המסעות לפולין
המסע לפולין אינו מסע בעקבות תרבות, אלא המסע אל גיא ההריגה של ששה מליון מבני עמנו. הייתי במסעות אלו, וראיתי את השינוי שעובר על הנוער.אסור לקצר את המסע. המסע שאני הייתי בו ביב כדלקמן : יומיים ורשה, יום טרבלינקה, יום מאידנק, יום קראקוב כלל ביקור שבת בבית הכנסת,יום אושוויץ-בירקנאו ויום שהוקדש ברובו לפגישה עם נוער פולני. זה המינימום. ולשרת החינוך יש לי רק דבר אחד לומר: אל תגעו במסעות האלו. להלן מספר דרכים להוזלתם: א . יהיה פטור ממע"מ על מחיר המסע וזה כולל את הטיסות ושרותי הקרקע. ב . התלמידים ישוכנו בבתי מלון של 3 כוכבים. ג . עלות האבטחה (ולא אפרט מי מאבטח) תוטל על המדינה ולא על ההורים. ד . תוקם קרן של 4000000$ שהיא טיפה בים התקציב (אפשר למשל לחסוך ולא לרכוש לשרים מכוניות אאודי A6 , או לצמצם לשכות של שני סגני שרים לענייני כלום ושלושה שרים לענייני שום דבר, כמו המשרד המיותר לשיתוף פעולה איזורי ). קרן זו תסבסד כל תלמיד בסך 400$ (מה שאומר סיבסוד לכ - 10000 תלמידים). ה. להפנות חלק מהתרומות המתקבלות מיהודי ארה"ב למתן מלגות למתקשים ובעלי יכולת כלכלית נמוכה. ו . לחייב את הבנקים לממן את פריסת התשלומים ללא ריביתף בדומה להסדר הנוגע לשכר הלימוד לסטודנטים. כמובן שקיימים עוד פתרונות, אך כאחד שהיה שם, וכאחד שחלק גדול ממשפחת הורי נספתה באושוויץ מאידנק וטרבלינקה, אני קורא למשרד החינוך שלא לנגוע בטיב ובאיכות המסע הקדוש הזה בבחינת "אל תשלח ידך אל הנער"