אויויוי
אני מופתעת מעט למצוא הערות כל כך גזעניות בתחום העדתי- הייתי מצפה שלאחר שנים רבות והתערבבות עדתית הדדית, אנשים יישמעו קצת אחרת. אשכנזים, ספרדים, מה זה בכלל? נולדתי צברית ועדיין אחת השאלות הראשונות שאני שומעת ממכר חדש היא: "מאיזה עדה את?". די! זה נמאס לחלוטין, ההפרדות האלה, כאילו מדובר בזנים שונים. אני לא אשכנזייה וגם לא מרוקאית. חלק מהדברים שנכתבו על ידי אנשים כאן קוממו והגעילו אותי בגזעניותם. אני לא מבינה איך איש עוד לא אמר זאת, אבל- האם אין לנו די בעיות לאומיות להתמודד איתן (להלן: אבטלה, אחוזי פשיעה תופחים, בעיות ביטחון) עד בהעלינו את המופלטה ואיתה את כל השסע העדתי על סדר היום? אני מסכימה שבקרב רבים מהאשכנזים החדשים ישנה רתיעה כללית מהגפילטע (ובצדק, אם יורשה לי להביע את דעתי האישית). טעמתי מעט משלהם ומעט משלהם- אובייקטיבית, המזון המתובל פשוט טוב יותר. אינני חושבת שהמימונה נעשתה פופולרית רק בשל העממיות שהיא מייצגת וחגיגת הפוליטיקאים סביבה. ישנו גם גורם אנושי ברור כאן: מרוקאים יודעים לעשות דברים טעימים. בגולה הרשו לעצמם היהודים לאמץ מנהגים רבים של הארצות המארחות שלהם. מדוע, אם כן, הם שומרים עכשיו בגאוותנות על מנהגיהם הגלותיים ואינם מוכנים לאמץ מנהגים כמו המימונה, שהיא נחמדה בהחלט? אתן דוגמא אישית: משפחתי היא מישמש עליז וססגוני של תרבויות והמטבח שלנו מורכב ממזון איטלקי, סיני, צרפתי, טוניסאי, מרוקאי, טריפולטאי, עם נגיעות נוספות של מטבחים שודאי שכחתי- בלי שאני משתייכת לאף אחת מהקטגוריות. זאת מפני שנולדתי בארץ, כך גם הוריי וחצי מסביי. יש פה גיוון ערב לחיך, שאפשר לקבל בחיוך גדול ובבטן שוקקת, אפשר גם להחמיץ פנים. כנ"ל לגבי הצבעוניות הכללית של הארץ המופלאה הזו, שבשבילי היא כיף גדול והרפתקה.