני קוראת וקוראת ולא יודעת מה לכתוב
כם יודעת מנסיוני שכשאת כבר בהריון והלידה היא משהו מוחשי ומתקרב ולא משהו רעיוני ואוויר זה אחרת. לטוב ולרע. אבל זה אחרת מלתכנן ולחשוב על זה כשזה עוד לא זה.. לא הכרתי את הסיפור שלך.. מצד שני אולי בעקבות כל העבודה המקצועית שלך יפחיד אותך פחות ללדת בבי"ח פעם הבאה אם זה מה שיקרה. אולי זהיעזור למצוא את הבי"ח שיתן לך ללדת בצורה שהכי מתאימה לך.. ואולי את פשוט צריכה קודם ללמוד להרפות משתי הלידות שהיו ולבוא ללידה הבאה מוכנה ללידה הבא ורק אליה בלי מטענים קודמים? איך שלא תלדי ואיפה שלא תלדי מאחלת לידה טובה ומעצימה.. POOH
כם יודעת מנסיוני שכשאת כבר בהריון והלידה היא משהו מוחשי ומתקרב ולא משהו רעיוני ואוויר זה אחרת. לטוב ולרע. אבל זה אחרת מלתכנן ולחשוב על זה כשזה עוד לא זה.. לא הכרתי את הסיפור שלך.. מצד שני אולי בעקבות כל העבודה המקצועית שלך יפחיד אותך פחות ללדת בבי"ח פעם הבאה אם זה מה שיקרה. אולי זהיעזור למצוא את הבי"ח שיתן לך ללדת בצורה שהכי מתאימה לך.. ואולי את פשוט צריכה קודם ללמוד להרפות משתי הלידות שהיו ולבוא ללידה הבאה מוכנה ללידה הבא ורק אליה בלי מטענים קודמים? איך שלא תלדי ואיפה שלא תלדי מאחלת לידה טובה ומעצימה.. POOH
תקיעות כתף קורות
במקרים כאשר היולדת נמצאת בתנוחה לא טבעית כמו על גבה או בישיבה או כאשר מבקשים ללחוץ כאשר עדיין לא מוכנים. זה גורם לראש להגיע לאגן עוד לפני שהגוף מסתובב, ואז הכתפיים נתקעות. כל לידה זה שונה, ואם זה קרה, לא נראה לי שזה אמור להיות יותר סיכויים מהרגיל שזה יקרה. ואילו היה לזהר אגן בעייתי, הרופאים כבר היו אומרים את זה. לא?
במקרים כאשר היולדת נמצאת בתנוחה לא טבעית כמו על גבה או בישיבה או כאשר מבקשים ללחוץ כאשר עדיין לא מוכנים. זה גורם לראש להגיע לאגן עוד לפני שהגוף מסתובב, ואז הכתפיים נתקעות. כל לידה זה שונה, ואם זה קרה, לא נראה לי שזה אמור להיות יותר סיכויים מהרגיל שזה יקרה. ואילו היה לזהר אגן בעייתי, הרופאים כבר היו אומרים את זה. לא?
מותר להיות קצת רוחנית לרגע?
מקווה שאני לא אשמע מוזר מידי. אבל אני באמת מאמינה שיש לנו שיעורים ללמוד בחיים. ואם משהו קורה לנו וב ושוב, או לפחות וריאציה על אותו הדבר - יש כאן כנראה משהו ללמוד. אני עדיין תוהה לגבי הדימיון העז בין הלידות שלי שנבע מהגוף ולא מהמודע (בשתיהן בדיוק אותו פרק זמן לטאנטי ואותו מן לחיצות ארוך - אם כי מסיבות שונות, אותה שיליה נעוצה). ועל השוני ביניהן שנבע מהחלטות נכונות שעשיתי בפם השניה כלימוד שלקחתי מהראשונה. אין לי מושג מה השיעור שלך כאן. אבל ישנן מטפלות מתחומים אלטרנטיביים שעוסקות בנושא, אולי שווה לאתר אותן.
מקווה שאני לא אשמע מוזר מידי. אבל אני באמת מאמינה שיש לנו שיעורים ללמוד בחיים. ואם משהו קורה לנו וב ושוב, או לפחות וריאציה על אותו הדבר - יש כאן כנראה משהו ללמוד. אני עדיין תוהה לגבי הדימיון העז בין הלידות שלי שנבע מהגוף ולא מהמודע (בשתיהן בדיוק אותו פרק זמן לטאנטי ואותו מן לחיצות ארוך - אם כי מסיבות שונות, אותה שיליה נעוצה). ועל השוני ביניהן שנבע מהחלטות נכונות שעשיתי בפם השניה כלימוד שלקחתי מהראשונה. אין לי מושג מה השיעור שלך כאן. אבל ישנן מטפלות מתחומים אלטרנטיביים שעוסקות בנושא, אולי שווה לאתר אותן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.