המורה שלי - אדר זקס 'ג'אפן-איזי'
לפני שהגעתי אליה בדקתי את ברליץ (שרצו מחיר לא שפוי בעליל), את בית הספר לשפות של האונ' הפתוחה ואת הקורסים של מכון אסיה או איך שלא קוראים להם. הלכתי לפי תחושת בטן.
כמוך, אני מתקשה בלימוד עצמי וצריך מסגרת. מצד שני, אני אדם עסוק וצריך גמישות ואת זה מצאתי אצל אדר.
היא מעבירה קורסים בכל מיני מסגרות, חלקן מסובסדות (דרך עירית ראשון לציון).
יש לה קורסים מקוונים בסקייפ אבל גם קורסים אחד-על-אחד, כמו שאני לומד כבר שנה וחצי.
כפי שאמרו מישל וחירות - זה מסע לטווח ארוך.
כששאלתי יפני שהדריך אותי בטוקיו כמה זמן אצטרך כדי ללמוד יפנית הוא אמר משהו בסגנון:
תוכל ללמוד לדבר קצת אחרי שנה, לקרוא ברמה בסיסית אחרי שנתיים ואחרי 10 שנים אולי תסיים..
כמו שהבנת, צריך אורך רוח ויכולת ריצה למרחקים ארוכים.
קצב הלימוד תלוי גם בקצב האישי שלך ובמוטיבציה שלך.
הקורס הבסיסי גם אצל אדר נמשך שלושה חודשים אבל אני לומד ברצף כבר שנה וחצי. במקביל אלי למדו אצלה כמה שבאו לקבל ידע בסיסי ונעלמו אחרי שלושה חודשים אבל יש כמה חבר'ה שלומדים כמוני, ברצף, כבר כמה קורסים.
זה לא קל, בכלל לא. הדקדוק הוא סיוט והיו רגעי משבר אבל המשכתי. למה? גם כי זה מעניין אותי וגם כי זה סוג של הוכחה לעצמי שאני לא מרים ידיים ומתמיד במשהו גם אם הוא לא קל.
 
וחירות - לא כל מי שלא לומד בחוג למזרח אסיה ולומד יפנית הוא מתכנת
אני לא זה ולא זה. אני סתם אחד שהתאהב