המכתב

המכתב

אין יום ואין לילה שאינני חושבת או חולמת עלייך אמא שלי הבאת אותי לעולם אכזר אבל הרי לא ידעת שכך יקרה לפני כמה שנים גיליתי לראשונה היכן את קבורה עליתי לקברך לבד לא האמנתי כמה שזה יכאב לי ובמשך הזמן הכאב מתעצם בעוצמות לא ניתנות לתאר יודעת שלא הכרתי אותך אבל מסיפורים של אחיי ואחותי הבנתי איזה מדהימה היית ושרק אותו אחד שלקח החוק לידיו וקטע את חייך והותיר אצלי פצע מאוד עמוק שגם עם הזמן לא יתרפה את תמיד תהיי בליבי למרות שלא הכרתי אותך כי לקחו אותי מהבית לאחר שחלית וחזרת הבייתה וכבר לא הייתי ואותו פורע חוק קיפח את חייך אוהבת ומתגעגעת המון
 
התמודדות עם כאב ../images/Emo35.gif../images/Emo17.gif

האם באמת האימרה "שהזמן הוא התרופה למכאוב"? ספרו איך אתם מתמודדים עם הכאב? אפילו שיר שמביע את כאבכם ואיך אתם מתמודדים עימו? איך אתם חשים שבכל פעם צריך לספר את הסיפור האובדן הפרטי שלכם, ומה זה עושה לכם בפנים? האם בעקבות האובדן יחסכם לנושא המוות השתנה? אשמח לתגובות וליותר כניסות כאן בפורום
 
שירים

אני עדיין עמוסה עד מעל לראש, אבל עוד מעט, ממש עוד מעט, סיר הלחץ ירגע, ואני אכנס ואגיב לכל שאלותייך הכל-כך חשובות בזו אחר זו, מלכת לבבות יקירה. כמובן, אגיב גם למסרים אחרים בפורום ולמסרים אישיים, כי אני באמת מתגעגעת לכולכם. בינתיים מעתיקה לכאן שני שירים שכתבתי אשר מביעים את כאבי: האחד, שנקרא "אב טיפוס", נותן קווים לדמותו של אבי היקר - יעקב - ומבטא את אבלי האינסופי על מותו; השני, שנקרא "האישה הזאת שהיא אמא שלי", מתאר את אמי היקרה - אסתר - לאחר מות אבי מבעד לעיניי שלי. שניהם נכתבו שנה וכמה חודשים לאחר פטירתו של אבי (התאריכים המדוייקים מצויינים לצד שמות השירים). אב טיפוס 01.12.03 אב מזון לנפש, קציר שעורים, מילים חקוקות באבן "איש החופש והרוח" חופש הרצון, חופש מצפוני, חופש הביטוי באומנות יפה כדרך בשמים, כצחוק ענבלים צבעיו באומנות פלסטית עת ספוד בשחור מלט ועת רקוד באדום אינדיאני ובירוק מרווה ולי עת ספוד ועת ספוד הן אומנות לחימה אף בגופו ידע אף ברוחו, בא וראה וכמעט היה לי נצחונו, עד בא בחשבון, בא אשר יגורתי, ספינה טרופה משיר ישן שלו, אומנות הכתיבה כים רודף ים, יום רודף יום ולו רק יכולתי -- אב הבית אשרי יושביו, עוטפני כבית קיץ וליבת חומו בליטופיו את גבי ותאנים אשר יימתקו, שכיות חמדה בבית המלוכה, טביעות אצבעותיו בם ויקרים ערכיהם לגופי רדידי משי ומלמלה רכים, לראשי עטרה, עד לא תוכל לחזור ליושנה עד אחגור השק ואחלוץ נעליי כי המקום אשר עליו אני עומדת מחולל הוא יום רודף יום ולו רק יכולתי -- אב בחוכמה ורכה אני בשנים, חוכמת הנסתר, חוכמת החיים, חוכמת ממכח וממכר ויעל בהן בסולם יעקב עד לעקוב היה המישור, עד עיקומו לכדי מעגלו של חוני, אך לא אדע גשם ברכה יום רודף יום ולו רק יכולתי -- אב העורקים אל מחיצת הלב ולו רק יכולתי -- מת אב ומת -- האישה הזאת שהיא אימא שלי 21.10.03 האישה הזאת שהיא אימא שלי באצבעותיה העבות כבר לא לוחצת את מצחו כשמקיא וגם לא בונה בית בגליל כי אם לופתת קנקן מים גדול לכיבוי שריפות מקומיות. האישה הזאת שהיא אימא שלי כמעט שלא בוכה והיא לא לובשת שחורים השחורים לובשים אותה. האישה הזאת שהיא אימא שלי עדיין בת חמישים ושלוש, אפילו שכבר עברה את החמישים וארבע, כי קפאה ברגע שבו ההוא שבכוחו לתת בחר לקחת. ולא, האישה הזאת שהיא אימא שלי היא לא אשת לוט היא כבר אפילו לא אשת, האישה הזאת שהיא אימא שלי אלמנה.
 
../images/Emo7.gif../images/Emo24.gif יקירה שלי קוראת אותך וכואבת

את כאבך ומעיניי זולגות הדמעות מעצמן... האם באמת האימרה "שהזמן הוא התרופה למכאוב"? ממש לא בשפה פשוטה! נהפוכו ככל שהזמן חולף לו מתחילים לעכל את הבשורה המרה מכל ומתחילים להבין כי אכן זו המציאות האמיתית שבה אנו חיים האובדן הוא קשה מאד ומלווה אותי אישית בכל אופן כמעט בכל מובן בחיים מהרגע שבו אני פוקחת את עיניי ועד הרגע שאני עוצמת אותן, ספרו איך אתם מתמודדים עם הכאב? האמת היא שאני לא כ"כ יכולה לשתף את אנשיי וסביבתי הקרובה במה שעובר עלייי לגבי משפחתי מדברים עדיין אבל זה כ"כ כואב שאני לא רוצה להעמיס גם את התחושות שלי לכן את הפורקן אני מוצאת פה בפורום היקר הזה חלפה השנת אבל לפני חודשיים וכעת אני מרגישה שמותר ושאני יכולה לשמוע שירים אז אני שומעת ובוכה זו הדרך שלי... יש את השיר הידוע של שלומי שבת "אבא" את השיר של מידד טסה "דמעות" את השי של חיים ישראל "בת של מלך" ועוד שירים עצובים אני חייבת לציין כשיוצא לי לספר את "הסיפור שלי" אני מרגישה כאילו זו היתה הפעם הראשונה שאני מספרת וכולי כואבת את עזיבתו של אבי היקר! האם בעקבות האובדן יחסכם לנושא המוות השתנה? כן בהחלט היום אני יותר מפחדת מפחדת מאד מאד על משפחתי על אימי היקרה שתהיה לי בריאה על בנותיי היקרות לי ובכלל על אוהבי... ומה אני עושה עם זה??? מתפללת לבורא עולם שלא יעמיד אותי בניסיון כזה כי אני יודעת שלא אוכל לעמוד בו! ולכם פורום יקר ונפלא ולמנהלת המקסימה מלכת הלבבות ליבי איתך ואיתכם תודה ענקית לכם! ומי ייתן שלא נדע עוד צער ושיגיע במהרה משיח צדקנו אמן! ושיהיו בשורות טובות אמן! ולך אבא יקר שלי! אני אוהבת אותך מאד ואתה חסר לי לכולנו לעולם לא נשכח אבא יקר ! אתה היית ותמיד תשאר האבא הכי מיוחד וטוב שהיה לנו! יהי זכרך ברוך אמן!
 
מהו יתום בעצם

יתום זהו אדם אשר אביו, אמו או שניהם נפטרו. המילה יתום מתייחסת בעיקר למי שהתייתם לפני גיל 18, מפני שזהו מצב חריג. לילדים אלה בדרך כלל יש אפוטרופוס, שזה בן אדם אשר דואג להם ומטפל בהם במקום הוריהם הביולוגיים. היתום מתמודד אחד עם החיים מבחינה כלכלית, חינוכית וחברתית. בספרות היתום מופיעה כדמות מעניינת ומרתקת. הם טוענים כי ילדים ללא הורים חווים חוויות שונות ומרתקות ללא פיקוח מן ההורים. לסיום, אף אחד לא רוצה להיות יותם, ואנו לא מאחלים דבר זה לאף אחד. מאתר צוות יחס ליתומים
 
מהו אימוץ יתומים

האם הילדים שהוריהם נהרגו בהאיטי ימצאו בקרוב משפחה אלפי קילומטרים משם, בישראל? במשרד הרווחה כינסו בסוף השבוע דיון דחוף כדי לבחון את אפשרות האימוץ, שאם תצא לפועל - תתקיים במסגרת הליך מזורז. "יש לנו חובה, כבני אדם, לעזור לילדים האלה", אמר השר הרצוג. ככל הידוע, הביקוש לאימוץ היתומים גבוה. משרד הרווחה בוחן אפשרות לאמץ בישראל יתומים שניצלו מרעש האדמה בהאיטי: שר הרווחה, יצחק הרצוג כינס בסוף השבוע דיון דחוף עם גורמים מקצועיים במשרד, על מנת לבחון את האפשרות להביא לאימוץ עשרות ילדים שהוריהם נהרגו. אם אכן יוחלט על האימוץ, ההליך יתקיים באופן מזורז מאוד, בניגוד למקובל בתחום: נציג ישראלי ייסע להאיטי ויבחן את האפשרויות, על מנת שהדבר ייצא לפועל במהירות האפשרית. ככל הידוע, קיים ביקוש גבוה יחסית לאימוץ הילדים שניצלו מרעש האדמה. "זו גאווה שישראל נרתמת לסייע למצוקה הנוראה בהאיטי, ויש לנו חובה, כבני אדם, לעזור לילדים האלה", הסביר הרצוג את המהלך. לדבריו, "העזרה שנציע תצטרף לסיוע בחילוץ ובהצלה". בד בבד, העריך הערב גורם צבאי בכיר שמשלחת הסיוע הישראלית צפויה לסיים את תפקידה ולשוב לארץ בתקופה הקרובה, על רקע הקמת בתי חולים ומרכזים רפואיים נוספים באזור האסון. רב סרן זהר משה, מפקד כוחות החילוץ הישראליים בהאיטי, אמר בתוך כך לגלי צה"ל כי למרות הודעת האו"ם והשלטונות בפורט-או-פראנס על הפסקת החיפושים אחר ניצולים, הכוח הישראלי יסייע ללכודים - אם יתקבלו אותות חיים נוספים. מתוך : ynet 1)למה דווקא ישראל בחרה לאמץ יתומים מהאיטי? מדוע לא עשו זאת הארצות הגדולות? 2)האם נראה לכם שתושבים מהארץ ירצו לאמץ יתומים מארץ זרה ובנוסף גם לא יהודים? תמר לוי צילום: AP עדכון אחרון: 08:40 , 24/01/2010
 
יחס ליתומים

מְסַפְּרִים עַל אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל שֶׁהָיוּ מַפְקִידִים אֶצְלוֹ מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים וְהָיָה נוֹהֵג לְהַסְתִיר אֶת הַמָּעוֹת בְּחוֹר אֲשֶׁר בְּאַמַּת הָרֵחַיִם. שָׁאַל שְׁמוּאֵל אֶת אָבִיו הֵיכָן הוּא מַסְתִּיר אֶת הַמָּעוֹת. עָנָה לוֹ אָבִיו: בְּאַמַּת הָרֵחַיִם - צְרוֹרוֹת הַכֶּסֶף הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁלָנוּ, וְהָאֶמְצָעִיִּים שֶׁל יְתוֹמִים. שֶׁאִם יִגָּנֵב הַכֶּסֶף יִגָּנֵב מִשֶּׁלָנוּ וְאִם תֵּרָטֵב הַקַּרְקָע יֵרָטֵב הַכֶּסֶף שֶׁלָנוּ (וְכַסְפָּם שֶׁל הַיְּתוֹמִים יִשָׁמֵר בְּבִטְחָה). ברכות פרק י"ח, עמוד ב' פורסם על ידי עומר ניר ואילון 1. איך מוזכר בן יתום? 2א. היכן שמר אביו של שמואל את כספם של היתומים? ב. למי דאג יותר – לכספו שלו, או לכספם של היתומים?
 
חלום או פנטזיה/ מלכת הלבבות 8

כל כך רציתי שתבוא לחפש אבל במקום זה משהו מנע זאת ממך קטפו אותך עוד לפני שהספקת להבין לאיזה חיים נכנסת כל כך רצו לראותך רצו לומר לך לראותך ולחבקך כל כך הרבה דברים קרו אבל לא הצלחת כי נעלמת לפני שעוד בכלל ידעת מה יהיו תוצואותיו כל כך הרבה אוהבים אותך שאפילו ביום לכתך חשבו על מה יהיה אח"כ דאגת תמיד לכולם לחברה שלך למשפחה שלך לעצמך לא דאגתך אף פעם בגלל הכאב והגעגוע אלייך כולנו כואבים בשקט בקרוב שוב נעלה לקברך נדליק לזכרך שוב הדמעות יזלגו כנהר אבל תמיד אבל תמיד תהיי בליבם לעד
 

liron162

New member
"הזמן לא מרפא הוא עוזר להתרגל למציאות"

זה משפט שקראתי לפני כמה ימים וכשאני חושבת עליו הוא די נכון.. כל הזמן אמרו לי וחשבתי שאם הזמן הכאב יעלם טיפה אבל אני לא מאמינה לזה..אין דבר כזה להתגבר על הכאב כל עוד אנחנו חיים הכאב חיי איתנו ואנחנו חיים לצידו..ככל שהשנים עוברות אנחנו מתרגלים למציאות שנקלענו אליה ביום שאיבדנו הורה וזה נדמה כאילו הזמן מרפא את זה .. "כשיש מישהו למעלה ששומר אותך, לא קיים מישהו על האדמה שישבור אותך.." אבא/אמא שלכם שם למעלה שומרים עליכם מפני כל דבר והם לא יתנו לעולם שמישהו על האדמה שישבור אתכם..תמיד כשתהיו ברגע של עצבים או משהו בגלל מישהו תמיד תחשבו על המשפט הזה..הוא מאוד נכון!
 

liron162

New member
אני יענה עכשיו..

ספרו איך אתם מתמודדים עם הכאב? האמת שאני כמעט ולא מדברת על זה ..עם אמא שלי אני לא יכולה לדבר על זה וגם לא עם האחים שלי לפעמים כשאני מדברת זה עם חברות או דודים קורה ממש מעט החלטתי שאני לא מתעסקת עם זה יותר מדי וממשיכה הלאה.. אפילו שיר שמביע את כאבכם ואיך אתם מתמודדים עימו? אין לי שיר כזה איך אתם חשים שבכל פעם צריך לספר את הסיפור האובדן הפרטי שלכם, ומה זה עושה לכם בפנים? זה צובט בלב כל פעם מחדש שאני צריכה לספר את זה.. האם בעקבות האובדן יחסכם לנושא המוות השתנה? ברור! אני מפחדת מאוד שיקרה משהו לאמא שלי או לאחים שלי
 
מוקדש לכולנו כאן/ כותב לא ידוע

מי ייתן ותמיד יעמוד המלאך השומר לצדך משגיח על כל מעשייך בכל אשר תלכי מזכיר לך להאמין שעוד יבואו ימים טובים יותר מוצא למשאלותייך ולחלומותייך דרכים להתגשם נוסך בלבבך תקווה בהירה כשמש מעניק לך את עוז הרוח ואת שלוות הנפש בהדריכו אותך בדרך מי ייתן ותמיד תזכי לאהבה, לנוחם ולביטחון מי ייתן ותמיד יעמוד המלאך השומר לצדך נחלץ לעזרתך ותומך בך כאשר את מועדת אוחז בידיך ומוליך אותך בדרכים הקשות כל ימינו נמצאים חיינו בהשתנות מתמדת יש זמנים של צער ודמעות ויש רגעים של שמחה וצחוק מי ייתן ותמיד יעמוד המלאך השומר לצדך לאורך הדרכים במסע הארוך מי ייתן והמרחקים יהיו רצופי שמחה ולא רצופי בדידות שהחיים יעניקו לך את היפות במתנות בן זוג לאהוב וחברים שאפשר לסמוך עליהם שתופיע למענך הקשת בענן אחרי כל סערה שאמונתך תחזק את תקוותיך ומשאלותיך יתגשמו מי ייתן ותמיד יעמוד המלאך לצדך המלאך השומר!
 
למעלה