רחוק מלהיקרא "חביב". ניטשה מדכא בצורה יוצאת דופן, והמבט שלו על החיים כל כך לא... רומנטי. לא כיפי. העניין הזה שהוא מאמין שהכל מאבקים של כוח, והאדם עושה הכל למען עצמו, כך שכל מניע הוא מניע אנוכי, ואפילו כל אהבה היא למעשה אהבה עצמית... זה נורא לחשוב על זה ככה. אני חושבת שזה גם לא נכון. אבל אני מניחה שיש כאלו שיסכימו איתו.
כשאני קורא קטעים מספריו, אני ממש לא חש דיכאון. אם כבר התרוממות ה"רוח". מה זה מבט רומנטי? את עניין המאבק לכוח את יכולה גם להחליף במאבק לאושר. את יכולה להוכיח שקיים מניח אלטרואיסטי אמיתי?
בינת השכוי של אביגדור דגן. מאז שקראתי אותו לפני כמה שנים התחלתי לחפש ספרים נוספים של דגן, מה שהתגלה כקשה מאוד והצלחתי לעשות את זה רק בחנות אחת ברחובות ובחנות נוספת בשינקין. היות והייתי סבור שאביגדור דגן נפטר לפני שנים רבות (יליד 1917) מאוד הופתעתי לגלות שהוא נפטר לפני מס' חודשים. מה שכמובן גרר הוצאה מחודשת של רבים מספריו אותם רכשתי כמה שיותר מהר.