אובדן אמון ואמונה
חשבתי הרבה על השרשור האחרון הזה. הוא התחיל במסר: "במקום שבו אני נמצא שם החיים המלאים..." והמסר הזה שמדבר על אמונה גרם לי לראות עד כמה חוסר האמונה שלי התחזק. זה לא רק שאני לא מרשה לעצמי באמת להאמין בגלגולים, ולא מרשה לעצמי באמת להאמין בשכינה. היתה לי אמונה מסויימת בהומאופתיה, כלומר חשבתי עליה ש"זה עובד". אבל זה שההומאופט שטיפל בי במשך כמה שנים, זאב, איש מקצוע שקיבלתי עליו המלצות מכמה אנשים - האיש הזה לא הצליח לאבחן את מחלת הסרטן והטיפול שהוא נתן לי אפשר למחלה להתפתח. זה הגביר את הספקנות שלי. החלפתי הומאופט. אבל כל הסיטואציה השאירה אותי עם פקפוקים רציניים. היתה לי אמונה מסויימת ברופאים. אבל הרופא שאיבחן לי את הסרטן אמר לי "אנחנו נשמור את התינוק" ואז שלח אותי לעשות CT ומיפוי עצם, שמובילות לפגיעות חמורות בעובר. ההתחיסות החיובית היחידה שיכולתי להוציא מהסיטואציה היא לראות שעלי לקחת את מלא האחריות עלי, ולבדוק בעצמי את כל ההמלצות של כל רופא שהו. האמנתי ביכולות של אשה אחת, מטפלת הנמצאת בגליל שעוזרת לאנשים לרפא את עצמם. הייתי אצלה כמה פעמים בעבר. פעם אחת לפני כמה שנים, כשכבר נקבע לי תור לניתוח הייתי אצלה ויומיים אחר כך שהגעתי לניתוח הרופא המנתח (שהוא שבדק אותי שבועיים קודם וקבע את מועד הניתוח) אמר לי שלא צריך לנתח כי הבעיה נפתרה לחלוטין. האמנתי מאוד ביכולת שלה. הייתי אצלה אחרי שמחלת הסרטן התגלתה. נכנתי למדיטציה מאוד עמוקה. עשינו טיהור על כל הגוף והיא הנחתה אותי לשאול את הגוף שלי והגוף שלי אמר שאין לי סרטן. שקלתי לותר על הניתוח ועל הטיפולים הכימותרפיים. בנוסף ארבע מתקשרים והילרים אמרו שאין לי סרטן. עשיתי שבועיים רצופים של מדיטציות יום ולילה, מדיטציות מופלאות, מלאות עוצמה. הגוף שלי אמר לי שאני בריאה, שהגוש הסרטני הצטמצם ובקרוב יעלם. התעקשתי עם הרופאים לבצע מחדש את הבדיקה. הגוש לא הצטמצם כלל. ביצעתי את הניתוח והממצאים הראו גוש סרטני גדול ותשע מעשר בלוטות לימפה סרטניות. קשה לי היום להאמין במדיטציות ולהאמין במה שהגוף אומר לי. מדיטציות נותנות לי אנרגיה וגורמות לי להרגיש טוב אז אני ממשיכה איתן. אבל אני צינית וספקנית לגביהן. קראתי את הספרים הנהדרים של לואיז היי. יופי. החלמה ספוטנית. אבל האם זה באמת בגלל התהליך שהיא ביצעה? סיפרתי כאן באיזה שירשור על ידיד שלי שדוד שלו הוא מליונר זקן, קמצן ורע מזג. לדוד התגלה סרטן במצב כל חמור שלא ניתן היה לעשות כלום. הדוד לא שינה דבר מאורך חייו. בבדיקות לאחר שנה התגלה שהסרטן נעלם. כל התרחיש הזה השאיר אותי עם הרבה פחות אמון והרבה פחות אמונה. כשהייתי אצל אלישוע הוא אמר לי שהשיעור שלי עכשיו הוא "ללמוד להאכיל את הראיים ולהפסיק להאכיל את הלא ראויים" הבחנה מדהימה הן ברמת התאים והן בקשר לקרירה שלי ולאנשים שבחרתי לי כשותפים עסקיים. אני חוזרת לנושא הגלגולים והשיעור שלנו מהם. לרוב השיעור של גלגול הוא "ללמוד לתת אמון", ללמוד לותר" "ללמוד לסלוח". האם השיעור של החיים האלו עבורי הוא ללמוד להפסיק לתת אמון?