המאמר על בחירת מיילדת

עם ניק כמו שלך, היה לי ברור שתשיגי

הכל, לא
בתור מי שפגשה את ענתש, מדהים אותי כל פעם מחדש כמה היא (לטענתה) חסרת אסרטיביות בחיים ה"אמתיים", ברשת היא נקראת (וככה גם אני קראתי אותה) מאוד אסרטיבית. אני חושבת שגם אני "סובלת" מסימפטומים די דומים. מזדהה מאוד עם מה שאמרת, כי בפועל, כשאנו "שבויות" של הממסד ותחת פיקוחו, הרבה מן ההערכה העצמית שלנו נשאר בחוץ. זה בוודאי לא צריך להיות ככה, אבל זו עובדה, שעליה "בונה" הממסד. גם אני, שבפועל התעקשתי על הנקה של יילוד עם נפילות סוכר, שלא על פי הפורטוקול של בית החולים, לא עשיתי זאת מתוך אסרטיביות ומצב נפשי מושלם, אלא מתוך דמעות וקושי. אבל עשיתי זאת (ולפעמים זה עדיין מפתיע אותי). מה שהיה חשוב לי להבהיר זה, שבניגוד למצב של "אין חדר טבעי" (אגב, ללדת טבעי אפשר בכל חדר) ובניגוד למצב חירום רפואי ממשי, בו לא בטוח אפילו שישאלו אותך לפני הטיפול ביילוד, הרי שביות מלא הוא הנחייה מפורשת של משרד הבריאות, הנחייה שבתי חולים רביםן מפירים. אז נכון שלא נבון ללדת בבית חולים שמצהיר מראש שאין ביות כלל או אין ביות לילה ולריב על זה אחרי הלידה (אם כי זה אפשרי), אבל א יש בית חולים שבו יש ביות "בהסכמת כל היולדות" בטח שניתן וצריך להתעקש או למחות (כולל מכתב תלונה) עם נתנו לו תמ"ל למרות שרשמת על העריסה "הנקה בלבד". מנסיון, בגלל שאחרי לידה האסרטיביות היא מאיתנו והלאה (או לפחות ממני והלאה) כדאי "להטען" באסרטיביות לפני הלידה, שהו מזה אולי ישאר לקרבות החשובים של אחרי.
 

tookmy

New member
אין כזה דבר

לא מאפשרים ביות מלא, כמו שאין כזה דבר חייבת להתאשפז 3 ימים. כלומר- אם את במצב רפואי שמחייב את זה, אז את תתאשפזי גם אם ילדת בבית. לעומת זה אם ילדת בבית חולים והכל בסדר, את יכולה לקום וללכת הביתה ולא יכולים להכריח אותך להתאשפז.
 
לא יכולים גם להכריח אותך לטפל

בתינוק חולה, אבל אני מניחה שרוב האמהות יעדיפו לטפל. בוודאי שיש מצבים בהם ההמלצה הגורפת היא אשפוז התינוק. זכותה של האם, כאפוטרופוס שלו, לסרב לטיפול, אבל אני מניחה שבמבחן המציאות רוב האמהות לא יסרבו (אני לא מדברת על החלטה אם לחסן לאחר הלידה או לא, אלא על אם לתת לתינוק תוספת חמצן או לא או להכניס אותו לפוטותרפיה כי כבר בגיל שעתיים יש לו צהבת עקב אי התאמת סוג דם).
 

סטיוויה

New member
מצטערת אם נשמעתי כמבקרת אותך

דווקא לא חשבתי עלייך ספציפית כשעניתי אלא הגבתי יותר לסוגייה שהעלית באופן כללי. אני מסכימה לגמרי עם ההערה לגבי לא לבחור בלידת בית בגלל אנטי בית חולים. כי אז למעשה נזמן לעצמינו דווקא את ההתנסות ממנה אנחנו הכי סולדים/חוששים.
 
suction

All the midwives carry a Delee suction device, which is not electronic but works wonderfully, and is always handy at the birth for emergencies or surprize thick meconium. The cases of hemorrhaging are rare, but that is why we carry oxytocin with us and your midwife should know how to put in an IV infusion and have the equipment.
 
אין לי הרבה מה להוסיף לסטיוויה

בנוגע למומים חשודים ב-א.ס- זו אחת הסיבות שחלק מהמיילדות מבקשות ליצור עימן קשר לאחר הסקירה המאוחרת (לא כולן). אם יש חשד למום יכול להיות שתהיה בעיה ללידת בית אבל הנושא הזה וגם נושא ההחייאה, הם דברים שמדברים עליהם בפגישת היכרות עם המיילדת. זה שאת הולכת לפגישת היכרות לא מחייב אותך ללדת בבית, לעיתים זה יגרום לך להבין שזה לא בשבילך וזה גם בסדר. כמו שסטיוויה כתבה, המיילדת אמורה להגיע ללידה עם ציוד החייאה תקין ועם ידע בהחייאה. על כל התרחישים שעולים בראשך את יכולה לדון מולה במפגש, ולראות אם תשובותיה יספקו אותך. כאמור, כל הסיבוכים הללו יכולים להתרחש גם בבי"ח.
 
screening

This is a complicated question but I'll try to simplify. If the midwife sees something serious in the ultrasound like a major cardiac defect or any other life-threatening defect or defect that requires immediate care or surgery, then she will not accept this client for a homebirth. If however, there might be something like "brain cysts" or heart "golf ball" or dilation of the kidney pelvis or ureter, this would not exclude her from having a homebirth. She would need to be under supervision and do more follow-up tests. For example, brain cysts and golf balls often show up in the first ultrasound and then disappear, and don't cause any problems in most cases. She would be advised maybe to do an amniocentesis to rule out genetic syndromes or Down's syndrome, or an echo-lev (heart echogram) to further investigate. Kidneys need follow-ups and can make problems in the months after birth so she would need to do ultrasound exams on the baby in the weeks and months following, but it wouldn't affect the birth. Terrible defects that there is no chance of survival obviously can be birthed at home, since it doesn't require treatment and can be more humane and sympathetic. A woman deciding on homebirth could be risked out at any point in the pregnancy if problems arise, such as breech presentation or high blood pressure. As for the second part of your question, well, all midwives know that there is always the very rare potential for a baby to be born needing resusitation with oxygen and ambu and cardiac massage. We have all learned this and do a refresher course every year, but it is very rare that we need this so we are not as skilled in this as are the pediatricians that work in the hospital neonatal intensive care units. Also we are not trained to intubate babies, only to respirate them with ambu bag. Only the pediatricians in intensive care are skilled in this, as this is a real hands on skill that requires lots of experience and frequency. But you need to remember that these are very rare cases, and much more in hospitals becasue of all the intervention and drugs and vacuums and Cesarians and high risk women. At home women are low-risk and healthy pregnancies. The idea is to transfer the woman before emergencies arise so they can be best treated in high-risk hospitals. That is why we do listen to the heartbeat frequently and if there is thick meconium we transfer. If there is anything suspicious with heartbeat we transfer also. But, the odd case can happen where the heartbeat seems fine, but the baby comes out not fine and we need to be prepared for emergencies. That is why you need to birth not more than half an hour from a hospital, and I do recommend having a trained midwife at the birth, and not to do it alone with your friend or partner. Someone once asked the famous homebirth midwife Ina May Gaskin (author of Spiritual Midwifery) why you needed a midwife at all since birth was just like taking a big shit. She replied " yes, but you don't expect a turd to have to breathe, do you?"
 
תודה לך, אילנה

ענית לי בעצם על כל השאלות. אני מתארת לעצמי שעכשיו מתחיל אצלי השלב של חיפוש מיילדת ושל שיחה פנים מול פנים ודיון אמיתי בנושא. אגב, האם נראה לך נכון לפגוש מיילדת לפני בדיקות א.ס. או שעדיף לחכות אחרי כל הבדיקות? כלומר, במילים אחרות, באיזה שלב של ההריון ושל בדיקות ההריון השגרתיות כדאי להתחיל לחפש מיילדת?
 
best after the 20-22 wk ultrasound

but if you are nervous or have other questions and want the midwives advice, then it is fine after the first trimester, like after 13 weeks.
 
ממליצה לך על הספר של אילנה

או להפגש איתה (ילדתי איתה). בזמנו לא היה את הספר והיה צריך לדוג אחד אחד את כל המידע, עכשיו כשהספר קיים הכל מרוכז שם, תשובות לכל השאלות והוא בכלל ספר נפלא להריון ולקראת לידה. בהצלחה אגב אם את במרכז מיותר לציין שאני ממליצה בחום על אילנה
 
למעלה