הממ...כנראה טריגר

אני מצטערת לקרוא את זה


כלומר את מה שכתבת בסוף...
 
אני מצטערת

שזה נשמע כפוי טובה....
התיאוריה היחידה שלי היא שאני מדברת על דברים כל כך הרבה שנים, שזה לא עוזר...
שהיישום הוא הבעיה, לא הלדבר, לא המודעות ולא שום דבר אחר..
אני נמצאת עם עצמי כל כך הרבה שמה עוד יש לי לעשות מאשר לחשוב על כל זה...ולנתח דברים מכל ההיבטים..
שנים שלכתוב לא מקל...
באסה:)
 
זה הפאק עם טיפולים פסיכולוגיים

שהמקסימום שהם עושים זה לתת לך ונטילציה ואולי גם מודעות. אבל כלים להתמודד בין לבין? יוק. ככה לפחות אני חוויתי ממרום למעלה מ-20 שנות טיפול.
ועדיין... מאוד זקוקה היום למקום מכיל ומאפשר, תומך ומתקף.

האם ייתכן שאת מעט קשה עם עצמך?
 
:)

ברור שאני קשה עם עצמי....
אין בזה ספק...
אבל לא בא לי לנתח את זה, כלומר אני מנתחת את זה במילא, אבל אין לי כוח להתעמק בזה...
גם אני צריכה תמיכה...
 
...

טוב נו אי אפשר בלי להתעמק קצת:)
אני קשה עם עצמי, כי אני מפחדת שמישהו אחר יראה את זה..
אז אולי אם אני אחשוב דברים נוראיים על עצמי, אנשים אחרים לא יראו את זה באותה דרך, או שאולי הם ירחמו עלי, או שהם יחשבו שבעצם זה לא כזה נורא...
בנוסף לתחושה שאני מרגישה שיש איזה ניפוץ של אשליה של מה שחשבתי שאני אהיה...או קיוויתי...

אבל הכי קטע בכל זה, שאנשים עדיין רואים את זה, אנשים רואים דברים נוראיים כשהם רוצים או טובים כשהם רוצים.
וכשהם רואים את הנוראיים, זה לא עוזר, זה כואב הרבה יותר..
חבל שהטובים, לא משמחים באותה מידה, אם כי לפעמים הם כן..
 
אין כאן שום טריגר

סהכ דיברת על מצבך עם בנים בצאט ועל רגשוצ שלך עם זה, מה טריגרי בזה? גם לא אמרת פה דברים שחושפים אותך בתור בן אדם מסויום שמפחיד לחשוף אותו
 
לא חשבתי כך

גם אני בטוח שמלא אנשים פה מתבטאים בתחושות קשות ככה שזה לא צריך להטריד אותך.
 
למעלה