המאמר השביעי
- פותח הנושא ORTAL84
- פורסם בתאריך
מאמר מס' 7 מתקבל בשמחה ../images/Emo13.gif
יופי של סיפור! מעניין שמוסר ההשכל של הסיפור, אם הבנתי אותו נכון, הוא שעל הלקוי שמיעה להישאר בתוך קהילת לקויי השמיעה,ולא לנסות לחיות בקרב השומעים, כי בקרב לקויי השמיעה תמיד מבינים אותו והוא מרגיש בבית. השאלה היא, האם גישה זו נכונה? אדווה בסיפור מתייאשת מהסביבה השומעת שלא מבינה אותה, ובוחרת להתנתק מהם, במקום לנסות ולגרום לסביבה שלה להבין אותה. מה דעתכם על הסיפור של אורטל?
יופי של סיפור! מעניין שמוסר ההשכל של הסיפור, אם הבנתי אותו נכון, הוא שעל הלקוי שמיעה להישאר בתוך קהילת לקויי השמיעה,ולא לנסות לחיות בקרב השומעים, כי בקרב לקויי השמיעה תמיד מבינים אותו והוא מרגיש בבית. השאלה היא, האם גישה זו נכונה? אדווה בסיפור מתייאשת מהסביבה השומעת שלא מבינה אותה, ובוחרת להתנתק מהם, במקום לנסות ולגרום לסביבה שלה להבין אותה. מה דעתכם על הסיפור של אורטל?
בכל זאת אורטל מציינת שהדמות בסיפור
ממשיכה להיות גם פה וגם שם, אז יתכן שהמסר שלה דווקא לא אומר שעל הלק"ש להשאר סגורים בתוך קהילת הלק"ש...למרות שברור שאורטל מדגישה שחשוב להיות בקשר עם לק"ש. הכתיבה מאוד יפה וברורה, וזה חיבור מצויין. מה שכן, קצת קשה לי להזדהות עם השתלשלות העניינים: אני אמורה להזדהות, כי אני גם כן לק"ש שגדלה בשילוב בעולם השומעים, אם כי תמיד היו מיח"א ושמע וכו' וכו', כך שתמיד הכרתי עוד ילדים לק"ש. מצד שני, לא אני ולא הם (הילדים האחרים שהכרתי) היו מחוברים לשפת סימנים וברובנו לא הרגשנו שזה נותן לנו משהו נוסף, ולא מפני שזו "שפה מוזרה" או שיש מה להתבייש בה (להיפך, אני ואחרים הלכנו לקורסים כדי ללמוד ולראות אם בכל זאת נרצה לשלב שס"י בחיינו). לא בגלל זה אני לא משתמשת בשפת סימנים. זה בעיקר מפני שעם רוב דוברי השס"י שפגשתי לא היה לי "קליק" ולא היה לי כל כך על מה לתקשר איתם ולהם לא היה על מה לתקשר איתי. לא היתה בינינו שפה משותפת, עם או בלי שס"י. כך שבשבילי, אם היה משהו חסר, שפת הסימנים לא השלימה אותו. גם הדמות של אדוה בסיפור קצת מוזרה בזה: הרי אורטל מספרת שהיא כן הולכת לשמע, כלומר כנראה כן יש לה חברים גם שומעים וגם לק"ש (הרי היא בשמע, לא?!?) אבל משום מה רק שפת הסימנים חסרה לה כדי להיות מאושרת...
ממשיכה להיות גם פה וגם שם, אז יתכן שהמסר שלה דווקא לא אומר שעל הלק"ש להשאר סגורים בתוך קהילת הלק"ש...למרות שברור שאורטל מדגישה שחשוב להיות בקשר עם לק"ש. הכתיבה מאוד יפה וברורה, וזה חיבור מצויין. מה שכן, קצת קשה לי להזדהות עם השתלשלות העניינים: אני אמורה להזדהות, כי אני גם כן לק"ש שגדלה בשילוב בעולם השומעים, אם כי תמיד היו מיח"א ושמע וכו' וכו', כך שתמיד הכרתי עוד ילדים לק"ש. מצד שני, לא אני ולא הם (הילדים האחרים שהכרתי) היו מחוברים לשפת סימנים וברובנו לא הרגשנו שזה נותן לנו משהו נוסף, ולא מפני שזו "שפה מוזרה" או שיש מה להתבייש בה (להיפך, אני ואחרים הלכנו לקורסים כדי ללמוד ולראות אם בכל זאת נרצה לשלב שס"י בחיינו). לא בגלל זה אני לא משתמשת בשפת סימנים. זה בעיקר מפני שעם רוב דוברי השס"י שפגשתי לא היה לי "קליק" ולא היה לי כל כך על מה לתקשר איתם ולהם לא היה על מה לתקשר איתי. לא היתה בינינו שפה משותפת, עם או בלי שס"י. כך שבשבילי, אם היה משהו חסר, שפת הסימנים לא השלימה אותו. גם הדמות של אדוה בסיפור קצת מוזרה בזה: הרי אורטל מספרת שהיא כן הולכת לשמע, כלומר כנראה כן יש לה חברים גם שומעים וגם לק"ש (הרי היא בשמע, לא?!?) אבל משום מה רק שפת הסימנים חסרה לה כדי להיות מאושרת...
מירית כבירי
New member
אהבתי, אבל כמה הערות
באמת יש כמה עניינים שלא כל כך מתחברים. למשל אורטל בסיפורה, מציגה את אדווה כבחורה חרשת, ש"בכלל לא מרגישים שהיא חרשת". אני מכירה מעט מאוד חרשים שהדיבור שלהם הוא רגיל לגמרי (יש הבדל בין ברור לרגיל). ושהסביבה לא יכולה לראות ישר שהם חרשים. (והחבר שלה בכלל לא יודע שהיא חרשת....??? קצת מוגזם) התיאור שלך יותר מתאים לבחורה כבדת שמיעה אבל גם אז הסיפור לא מתאים כי אם מדובר בכבדי שמיעה אז הנסיבות כבר שונות. חוץ מזה- את מדברת על זה שאדווה לא הולכת לשמע – ופתאום יש לה שעורי עזר בשמע. בסך הכל הסיפור כתוב יפה ועם רגש וחבל על אי הרציפות ,הסתירות וחוסר ההגיון. ומה קורה עם החבר – לא הבנתי. היא אוהבת את גיל ופתאום כבר לא אוהבת אותו ויש לה חבר חרש? ולאורטל – אני מקווה שדברי אלו לא מרפים את ידיך. את כותבת באמת יפה , קולח ונעים לקריאה. ולענין ההערות שלעיל – גם בספרים של רם אורן יש מלא סתירות והם רבי מכר. כך שאת בחברה טובה.
באמת יש כמה עניינים שלא כל כך מתחברים. למשל אורטל בסיפורה, מציגה את אדווה כבחורה חרשת, ש"בכלל לא מרגישים שהיא חרשת". אני מכירה מעט מאוד חרשים שהדיבור שלהם הוא רגיל לגמרי (יש הבדל בין ברור לרגיל). ושהסביבה לא יכולה לראות ישר שהם חרשים. (והחבר שלה בכלל לא יודע שהיא חרשת....??? קצת מוגזם) התיאור שלך יותר מתאים לבחורה כבדת שמיעה אבל גם אז הסיפור לא מתאים כי אם מדובר בכבדי שמיעה אז הנסיבות כבר שונות. חוץ מזה- את מדברת על זה שאדווה לא הולכת לשמע – ופתאום יש לה שעורי עזר בשמע. בסך הכל הסיפור כתוב יפה ועם רגש וחבל על אי הרציפות ,הסתירות וחוסר ההגיון. ומה קורה עם החבר – לא הבנתי. היא אוהבת את גיל ופתאום כבר לא אוהבת אותו ויש לה חבר חרש? ולאורטל – אני מקווה שדברי אלו לא מרפים את ידיך. את כותבת באמת יפה , קולח ונעים לקריאה. ולענין ההערות שלעיל – גם בספרים של רם אורן יש מלא סתירות והם רבי מכר. כך שאת בחברה טובה.
רוב הסיפורים הטובים
מתעלמים בדרך כלל מפרטים שוליים ומדלגים על סתירות. לא מזמן היה לנו דיון על הסרט "שיווי משקל" שבו נטען שהסיפור אינו הגיוני, רצוף אי דיוקים וכו'. ואז אליען לזובסקי הגיעה לפורום,ונתנה לנו יצירת אומנות בתור הסבר, ואני חושב שההסבר הזה יכול להיות תקף גם כאן. לא הפרטים הם החשובים. חשובה העלילה. חשוב המסר שמאחורי הסיפור. אנו יכולים לאהוב או לשנוא סיפור שנכתב בסגנון כזה, אבל אם הסיפור נכתב טוב, לעולם לא נהיה אדישים כלפיו. המסר בסיפור, (שאני אישית לא מסכים איתו), הוא- שעל לקוי השמיעה לחיות בחברתם של לקויי השמיעה האחרים מבחינה חברתית.הסיפור טוען, שלקוי השמיעה תמיד יהיה מבודד חברתית בקרב השומעים, והמסר הזה הוטמן בסיפור שנכתב יפה וברגש, בדיוק מסוג הסיפורים שאנשים אוהבים... ו....ברוך בואך לפורום, מירית
מתעלמים בדרך כלל מפרטים שוליים ומדלגים על סתירות. לא מזמן היה לנו דיון על הסרט "שיווי משקל" שבו נטען שהסיפור אינו הגיוני, רצוף אי דיוקים וכו'. ואז אליען לזובסקי הגיעה לפורום,ונתנה לנו יצירת אומנות בתור הסבר, ואני חושב שההסבר הזה יכול להיות תקף גם כאן. לא הפרטים הם החשובים. חשובה העלילה. חשוב המסר שמאחורי הסיפור. אנו יכולים לאהוב או לשנוא סיפור שנכתב בסגנון כזה, אבל אם הסיפור נכתב טוב, לעולם לא נהיה אדישים כלפיו. המסר בסיפור, (שאני אישית לא מסכים איתו), הוא- שעל לקוי השמיעה לחיות בחברתם של לקויי השמיעה האחרים מבחינה חברתית.הסיפור טוען, שלקוי השמיעה תמיד יהיה מבודד חברתית בקרב השומעים, והמסר הזה הוטמן בסיפור שנכתב יפה וברגש, בדיוק מסוג הסיפורים שאנשים אוהבים... ו....ברוך בואך לפורום, מירית
זה שלדעתך הפרטים לא חשובים
אלא רק המסר עדיין לא הופך את זה לאמת מוחלטת. גם זה שאליען לזובסקי מסכימה איתך לא משנה הרבה, ואם תשים לב היא הכירה בעובדה שיש אנשים שלא מסכימים איתה וקיבלה אותה. מה לעשות - יש אנשים שחושבים שהפרטים הם לב הסיפור ושסיפור שיש בו רק מסר (ואני לא מדברת דווקא על הסיפור של אורטל שבאמת היו בו סתירות אבל עדייןאני לא חושבת שהוא כולו מסר) הוא פשוט סיפור לא טוב ומגוייס. הפרטים מאוד חשובים - הם אלו שבונים את הסיפור והמסר צריך להיטמע בתוכם (באמת להיטמע - אני אישית מאוד לא אוהבת מסרים שמועברים בכוח, אני מעדיפה מסרים קצת פחות ברורים, כאלו שצריך לחשוב עליהם). אתה מוזמן לא להסכים, אבל דעה אחרת משלך לגיטימית בדיוק באותה מידה כמו שלך.
אלא רק המסר עדיין לא הופך את זה לאמת מוחלטת. גם זה שאליען לזובסקי מסכימה איתך לא משנה הרבה, ואם תשים לב היא הכירה בעובדה שיש אנשים שלא מסכימים איתה וקיבלה אותה. מה לעשות - יש אנשים שחושבים שהפרטים הם לב הסיפור ושסיפור שיש בו רק מסר (ואני לא מדברת דווקא על הסיפור של אורטל שבאמת היו בו סתירות אבל עדייןאני לא חושבת שהוא כולו מסר) הוא פשוט סיפור לא טוב ומגוייס. הפרטים מאוד חשובים - הם אלו שבונים את הסיפור והמסר צריך להיטמע בתוכם (באמת להיטמע - אני אישית מאוד לא אוהבת מסרים שמועברים בכוח, אני מעדיפה מסרים קצת פחות ברורים, כאלו שצריך לחשוב עליהם). אתה מוזמן לא להסכים, אבל דעה אחרת משלך לגיטימית בדיוק באותה מידה כמו שלך.
נו, אנחנו כבר יודעים... ../images/Emo8.gif
שלא תמיד אנחנו מסכימים בדיעותינו, ולא נשאר לנו אלא לכבד זה את דיעותיו של זו, למרות חוסר ההסכמה. תמיד שנאתי פרטים. גם בעבודה שלי, אני נמנע מלהתעסק בפרטים קטנים. אני תמיד מסתכל על הרעיון מלמעלה, ולכן מסוגל לראות דברים, שאלו שמתחפרים בתוך הפרטים, לא מסוגלים להבחין.
שלא תמיד אנחנו מסכימים בדיעותינו, ולא נשאר לנו אלא לכבד זה את דיעותיו של זו, למרות חוסר ההסכמה. תמיד שנאתי פרטים. גם בעבודה שלי, אני נמנע מלהתעסק בפרטים קטנים. אני תמיד מסתכל על הרעיון מלמעלה, ולכן מסוגל לראות דברים, שאלו שמתחפרים בתוך הפרטים, לא מסוגלים להבחין.
נורא אהבתי את הסיפור
הסיפור הזה ממש החזיר לי את התחושות שהיו לי בזמנו בכתה, ושיש לי לפעמים עד היום בעבודה, שלא מבינים בכלל מה זה לא לשמוע, ואז, בכתה, צריך להיות באור, וצריך תיווך טלפוני, וכל התסכול הזה... אגב לא הבנתי שהמסקנה של אורטל זה שצריך להיות רק בחברה של לק"ש... לפי מה שהבנתי, אפשר להיות גם עם לק"ש, זה התהליך של לקבל את זה שיש לך את זה בכלל, את בעיית השמיעה הזאת, ושהאחרים האלה המוזרים האלה בשמע זה בעצם אני... עברתי ממש את התהליך הזה. אני חושבת שאורטל כתבה את זה ממש נהדר. איך כל הקושי של המאמץ הזה להבין כל הזמן קיים ומנכר אותך מהסביבה השומעת במידה מסויימת, ואיך זה מרגיש להיות במקום ששם מבינים הכל. ולקבל את זה שזה אני... אם כי גם אני לא בדיוק הבנתי את העניין של שפת הסימנים, כי בשמע יש גם דיבור רגיל.. אבל זה לא העיקר, ותראו איך כולם מגיבים, זה מזיז לנו!!
הסיפור הזה ממש החזיר לי את התחושות שהיו לי בזמנו בכתה, ושיש לי לפעמים עד היום בעבודה, שלא מבינים בכלל מה זה לא לשמוע, ואז, בכתה, צריך להיות באור, וצריך תיווך טלפוני, וכל התסכול הזה... אגב לא הבנתי שהמסקנה של אורטל זה שצריך להיות רק בחברה של לק"ש... לפי מה שהבנתי, אפשר להיות גם עם לק"ש, זה התהליך של לקבל את זה שיש לך את זה בכלל, את בעיית השמיעה הזאת, ושהאחרים האלה המוזרים האלה בשמע זה בעצם אני... עברתי ממש את התהליך הזה. אני חושבת שאורטל כתבה את זה ממש נהדר. איך כל הקושי של המאמץ הזה להבין כל הזמן קיים ומנכר אותך מהסביבה השומעת במידה מסויימת, ואיך זה מרגיש להיות במקום ששם מבינים הכל. ולקבל את זה שזה אני... אם כי גם אני לא בדיוק הבנתי את העניין של שפת הסימנים, כי בשמע יש גם דיבור רגיל.. אבל זה לא העיקר, ותראו איך כולם מגיבים, זה מזיז לנו!!
התגובה שלך מזכירה לי...
...שלפני כמה ימים, כשעוד היתה כל סופת הגשמים, הברקים והרעמים הזאת וירד ברד ולא בדרום ספרד אלא בירושלים, נכנסתי לחלק במקום העבודה שלי שממנו לא רואים מה קורה בחוץ כדי להגיד לאנשים שם שלום לפני שאני הולכת הביתה. אמרתי להם שיורד ממש ברד ויש סופה איומה בחוץ - והם ענו "כן, יודעים, אנחנו שומעים אותה". מה שיצא לי בתגובה מהפה היה כדלהלן: "אה, שכחתי שאתם גם ש ו מ ע י ם"...
...שלפני כמה ימים, כשעוד היתה כל סופת הגשמים, הברקים והרעמים הזאת וירד ברד ולא בדרום ספרד אלא בירושלים, נכנסתי לחלק במקום העבודה שלי שממנו לא רואים מה קורה בחוץ כדי להגיד לאנשים שם שלום לפני שאני הולכת הביתה. אמרתי להם שיורד ממש ברד ויש סופה איומה בחוץ - והם ענו "כן, יודעים, אנחנו שומעים אותה". מה שיצא לי בתגובה מהפה היה כדלהלן: "אה, שכחתי שאתם גם ש ו מ ע י ם"...
clairvoyance
New member
../images/Emo6.gif
חמוד. לי דווקא יצא עם אחותי משהו הפוך. כשהייתי עם אחותי בטיול בהודו, ההודים והמטיילים מארצות שונות דיברו אנגלית. מילא להבין את האמריקאים שמדברים אנגלי (שזה גם קשה), אבל להבין את ההודים עם המבטא שלהם מדברים אנגלית היה זוועתי. אז ברור שנעזרתי באחותי כשלא הבנתי. פעם אחת איזה הודי דיבר אלי וניסה להגיד לי משהו, אחותי הייתה לידי. תחילה, ניסיתי להבין אותו בעצמי ולכן שאלתי אותו "מה?" מספר פעמים. לאחר שהתייאשתי - פניתי אל אחותי בבקשת עזרה (הוא גם התייאש ובנתיים הלך). אבל התשובה של אחותי הייתה: "בכלל לא שמעתי שמישהו דיבר איתך!", אני פתחתי את פי בתדהמה - אמרתי "מה? לא שמעת? אבל את שומעת!" והתעצבנתי עליה. רק לאחר כמה שניות, קלטתי על מה אני מתעצבנת
שהיא לא שמעה... שכחתי לחלוטין ש"ההגדרה של שומע" היא לא שהוא שומע ה-כ-ל
חמוד. לי דווקא יצא עם אחותי משהו הפוך. כשהייתי עם אחותי בטיול בהודו, ההודים והמטיילים מארצות שונות דיברו אנגלית. מילא להבין את האמריקאים שמדברים אנגלי (שזה גם קשה), אבל להבין את ההודים עם המבטא שלהם מדברים אנגלית היה זוועתי. אז ברור שנעזרתי באחותי כשלא הבנתי. פעם אחת איזה הודי דיבר אלי וניסה להגיד לי משהו, אחותי הייתה לידי. תחילה, ניסיתי להבין אותו בעצמי ולכן שאלתי אותו "מה?" מספר פעמים. לאחר שהתייאשתי - פניתי אל אחותי בבקשת עזרה (הוא גם התייאש ובנתיים הלך). אבל התשובה של אחותי הייתה: "בכלל לא שמעתי שמישהו דיבר איתך!", אני פתחתי את פי בתדהמה - אמרתי "מה? לא שמעת? אבל את שומעת!" והתעצבנתי עליה. רק לאחר כמה שניות, קלטתי על מה אני מתעצבנת
clairvoyance
New member
המממ....
יצירות הן בעיני המתבונן... אבל... אכן יש כזה דבר שנקרא "פערים" - וביצירות רבות פערים אלו נעשים במכוון, או משום שהמעבר מקטע אחד לקטע שני די טרוויאלי, או בכדי להכניס "מתח" לסיפור ולגשר על הפער בהמשך העלילה, או פשוט בכדי לתת לקוראים מקום לחשוב. אני חושבת שמהסיבות האלו - הפער אכן מוצדק. בכל אופן, לגבי פערים וסתירות - אני חושבת שכל עוד הם נעשים במכוון ויש ל"סופר" (המנוסה או הצעיר) עניין בהם ומטרה מסויימת, אז אכן יש להם מקום (כמובן שאפשר להתווכח האם הוא הצליח במטרתו או לא, אבל זה עניין אחר). בכל אופן - כשקוראים עלילה/ סיפור / קטע קריאה - תמיד אנחנו מנסים להתרשם ממנו באופן כללי! לא רק מהמסר של הסיפור , לא רק מהעלילה עצמה, אלא הדרך בא הוא מועבר, מידת האמינות שלנו מהסיפור, ומהכל. לעיתים יהיו חלקים שפחות חשובים לנו ולעיתים פרטים שיותר חשובים לנו (תלוי באופי שלנו, תלוי בתוכן של הדברים ובעוד המון דברים) לפעמים אנו אף נגיד שאנו לא מסכימים עם המסר - אבל נסלח לזה, פשוט משום שנהננו מהכתיבה עצמה. לפעמים נגיד ההיפך (ועוד המון וריאציות שונות ומגוונות). ושוב - הכל בעיני המתבונן.
יצירות הן בעיני המתבונן... אבל... אכן יש כזה דבר שנקרא "פערים" - וביצירות רבות פערים אלו נעשים במכוון, או משום שהמעבר מקטע אחד לקטע שני די טרוויאלי, או בכדי להכניס "מתח" לסיפור ולגשר על הפער בהמשך העלילה, או פשוט בכדי לתת לקוראים מקום לחשוב. אני חושבת שמהסיבות האלו - הפער אכן מוצדק. בכל אופן, לגבי פערים וסתירות - אני חושבת שכל עוד הם נעשים במכוון ויש ל"סופר" (המנוסה או הצעיר) עניין בהם ומטרה מסויימת, אז אכן יש להם מקום (כמובן שאפשר להתווכח האם הוא הצליח במטרתו או לא, אבל זה עניין אחר). בכל אופן - כשקוראים עלילה/ סיפור / קטע קריאה - תמיד אנחנו מנסים להתרשם ממנו באופן כללי! לא רק מהמסר של הסיפור , לא רק מהעלילה עצמה, אלא הדרך בא הוא מועבר, מידת האמינות שלנו מהסיפור, ומהכל. לעיתים יהיו חלקים שפחות חשובים לנו ולעיתים פרטים שיותר חשובים לנו (תלוי באופי שלנו, תלוי בתוכן של הדברים ובעוד המון דברים) לפעמים אנו אף נגיד שאנו לא מסכימים עם המסר - אבל נסלח לזה, פשוט משום שנהננו מהכתיבה עצמה. לפעמים נגיד ההיפך (ועוד המון וריאציות שונות ומגוונות). ושוב - הכל בעיני המתבונן.
נכון, אבל אדווה בסיפור
עוזבת את החבר השומע שלה כי הוא לא מבין אותה (הוא לא מבין למשל למה היא מעדיפה לדבר איתו באור) ובמקומו מצאה חבר חירש שבו "היא באמת מאוהבת" (כלומר היא לא אהבה באמת את החבר השומע שלה?) היא ממשיכה ללמוד עם השומעים, אבל מבחינת חיי החברה היא מעדיפה את חברתם של לקויי השמיעה כי טוב לה איתם. הם מבינים אותה והיא אותם, ולכן היא מאושרת יותר בחברתם. אמנם יש בסיפור כמה סתירות קטנות, אבל הכיוון של הסיפור לדעתי ברור - על לקוי השמיעה להתחבר עם לקויי שמיעה אחרים כמוהו, ולא לנסות להשתלב בחברה השומעת, ועם השומעים להשתלב רק בעינייני לימודים ופרנסה. אני לא כל כך מסכים עם הדיעה הסמוייה שמשתמעת מהסיפור, אבל הדיעה עצמה מעניינת. מעניין גם לדעת כמה לקויי שמיעה חושבים ככה...
עוזבת את החבר השומע שלה כי הוא לא מבין אותה (הוא לא מבין למשל למה היא מעדיפה לדבר איתו באור) ובמקומו מצאה חבר חירש שבו "היא באמת מאוהבת" (כלומר היא לא אהבה באמת את החבר השומע שלה?) היא ממשיכה ללמוד עם השומעים, אבל מבחינת חיי החברה היא מעדיפה את חברתם של לקויי השמיעה כי טוב לה איתם. הם מבינים אותה והיא אותם, ולכן היא מאושרת יותר בחברתם. אמנם יש בסיפור כמה סתירות קטנות, אבל הכיוון של הסיפור לדעתי ברור - על לקוי השמיעה להתחבר עם לקויי שמיעה אחרים כמוהו, ולא לנסות להשתלב בחברה השומעת, ועם השומעים להשתלב רק בעינייני לימודים ופרנסה. אני לא כל כך מסכים עם הדיעה הסמוייה שמשתמעת מהסיפור, אבל הדיעה עצמה מעניינת. מעניין גם לדעת כמה לקויי שמיעה חושבים ככה...
אה יופי ממש יפה אבל ממש
בשביל האינטרסט הקיומי (לימודים+ עבודה) השומעים חמודים נכון? ובלימודים הם מצויינים כדי שיעתיקו עם קופי שיעורים וסיכומי הרצאות והם מצויינים לפעמים שהם עוזרים להעביר דברים שלא שמעת והם אומרים לך בשנית? והם אנשים הכי חמודים בעולם כשנוח להסתדר איתם נכון? או רק שמדובר בצד של החברה השומעת העובדת או יותר נכון גם המשפחה הקרובה אז זה בסדר השילוב, נו כמובן זה משפחה ולמשפחה לא יהיו הערות ביניים והם ישתדלו להבין להמעיט מלפגוע ככה זה הולך? זאת התמודדות בעיניך?
והבחורה בסיפור בחרה לה לא להכיר בפני החבר שלה את השניים שפגשה ושהוא שאל אותה מי הם. והיא בעצמה אמרה "סתם ילדים" םםםםםםםםםםםםםםם?
ילדים?
במקום להגיד להם שלום ולהציג אותם בפני "החבר האהוב שלה" שהיא במערכת יחסים וכשהוא נפלט לו משפט שלא מצא חן בעיני היא ברחה למקום מפלט אל החממה המוכרת לה. למה כי שם מבינים אותה
למערכת יחסים מעורבת צריך לדעת מראש לאיזה מערכת נכנסים ואם מוכנים לה בכלל ולקחת את כל הצדדים וההערות ביניים שיאמרו מכל צד שהוא. בכל אופן ממש מקומם אותי
הגישת מחשבה שלך שלא לנסות להתמודד או להשתלב עם אנשים שומעים אלא רק מתוך דברים בסיסיים או קיומיים. בעעעעעעעעעעעעעעעעעע....
בשביל האינטרסט הקיומי (לימודים+ עבודה) השומעים חמודים נכון? ובלימודים הם מצויינים כדי שיעתיקו עם קופי שיעורים וסיכומי הרצאות והם מצויינים לפעמים שהם עוזרים להעביר דברים שלא שמעת והם אומרים לך בשנית? והם אנשים הכי חמודים בעולם כשנוח להסתדר איתם נכון? או רק שמדובר בצד של החברה השומעת העובדת או יותר נכון גם המשפחה הקרובה אז זה בסדר השילוב, נו כמובן זה משפחה ולמשפחה לא יהיו הערות ביניים והם ישתדלו להבין להמעיט מלפגוע ככה זה הולך? זאת התמודדות בעיניך?
נו באמת כיסוף מה הקטע שלך?
את לא מבחינה שזה רק סיפור? למה את לא מבינה את הדיון ברעיונות הסיפור. לא השכלת להבין את המסר מאחורי הסיפור של אורטל? תתביישי לך!! לא קראת את השורה המסיימת שהיא כתבה שאין קשר בינה לבין הדמות? באמת דחילאק למה את מתקוממת? סה"כ רק גמרת כיתה ראשונה ביסודי ובכלל למה נשארת 12 שנה בכיתה א' לא היה עדיף לך להרים ידיים
? באמת איפה היית שחילקו שכל
? למה לא הלכת להיתפתח בכיוון לימודים להשכלה גבוהה או לימודי העשרה בהתאם לרמה השכלית שלך
. למה כולם כאן בפורום עם השכלה אקדמאית ואת כיסי לא?
יו איזה גורל אכזר.
ואיפה בכלל מנהל הפורום השני - צלפון לא רואים אותו כמעט בזמן האחרון כאן מדפיס כרטיס נוכחות?
אותך ל... תפוז|
מה שרציתי להגיד איפה ראית ששייכתי את הדיעה של אורטל במה שכתבתי למעלה לדמות שהיא בחרה להתמקד בה? וכן גם אני דנה ברעיון הסיפור למרות הכל. ותודה למחנכי להורי, לדודי לדודותי ולחבריי שהביאוני עד הלום
תזכו למצוות
את לא מבחינה שזה רק סיפור? למה את לא מבינה את הדיון ברעיונות הסיפור. לא השכלת להבין את המסר מאחורי הסיפור של אורטל? תתביישי לך!! לא קראת את השורה המסיימת שהיא כתבה שאין קשר בינה לבין הדמות? באמת דחילאק למה את מתקוממת? סה"כ רק גמרת כיתה ראשונה ביסודי ובכלל למה נשארת 12 שנה בכיתה א' לא היה עדיף לך להרים ידיים
תשובה לכיסי
שאלת אותי איפה ראיתי ששייכתי את דעתה של אורטל למה שכתבת אני מצטט את התגובה שלך: "בכל אופן ממש מקומם אותי הגישת מחשבה שלך שלא לנסות להתמודד או להשתלב עם אנשים שומעים אלא רק מתוך דברים בסיסיים או קיומיים". כתבת "שלך" ולכן כתבתי את מה שכתבתי. העקיצה שלך לתגובה שלי היתה ממש חמודה, אבל לא כל כך לעניין...
שאלת אותי איפה ראיתי ששייכתי את דעתה של אורטל למה שכתבת אני מצטט את התגובה שלך: "בכל אופן ממש מקומם אותי הגישת מחשבה שלך שלא לנסות להתמודד או להשתלב עם אנשים שומעים אלא רק מתוך דברים בסיסיים או קיומיים". כתבת "שלך" ולכן כתבתי את מה שכתבתי. העקיצה שלך לתגובה שלי היתה ממש חמודה, אבל לא כל כך לעניין...
../images/Emo4.gifנוצר כאן בלבלת
בכל אופן לא נראה לי שיש שכאן אי הבנה או משהו מהדברים שהתמקדתי אפשר לומר ישירות אליך! אלוהים יודע למה
וגם
הקודש, אני לא חושבת שפיספסת משהו מיותר שהתכוונתי בשרשור דפפקא לתגובה שלך. טוב לא חשוב
ולגבי העקיצה העדינה שלי
אני חושבת שאתה מתמודד
לא רע
עם עקיצות מקסימום קצת ג'ל אלווראה והכל עובר. או איזה חומת הפרדה שכרגע לא מבצע את תפקידו נאמנה בין ה
ל -
טוב בחייאת דינק כמה הוא יכול לספוג
? חאררםםםםםם. ואם זה לעניין או לא לעניין? שכחת שאני לא צפויה? לפעמים להעביר את התגובות בצורה הומוריסטית מוסיף קצת תבלינים לפורום.
בכל אופן לא נראה לי שיש שכאן אי הבנה או משהו מהדברים שהתמקדתי אפשר לומר ישירות אליך! אלוהים יודע למה
ד"ר ארז ../images/Emo70.gif מה הקטע שלנו ../images/Emo35.gif ../images/Emo8.gif
נו באמת למה חלקנו אוהבים בלהשתלב עם שומעים, ובבעית שמיעה הוא רואה בעיה אישית שלו בלבד,ואילו אחרים מוצאים בפעילויות של לקויי שמיעה את ה
שלהם, ויוצאים לגונגל של השומעים, לשבור לחם או להביא פרנסה ולימודים....
נו באמת למה חלקנו אוהבים בלהשתלב עם שומעים, ובבעית שמיעה הוא רואה בעיה אישית שלו בלבד,ואילו אחרים מוצאים בפעילויות של לקויי שמיעה את ה
לשבור לחם???
ובקשר לשאלה שלך, אם מותר גם לאנשים שהם לא ד"ר ארז לענות - אנשים הם שונים. ככה זה ואין שום דרך (או לפחות אני מקווה שאין דרך) לשנות את זה. כמו שלאחד חם ולשני קר באותו חדר בדיוק, כמו שאחד הכי אוהב לאכול שוקולד והשני בכלל משוגע על לימונים... ככה גם אחד חושב שבעית השמיעה לא רלוונטית לכלום חוץ משמיעה ולכן בכלל לא חושב על השתלבות בחברת השומעים כי הוא לא מרגיש עד כדי כך שונה מהם והשני חושב שעדיף לחיות בקהילה שכולה לקויית שמיעה ומבחינתו לקות השמיעה מכתיבה הכל.
ובקשר לשאלה שלך, אם מותר גם לאנשים שהם לא ד"ר ארז לענות - אנשים הם שונים. ככה זה ואין שום דרך (או לפחות אני מקווה שאין דרך) לשנות את זה. כמו שלאחד חם ולשני קר באותו חדר בדיוק, כמו שאחד הכי אוהב לאכול שוקולד והשני בכלל משוגע על לימונים... ככה גם אחד חושב שבעית השמיעה לא רלוונטית לכלום חוץ משמיעה ולכן בכלל לא חושב על השתלבות בחברת השומעים כי הוא לא מרגיש עד כדי כך שונה מהם והשני חושב שעדיף לחיות בקהילה שכולה לקויית שמיעה ומבחינתו לקות השמיעה מכתיבה הכל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.