הממ...כנראה טריגר
החלטתי לכתוב משהו שלא חשבתי שאני אי פעם אכתוב, והחלטתי לכתוב את זה פה כי אתם כל הזמן אומרים לי לכתוב
אני כועסת, כועסת על עצמי ברמות שאני לא מכירה, כל כך כועסת וכל כך נגעלת וכל כך מרגישה איכס לגבי עצמי, שאם יכולתי להעלים את עצמי, הייתי עושה את את זה תוך שניה, ומתביישת, מתביישת ברמות שאני בעצמי לא מאמינה, אם הייתי אנסת פדופילית ורוצחת ביחד, נראה לי הייתי מתביישת פחות..
דווקא אני, דווקא אני, אני שתמיד הייתי הכי סלחנית בעולם לגבי עצמי, תמיד הרגשתי שזה בסדר, שיש לי מיליון סיבות, שאין צורך לכעוס על עצמי, שיש מספיק אנשים שיחשבו עלי רע...דווקא אני.
אז דבר אחד, שאני לא מצליחה להזיז את עצמי מילימטר ואני תקועה לגמרי ואני נמצאת בלופ מחשבתי אינסופי תקוע ותוקע, ואני כועסת כל כך על זה שאני עושה את זה..או יותר נכון, לא עושה שום דבר אחרת.
היום פתאום נחתה עלי ההכרה שאני נמצאת במעגל של הרס עצמי, אני? הרס עצמי? מה לי ולזה?..
אז בתור ילדה טובה מדי, מה אני עושה? אני אוכלת...אז מילא האוכל, את זה אני מכירה כבר...זה לא חדש.
פתאום קלטתי מה אני עושה בתקופה האחרונה...
אני נכנסת לצ'אטים/פורומים, בעיקר בשביל להסיח את דעתי ולהרגיש פחות לבד, ומוצאת את עצמי מדברת עם כל מיני בחורים, איכשהו השיחות נגררות, ואני מוצאת את עצמי סוג של כלואה, מצד אחד אני רוצה שיצא מזה משהו ורוצה שיחשבו עלי דברים טובים, אבל ככל שהשיחה נמשכת, אני מוצאת את עצמי מרגישה רע יותר ויותר, כי אני חושבת שאם הם יכירו אותי באמת, הם לא ירצו להיות איתי בקשר, ואני מחפשת דרכים או לספר את האמת או להתחמק, ובסופו של דבר אני מרגישה רע יותר ויותר עם עצמי....
אני בעיקר מחפשת איזשהו חיזוק לזה שאני בסדר, ואני רצויה ואני לא כזאת נוראית..
בקיצור, משהו בזה מאוד לא נכון ומאוד מסריח, ואיכשהו תוקע אותי עוד יותר בלופ הזה של להרגיש רע עם עצמי, אז או שאני מתחילה לספר על כמה הכל נורא, כאילו הנה אני אשפוך את כל החרא שלי ואם הם לא יברחו, אז זה אומר שאני בסדר, או שאני מתביישת בטירוף בעצמי, בקיצור שום אופציה היא לא טובה...
וכל הבחורים האלה, לא יודעת, חלק מהם מריח לי משהו לא טוב, כאילו הם לא רציניים, או יותר מדי מדברים על סקס, או סתם דפוקים או יותר מדי נורמליים ורגילים....
ובכל זאת, מוצאת את עצמי, כל כך זקוקה לאיזשהו אישור חיצוני שאני בסדר...
ולגמרי נכנסת ללופ הזה, כדי להרגיש טיפה טיפה טיפה לא לבד.
אני יודעת שזו לא הדרך הנכונה להכיר מישהו, אני יודעת שזה לא בסדר להיות כל כך תלותית (במיוחד בשבילי), אני יודעת שממקום של להרגיש כל כך איכס עם עצמי, שום קשר בריא לא יכול לצאת ומעבר לזה אני לא יכולה לחיות עם עצמי ככה וזה הכי חשוב בתכלס..כי אני עם עצמי תמיד.
ואני נגעלת מלחשוב שזה מה שאני עושה...
אגב, כל הזמן אני כותבת מוצאת את עצמי, זה לא כאילו זה בא מעלי או אני חסרת שליטה, אלא פשוט צורת דיבור שמצאה חן בעיני.
טוב, אין באמת פואנטה.
סתם ניסיון מוזר להוציא קצת.
אנא, בלי לשפוט אותי ובלי עצות...
תודה..
החלטתי לכתוב משהו שלא חשבתי שאני אי פעם אכתוב, והחלטתי לכתוב את זה פה כי אתם כל הזמן אומרים לי לכתוב
אני כועסת, כועסת על עצמי ברמות שאני לא מכירה, כל כך כועסת וכל כך נגעלת וכל כך מרגישה איכס לגבי עצמי, שאם יכולתי להעלים את עצמי, הייתי עושה את את זה תוך שניה, ומתביישת, מתביישת ברמות שאני בעצמי לא מאמינה, אם הייתי אנסת פדופילית ורוצחת ביחד, נראה לי הייתי מתביישת פחות..
דווקא אני, דווקא אני, אני שתמיד הייתי הכי סלחנית בעולם לגבי עצמי, תמיד הרגשתי שזה בסדר, שיש לי מיליון סיבות, שאין צורך לכעוס על עצמי, שיש מספיק אנשים שיחשבו עלי רע...דווקא אני.
אז דבר אחד, שאני לא מצליחה להזיז את עצמי מילימטר ואני תקועה לגמרי ואני נמצאת בלופ מחשבתי אינסופי תקוע ותוקע, ואני כועסת כל כך על זה שאני עושה את זה..או יותר נכון, לא עושה שום דבר אחרת.
היום פתאום נחתה עלי ההכרה שאני נמצאת במעגל של הרס עצמי, אני? הרס עצמי? מה לי ולזה?..
אז בתור ילדה טובה מדי, מה אני עושה? אני אוכלת...אז מילא האוכל, את זה אני מכירה כבר...זה לא חדש.
פתאום קלטתי מה אני עושה בתקופה האחרונה...
אני נכנסת לצ'אטים/פורומים, בעיקר בשביל להסיח את דעתי ולהרגיש פחות לבד, ומוצאת את עצמי מדברת עם כל מיני בחורים, איכשהו השיחות נגררות, ואני מוצאת את עצמי סוג של כלואה, מצד אחד אני רוצה שיצא מזה משהו ורוצה שיחשבו עלי דברים טובים, אבל ככל שהשיחה נמשכת, אני מוצאת את עצמי מרגישה רע יותר ויותר, כי אני חושבת שאם הם יכירו אותי באמת, הם לא ירצו להיות איתי בקשר, ואני מחפשת דרכים או לספר את האמת או להתחמק, ובסופו של דבר אני מרגישה רע יותר ויותר עם עצמי....
אני בעיקר מחפשת איזשהו חיזוק לזה שאני בסדר, ואני רצויה ואני לא כזאת נוראית..
בקיצור, משהו בזה מאוד לא נכון ומאוד מסריח, ואיכשהו תוקע אותי עוד יותר בלופ הזה של להרגיש רע עם עצמי, אז או שאני מתחילה לספר על כמה הכל נורא, כאילו הנה אני אשפוך את כל החרא שלי ואם הם לא יברחו, אז זה אומר שאני בסדר, או שאני מתביישת בטירוף בעצמי, בקיצור שום אופציה היא לא טובה...
וכל הבחורים האלה, לא יודעת, חלק מהם מריח לי משהו לא טוב, כאילו הם לא רציניים, או יותר מדי מדברים על סקס, או סתם דפוקים או יותר מדי נורמליים ורגילים....
ובכל זאת, מוצאת את עצמי, כל כך זקוקה לאיזשהו אישור חיצוני שאני בסדר...
ולגמרי נכנסת ללופ הזה, כדי להרגיש טיפה טיפה טיפה לא לבד.
אני יודעת שזו לא הדרך הנכונה להכיר מישהו, אני יודעת שזה לא בסדר להיות כל כך תלותית (במיוחד בשבילי), אני יודעת שממקום של להרגיש כל כך איכס עם עצמי, שום קשר בריא לא יכול לצאת ומעבר לזה אני לא יכולה לחיות עם עצמי ככה וזה הכי חשוב בתכלס..כי אני עם עצמי תמיד.
ואני נגעלת מלחשוב שזה מה שאני עושה...
אגב, כל הזמן אני כותבת מוצאת את עצמי, זה לא כאילו זה בא מעלי או אני חסרת שליטה, אלא פשוט צורת דיבור שמצאה חן בעיני.
טוב, אין באמת פואנטה.
סתם ניסיון מוזר להוציא קצת.
אנא, בלי לשפוט אותי ובלי עצות...
תודה..
