בתגובה למכתב האבות השכולים נכתבה התגובה הבאה:
צר לי על 2 האבות שבניהם נהרגו כחיילים, והם כבר לא ישובו הביתה. אין לחיים דרעי ולמשה קינן "מה להפסיד" לגבי בניהם ההרוגים. רק את רצון-הגמול והנקמה, הטבעי, המובן והאנושי. ועוד משהו שבו מחזיקים שני האבות, להערכתי עוד מלפני האובדן הנורא שאיבדו, ובלי קשר ישיר איתו: את השקפת-עולמם, שגם אותה אני מכבד. אלא שנדמה לי שהשקפת-העולם היא שמכתיבה ל-2 האבות האומללים את דבריהם לאבות שבניהם עדיין בשבי, ולא ידוע אם חיים הם או אם ירויים, לא פחות מהאובדן שאיבדו ותחושת הזעם הטבעי והמובן שהם רוצים לכוון כלפי מישהו. כמו שאמר מי שהשקפת-עולמו דומה - פוליטית ואמונית - יעקב עמידרור (אלוף במיל.): "אילו הבן שלי היה בשבי, הייתי צועק עד לשמיים שישחררו אותו בכל מחיר, גם במחיר שחרורם של אסירים "עם דם על הידיים". אבל לא הבן שלי נמצא בשבי, ולכן אני יכול "בשיקול קר" לשקול שיקולים אחרים, איסאטרטגיים-לאומיים". ועוד כמה עובדות, מול העובדות (שעל מקצתן אפילו אני לא חולק, כמו ש-14% מפלשתינאים ששהו בכלא ישראלי ושוחררו, אחרי שחרורם שוב היו מעורבים בלוחמה נגדנו, הישראלים-היהודים, כמו שפרסם ארגון 'אלמגור' כסטטיסטיקה בדוקה): 1. אמצעי אחר שנוסה בעבר כדי לשחרר שבוי שלנו - נחשון וקסמן - נגמר לא רק ברציחתו שלו, אלא גם במותו של לחם נוסף שבא לחלצו. 2. אחרי חטיפתו של גלעד שליט עברו 17 ימים, שבהם יכול ראש-הממשלה לנסות להביא לחזרתו הביתה אילו בדק ברצינות ובפתיחות את האפשרות לעיסקת-חילופי-שבויים כזאת או אחרת. נדמה לי אפילו שה"מחיר" שדרשו אז הפלשתינים היה נמוך ממה שהם דורשים עכשיו. אבל אולמרט 'התחפר' בעמדתו ש"לא נכנע לסחיטה של טרוריסטים" - - - ואז, מבלי ששוחרר אפילו נער קטין פלשתינאי מהכלא הישראלי, או שוחררה אפילו אישה פלשתינית אחת משם - החטיפה הבאה התרחשה, ונעלמו גם אלדד רגב ואהוד גולדווסר. לא משום ששחררנו אסירים פלשתינים אלא למרות שהתעקשנו לא לבדוק עיסקה כלשהי ! והלוואי שאתבדה, אם אומר שחטיפות נוספות של ישראלים בוא-יבואו, אם נשחרר אסירים פלשתינים או אם לאו. הקשר בין 2 הדברים אינו ישיר, גם אם יחזרו על האמת הלא בטוחה הזאת כל מי שהשקפת-עולמם כזאת של חיים דרעי ומשה קינן.3. הנסיון הנואל להחזיר את אלדד רגב ואת אודי גולדווסר בכוח-הזרוע, עם טנק שיצא לרדוף אחריהם וכל -4 אנשי-צוותו נהרגו מייד בהתחלה, ועוד חייל-נח"ל שנהרג סמוך אחרי זה באותו המקום - - - ובשבועות שאחרי כן נהרגו עוד114 חיילי-צה"ל כמה עשרות אזרחים ישראלים נוספים - המלחמה הנוראה שנחפזנו 'לגלגל' לתוך לבנון, כדי לשחרר את 2 החיילים השבויים ללא שחרור אסירים "עם דם על הידיים". דמם של כל הרוגינו על ידיהם של מי שהחליט על המלחמה הלא-מתוכננת כהלכה והחפוזה הזאת (קראו את דו"חועדת וינוגרד) ! ועובדה רביעית ואחרונה לתגובה זאת: אין "מונופול" על השכול למחזיקים באף השקפת-עולם פוליטית או אמונית זאת או אחרת ! וכבר ישנם הורים שכולים שפנו אל ראש-הממשלה במכתבים בהם הם מבקשים להביא להחזרת 3 החיילים השבויים הביתה, גם אם לצורך זה אין מנוס מלשחרר אסירים פלשתינים, בהם גם כאלה שעל-פי מידות הדין והצדק בהחלט "מגיע" להם לכלות את ימיהם בכלא ! אבל גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב הרי לא ראויים לזה, לדעת כולנו, כולל דעתם של חיים דרעי ומשה קינן ! עליהם לא חבל לאבות האבלים ולאמהות השכולות, רק כי להם כבר אין מה להפסיד אלא את תחושת הצדק על-פי אמונתם ו'בטנם', ו"שמחת"-הנקם והשילם, רחמנא ליצלן ?
