דיברתי על דברים שנעשו לאחר הקמת המדינה
והאמיני לי שיש שעובדים במקצועות פרא רפואים (אחים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, רוקחים) שעובדים במקצוע אך לא מוערכים ע"י הפונים שלהם במקרה הטוב ובמקרה הרע משמיעים באוזניהם את מה שהם חושבים עליהם תוך אזכור המוצע הערבי שלהם.
משרות רבות, בעיקר בשוק הפרטי נמנעים מלהעסיק ערבים בשל אי שירות צבאי. משרות שהקשר ביניהם לביטחון הוא יותר ממקרי בהחלט.
זה שאין אפליה בקבלה לאקדמיה וברישוי למקצועות, זה משום שהמדינה והמוסדות הכפופים לה לא נוהגים בגזענות, אך כשמדובר בגופים פרטיים או פרטיים למחצה, יגיעו שני עובדים ערבי ויהודי עם אותם כישורים היהודי יתקבל.
אמירותייך הן מהולות בהאשמה כלפי עם שלם בדומה להאשמות של חלקים בעם הערבים כלפי העם היהיודי.
אני לא בעד ביטול המדינה וחבל שהסקת זאת, גם אנחנו לא נקיים במעשינו במלחמת השחרור ובשנים שקדמו לה, ראוי להציץ לעצמינו לםני שמאשימים אחר, כך היהדות מחנכת אותנו לכך.
הסוגיות התרבותיות שיש בעם הערבי , הן בעייתיות גם בתוך הקהילה הנשים הערביות יש קריאה לביטול מסורות פסולות אלו, מדובר במסורת ולא בדת.
יש לסכסוך הזה המון פרקים, הפרק שנכתב מ1967 הוא פרק מיותר שרק מזיק לנו ובשם אותו פרק אנו פוגעים פנימה בתוכינו ולא בעם הערבי אלא גם בנו עצמנו כי בשם הביטחון לא מעבירים תקציבים למי שכן צריך (את ולא אחרת כתבה עד כמה את מאוכזבת מהשירות הרפואי שקיבלו הורייך,ואת , אם היה יותר כסף, סביר להניח שהרופא שפגשת בלידה היה מתייחס ביותר רצינות לתלונותייך, אבל כשאין כסף, זו רמת הרפואה שיש לנו בארץ) רפואה, רווחה, חינוך, תשתיות, רק היום נסעתי מת"א לב"ש במשך שעה ו-20 דקות ברכבת שאמורה להביא אותי ב55 דקות!!! למה? כי פתאום באמצע שום מקום יש פקק רכבות, אח"כ פתאום עברנו דרך שדה התעופה ולא עצרנו כדי להגיע ללוד....
בפרק של 1948 ובפרקים שלפניו יש לשני הצדדים אחריות בנזקים שנגרמו, בפרקים שנכתבו לאחר 1967 , האחריות היא שלנו ורק שלנו, זה שמתו ונפגעו בצד שלנו המון,, זה גם באשמתנו, הגיע הזמן שניקח אחריות ולא נפיל הכל על האחר הדמיוני וגם הדמוני.
גם אנחנו כעם כבוש בזמן שלטון הבריטים עשינו פיגועים ודברים דומים למה שהערבים הפלסתינאים עושים.
אין להתעלם מהפרקים שנכתבו בהמשך הסכסוך, ולכן אנחנו לא בנקודת 1967 , אנחנו בפרק של 2013, שהוא פרק מורכב בהרבה מפרק 1967, ושני הצדדים שלמו מחירים איומים וקשים ביותר שהגיע הזמן שנפסיק להתחשבן.