המדינה לחקלאים - נא להחזיר את הקרקע

המדינה לחקלאים - נא להחזיר את הקרקע

שינוי היסטורי בפניה של המדינה: רשות מקרקעי ישראל החלה במאמץ מרוכז לאיסוף קרקעות חקלאיות הצמודות ליישובים עירוניים ושייכות ברובן לקיבוצים ומושבים. החקלאים יקבלו פיצוי כספי וזכות להפוך ליזמים בפטור ממכרז.
מאות חקלאים פרטיים, אגודות שיתופיות, מושבים וקיבוצים החלו לקבל בשבועות האחרונים מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מכתב קצר בעל משמעות היסטורית. בהתאם לחוק שאושר במרץ האחרון, הם התבקשו להשיב לרמ"י את הקרקע החקלאית שהם מעבדים שכן המדינה מקדמת בה תוכנית בנייה שתשויך ליישוב העירוני הסמוך. ניסוח המכתב הלקוני אינו מסגיר את גודל המאורע: אחת מהפשרות הקרקע הגדולות בתולדות ישראל, שצפויה לשנות את פניה.
איסוף הקרקעות הוא אחת המשימות המרכזיות כיום של ראשי רמ"י וברשות מאשרים כי מדובר באירוע משמעותי שמוקדשים לו משאבים רבים. ברמ”י מתגאים שהם מקדמים תוכניות ל־200 אלף דירות, חלק גדול מהן על קרקע חקלאית. ברשות לא מסרו את רשימת חילופי הקרקע המתוכננת או את שטח הקרקעות הכולל שהם מתכוונים להסב לבנייה, אולם ל“כלכליסט” הגיעו פרטים הנוגעים ל־24 תוכניות שבהן נוף השדות יוחלף בשכונות של מאות ואלפי דירות.
בדרום רמת השרון מקודמת תוכנית ענקית המכונה רצועת הנופש וכוללת 7,600 דירות, פארק נופש וכביש עירוני רחב. נתח משמעותי מהקרקעות מעובד כיום על ידי חקלאים פרטיים. עו”ד חגי שבתאי, המייצג חקלאים המחזיקים יחדיו 220 דונם בשטח, מציין כי התוכנית הזו, שנחשבת למרכזית ביותר, היא גם המסובכת ביותר משום שהחקלאים אינם מאוגדים. חלק מהם חכרו את הקרקע בשנות החמישים במסגרת התוכנית הממשלתית “פרדס וחיסכון”, שעודדה את בני העיר להשקיע בחקלאות.
אשקלון אמורה לקבל 800 דונם המוחזקים כיום על ידי המועצה האזורית חוף אשקלון, האוניברסיטה העברית, חברת פרי אור וחוכרים נוספים כדי לבנות 11.4 אלף דירות. בבאר שבע מקדמת רמ”י פדיון של 1,200 דונם שמוחזקים על ידי הקיבוצים רביבים ומשאבי שדה המרוחקים כ־30 קילומטרים מהעיר, להקמת שכונת פארק הנחל שבה ייבנו 4,000 דירות. לאחרונה הושלם פדיון קרקע שעברה מנצר סירני ונווה מונוסון לרמלה לטובת שכונה של 4,000 דירות. קרקעות שהוחזקו על ידי מושב בן זכאי ואגודת יבנה דרום הועברו ליבנה לבניית 3,000 דירות.
שער העמקים תעביר לקריית טבעון קרקע לבניית 550 דירות. הקיבוצים איילון ומצובה יעבירו לשלומי קרקעות לבניית 1,000–2,000 דירות. גם קרית אתא עתידה להתרחב על חשבון הקיבוצים המקיפים אותה, כמו גם קרית עקרון, שדרות, אור יהודה, באר יעקב, נתניה, סביון, עפולה, רמת גן, רעננה, שהם, עתלית ויישובים נוספים.
היסטוריה של מאבק
הפשרת הקרקעות החקלאיות הגדולה של שנות התשעים נבלמה ב־2001 בזכות בג”ץ הקרקעות שהגישה הקשת הדמוקרטית המזרחית. עד אז קיבלו הקיבוצים והמושבים 27% מערך הקרקע לאחר שינוי הייעוד למגורים, והקשת טענה שהפיצוי עבור הקרקעות הציבוריות אינו שוויוני. צוות 90 הימים שהקים שר האוצר הקודם יאיר לפיד כדי להתמודד עם משבר הדיור קבע שמחלוקות קנייניות בין המדינה לחקלאים עיכבה את תהליכי ההפשרה במשך שנים, מה שהוביל למחסור בדירות.
לפיד יישם את המלצת הצוות להקים את הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (ותמ”ל), אך נכנע ללחץ הלובי החקלאי בכנסת והוציא מהחוק את הסעיפים הנוגעים לקניין על האדמות. תוכניות בנייה על קרקעות חקלאיות החלו לזרום לוותמ”ל, אך בלי הסכם עם החקלאים, סיכויי המימוש שלהן היה נמוך.
לאחר בחירות 2015 החל שר האוצר משה כחלון לקדם מחדש את החוק, עד שאושר במרץ. החוק קבע שניתן לקחת קרקעות חקלאיות מחוכרים קיימים עבור תוכניות של יותר מ־700 יחידות דיור, תוך שהגדיר את חילופי הבעלות והפיצוי לחקלאים, וקבע שניתן לקדם זאת גם בוועדות המחוזיות — המועדפות על ארגוני הסביבה החוששים מפגיעה חריפה בשטחים הפתוחים.
החוק מציע לחקלאים פיצוי של כ־56 אלף שקל לדונם (לעומת 30 אלף שקל לפני כן), וכן את הזכות לקבל 20% מהקרקע בפטור ממכרז ולשווקה כיזמים לבנייה למגורים (בפריפריה עד 25%). כל עוד המכרזים ינוהלו בשיטת מחיר למשתכן, מחיר הקרקע ייקבע על ידי השמאי הממשלתי. כך למשל, רביבים ומשאבי שדה עשויים לקבל פיצוי של כ־60 מיליון שקל על 1,200 הדונמים בבאר שבע, ואם יקבלו את הזכות לשווק 25% מהדירות, הכנסתם תהיה גבוהה מ־100 מיליון שקל.
עו”ד שבתאי מציין כי הפטור ממכרז מגלם הטבה של כ־5%–10% משווי הקרקע, חלק זעיר לעומת ההון שעשו היישובים החקלאיים עד בג"ץ הקרקעות. אולם יש מי שחושב שגם כך החקלאים מרוויחים בגדול. “הקרקעות הן נכס ציבורי שהוקצה לחקלאות בחינם ובפטור ממכרז והשבתן לטובת פתרון מצוקת הדיור, היא מטרה ראויה ביותר”, אמרה עו”ד רויטל ברילנשטיין מהאגודה לצדק חלוקתי. “אולם הפיצוי צריך להיות סביר. פיצוי באמצעות זכויות ייזום לשם ההתעשרות הוא בלתי סביר, ומפלה ומקפח מגזרים אחרים".
איך תיראה הארץ
המכתבים שנשלחו לאחרונה לחוכרים הם צעד ראשון בהסכמים שברמ”י שואפים לגבש במהירות. כדי לקצר זמנים, ההודעה נשלחת במקביל לקליטת התוכנית בוועדת התכנון, הרבה לפני אישורה. ההסכם להשבת הקרקע ייחתם עם הפקדת התוכנית להתנגדויות, כך שהפינוי יתרחש ברגע שהתוכנית תאושר ולא יהיה צורך להמתין כדי לשווק את הקרקע.
אולם לצד הגזר שמציע הפיצוי הגדול, החוק העניק למדינה גם מקל כבד נגד החקלאים, כשהוא מאפשר לרמ”י להוציא צו מינהלי המורה על פינוי מיידי מהקרקע. בעיני גורמים ברמ"י זהו השינוי המשמעותי ביותר בחוק: עד אישורו, כל העברת קרקע היתה חייבת להיות בהסכמה, מה שהמריץ את החקלאים לגרור את רמ”י לשנים של דיונים בבתי המשפט.
"בעקבות החקיקה יכולת המיקוח של המושבים מוגבלת משום שאין להם יכולת למנוע את השבת הקרקע, והם אינם יכולים לגרור את רמ”י לבית המשפט”, אומר עו”ד עמית יפרח, היועץ המשפטי ויו”ר אגף קרקעות בתנועת המושבים.
לדבריו הנוסח הנוכחי בכל זאת כולל הישג לחקלאים משום שתזכיר מוקדם של החוק היה “דרקוני יותר וכלל גם סנקציה פלילית למי שלא יפנה את הקרקע”. “בנוסף, הושגה הסכמה שהמושבים יוכלו להחזיק את הקרקע כמה שיותר קרוב למועד שיווקה". יפרח הדגיש שבמקום הפיצויים, מושבים יכולים לבקש קרקע חליפית ולהמשיך בחקלאות.
על פי דודי רוסו, המתמחה בייעוץ תכנוני ליישובים כפריים, ההחלטה של היישובים אם להמשיך בחקלאות או להפוך ליזמים אינה פשוטה. "הדבר תלוי במצבו הכלכלי של היישוב. אם הוא בחובות כבדים זו הזדמנות עבורו, אבל יישוב במצב סביר לא ירצה לוותר על הכנסות לדורות”, אמר.
לדבריו, סוגיה מהותית יותר היא השינוי בצביון היישוב לאחר ששכונה גדולה תקום בקרבת מקום והוא יאבד נתח חשוב מקרקעותיו. "יש מקומות שבהם יתחילו לשאול מה מעמד היישוב אחרי שלוקחים לו את כל הקרקעות. האם הוא עדיין יישוב חקלאי? לא בטוח שמישהו ירצה להתעסק בשאלה הזאת”.
מרמ"י נמסר: "סכומי הפיצוי הניתנים כיום בהתאם להחלטות המועצה הם סבירים ומידתיים ומשקפים איזון ראוי בין פיצוי התואם את שווי הזכות שנפדתה לבין התמריץ להשבת הקרקע באופן מהיר"

המקור-כלכליסט
www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3701287,00.html
 

3718

Member
אנשים "מעבדים" קרקעות רק כדי לשמור הקרקע ולקבל פיצוי

 
מדוע ללכלך

ישנם עדין מספיק חקלאים ( רובם ) המעבדים את הקרקע כי זו דרכם, זה החינוך שקבלו ומנסים בקושי רב שגם יהיה מטה לחמם.
 

ש מים

New member


 

bralor4247

New member
בכיה לדורות

יש מספיק קרקע בתוך הערים. הכי קל להרוס את השטחים הפתוחים. מה ישאר מישראל? בקצב הזה לא ישאר כלום
 

ש מים

New member
מדינת ישראל החליטה למחוק את החקלאות מהמפה!


קשה שלא להגיע למסקנה זו, לאור בחינת מצב החקלאים והחקלאות לאורך ציר הזמן של 30 השנים האחרונות. והחלטת מועצת מקרקעי ישראל המצ"ב רק מחזקת את המסקנה: "מחיקת החקלאות - כדי לאפשר את הרחבת העירוניות". במקום ללכת על האופציה הקשה של מיחזור קרקע עירונית, של בחינת העירוניות וחשיבה חדשה בכל הנוגע ל"מראה העיר" (כולל פרוגרמות לשטחי ציבור, מבנה תחבורה ועוד), החליטה המדינה (מינהל התכנון??...) לבנות קרקעות חקלאיות, לעודד פרבור ורכב פרטי, להשמיד ולאיין את השטחים הפתוחים ולהפוך את מדינת ישראל למדינה-עיר.
בשולי הדברים: כמה מהמוזכרים והדוברים בכתבה הם בין המרוויחים הגדולים מהחלטות אלה. מציע לכם לבדוק את מערכות הקשרים שלהם עם מקבלי ההחלטות והמדיניות...
 

darkshadow1

New member
ואיזו אלטרנטיבה בדיוק אתה מציע?

קודם כל, אתה פשוט מגזים עם הסופרלטיבים שלך: יש במדינת ישראל בערך 3 מיליון דונם של קרקעות חקלאיות- כל התכניות שמדובר עליהן משפיעות רק על שבריר מהן. חוץ מזה, עדיף לבנות על קרקעות חקלאיות בשולי הערים- מאשר על קרקעות לא מעובדות רחוק מערים קיימות.
ועכשיו לעיקר: איזו אלטרנטיבה בדיוק אתה מציע? ברור לכל אדם שפוי שבאמת עדיף ציפוף בערים קיימות- אבל עובדה שמוסדות התכנון פשוט לא מצליחים להעביר מספיק יחידות דיור בעזרת ציפוף, ויש במדינה ביקוש קשיח של לפחות 40,000 יחידות דיור בשנה שיש צורך לענות עליו. כנראה שאפשר לבצע שינויים ולהוסיף כוח אדם כך שיהיה אפשר לקדם יותר יחידות דיור ע"י ציפוף- אבל אלה שינויים שיעברו שנים עד שהם יניבו פירות. פשוט לא סביר שבמצב הנוכחי, שבו מחירי הנדל"ן ממשיכים להאמיר- המדינה פשוט תוריד דרמטית את היצע הדירות החדשות ותכניס את מוסדות התכנון להקפאה עמוקה עד שתכנון בעזרת ציפוף עירוני יניב כמויות מספיקות של דירות- ולכן בנייה על קרקע חקלאית בשולי הערים היא הרע במיעוטו.
 
הרע במיעוטו "שלך"הוא הרע בגדלותו בעבור החקלאי המעבד את אדמתו

1. ישנן בארץ כ- 4 מליון דונם שטחים המוגדרים כחקלאים כחציים שטחי בעל וכחציים שטחי שלחין.
2. שטחי השלחין רובם ככולם הם אלו הצמודים לשטחים המבונים. הם גם אלו הצורכים את מרבית מי הביוב של הערים, צמודים לשטחי ההפקה וחוסכים בהוצאות הובלה.
3. הם גם השטחים האינטנסיביים המאפשרים לחקלאים לשרוד.
4. אני מסכים אתך, שהערים שלנו צפופות דיין. לפיכך הפתרון המתבקש הוא פיזור האוכלוסיה אל עבר הפריפריה. שם אפילו אם יהיה צורך לגרוע שטחים המוגדרים כחקלאיים, הנזק לחקלאים יהיה קטן יותר.
 

darkshadow1

New member
לא ברור לי איך הגעת למסקנות האלה מהדברים שכתבתי.

רוב הערים בישראל מאוד לא צפופות- בברצלונה לדוגמה מתגוררים 20,000 בני אדם בכל קמ"ר. בתל אביב רק 8,200 לקמ"ר, ובראשל"צ רק 4,000 לקמ"ר. אם ראשל"צ תגיע לצפיפות של תל אביב- יוכלו להתגורר בשטחה עוד 250,000 בני אדם. אם היא תגיע לצפיפות של ברצלונה- יוכלו להתגורר בה עוד מיליון בני אדם. אבל ציפוף הוא תהליך ארוך שדורש משאבים תכנוניים נכבדים- והמדינה כרגע פשוט לא יכולה להתמודד עם תכנון של עשרות אלפי יחידות דיור חדשות בשנה שיבנו ע"י ציפוף ערים קיימות.
לגבי פיזור לפריפריה- הדבר הגרוע ביותר מכל בחינה שהיא הם יישובים חדשים כמו חריש לדוגמה, פשוט כי הערך האקולוגי של קרקע לא מעובדת גבוה ברוב המקרים מהערך האקולוגי של קרקע מעובדת. גם אם רוצים לפזר את האוכלוסיה לפריפריה- עדיף לעשות את זה ע"י הרחבת יישובים קיימים, ובהינתן העובדה שכאמור המדינה לא מצליחה לצופף יישובים קיימים באופן מספיק- בעתיד הקרוב זה יעשה בעיקר על אדמות חקלאיות בפאתי הישובים.
 

ש מים

New member
ברצלונה...

מאחר ושבתי בשבוע שעבר מביקור ראשון בעיר, מאוד מסקרן אותי הנתון שהבאת:
אמנם לא סיירתי בכל העיר, אלא רק במה שמכונה "העיר התחתית" (האזורים העתיקים והוותיקים יותר, כולל רובע Clot, אבל התרשמתי ממיעוט ניכר בשצ"פים ושב"צים ולעומת זאת ריבוי עצום של כבישים ושדרות רחבות מאוד.
האם הנתון שהבאת לגבי ברצלונה הנו צפיפות ברוטו או נטו? ומה המקור?
 

ש מים

New member
ברצלונה: לא הייתי רוצה לגור שם...

לפחות לא באזורים בהם ביקרתי.
רעש (תחבורה) איום ונורא, שאינו פוסק לרגע, וכמובן - היעדר שצ"פים.
 
כל עיר גדולה לוקה באותם הלקויים שפרטטת

לבטח במרכזה - במקומות שאתה בקרת בברצלונה.
שיקולי בחירת מקום המגורים הם רבים ומגווים ( מקום פרנסה, מגוון אירועי תרבות, רמת בתי הספר וההשכלה בכלל ועוד כל אחד על פי צרכיו והרגשותיו.
לחיות על אחד האיים ב"אלף האיים" של קנדה, או להבדיל במעבה הגונגל בברזיל יכול להיות "חלום רטוב" לאחד ואסון לאחר. כמוהו גם מרכז מנהטן, אזור הרמבלה בברצלונה או להבדיל אלף הבדלות במרכז תל אביב.
 

darkshadow1

New member
סליחה- התבלבלתי עם פריז.

הצפיפות בפריז היא 21,000 לקמ"ר, ובברצלונה 16,000 "בלבד". בשני המקרים מדובר בצפיפות ברוטו של העיר עצמה (לא האזור האורבני/המטרופולין).
 

ש מים

New member
צפיפויות...

מקובל לדבר על צפיפות ברוטו ונטו. הבעיה שאין חלוקה נוספת, המביאה לידי ביטוי את ההפרשות לשצ"פים ושטחים ירוקים, וכך עיר כמו ברצלונה (או לפחות בחלקים ממנה), עם הפרשות ענק לכבישים, תהיה באותה רמת צפיפות ברוטו עם עיר בעלת שטחים ירוקים נרחבים. אני חושב שמיותר לציין את הפערים העמוקים באיכות החיים וברווחה הנפשית של התושבים (ואיפה הייתי מעדיף לגור...).
ועוד לא דיברתי בכלל על "צפיפות נתפסת", שהיא החשובה מכל והחמקמקה מכל!

האם יש לך נתונים לגבי אחוז השטחים הירוקים מכלל השטח העירוני, בפריז, ברצלונה ות"א?
 

darkshadow1

New member
בלתי אפשרי לחשב את "אחוז השטחים הירוקים".

האם שדה מגודר הוא שטח ירוק? האם חצר של בית פרטי היא שטח ירוק? האם אי תנועה עם גינון הוא שטח ירוק? או עצים בשדרה? האם שטח מוזנח ללא צמחייה במרכז העיר הוא שטח ירוק?
 

ש מים

New member
תחשוב לבד.

(ואני בכוונה מתעלם מהפרובוקציה אליה אתה מנסה לגרור).
 

darkshadow1

New member
חשבתי לבד,

ואתה מוזמן לחשוב לבד על מה חשבתי. ואם נמאס לך לחשוב אז תקרא שוב את התגובה שלי, ואז תחשוב עוד קצת. ואז תקרא אותה שוב ואז תחשוב שוב, וחוזר חלילה עד שימאס לך, ואז תעבור לקרוא תגובה או שתיים על פתח תקווה.
 
למעלה