נו, באמת
התלמוד עוסק בהבדל בין מומר למין לעניינים שונים הנוגעים בהלכות ובהנהגות לאלו אשר באים איתו במגע - היינו, מה דין שחיטתו, האם מעלים או לא מורידים וכו' ולא במעמדו של אדם זה בפני עצמו ובפני אלוהיו - שבשני המקרים נחשב לו שעבד עבודה זרה. הציטוט, אגב הנכון הוא: "לתאבון, מומר. להכעיס, מין הוי" (מבלי קשר אנו פוסקים שישראל עדיין ישראל הוא בין להכעיס בין לתאבון) וכל זה אינו קשור כלל למה שאנו דוברים אודותיו. כלומר, מהם כוונותיו של האדם בעובדו את ה' - ולא מה הוא עושה (עובד בפועל) ומדוע הוא עושה זאת (תאווה או מזיד) ומעניין שהתלמוד בכלל לא מתעסק בזה אשר מתנצר כי הוא באמת מאמין שישו (שחיק עצמות) הוא בן אלוהים ומרצונו ומדעתו השלמה לא בהכעסה ולא בשל רצונו באוקראינית הנאווה התנצר (וראה האחרונים הרבים המתעסקים בזה).
בין אם אדם עובד עבודה זרה להכעיס, בין אם תאוותיו גרמו לו ובין אם הוא חושב שזו הדרך אמת היא- בכל המקרים דבר זה לא היה מוכרח ומחוייב המציאות, ויכול בהחלט היה להמשיך ולהיות יהודי כשר, ויכול שלא. רצונו הוא כגרים, ולא טבעו הכריחו. צרכים זה הכרח. באשר לערכים? גם אם דעתך שעבודה ה' היא לבדה ה-ערך - ובוודאי שתהיה כן, כי כך אתה רוצה, וזהו תוכן חייך - אינך יכול לומר שעבור אחרים יש ערכים שונים השונים משלך, ואשר בהם הם רוצים ואשר להם את מקדישים את חייהם.
התלמוד עוסק בהבדל בין מומר למין לעניינים שונים הנוגעים בהלכות ובהנהגות לאלו אשר באים איתו במגע - היינו, מה דין שחיטתו, האם מעלים או לא מורידים וכו' ולא במעמדו של אדם זה בפני עצמו ובפני אלוהיו - שבשני המקרים נחשב לו שעבד עבודה זרה. הציטוט, אגב הנכון הוא: "לתאבון, מומר. להכעיס, מין הוי" (מבלי קשר אנו פוסקים שישראל עדיין ישראל הוא בין להכעיס בין לתאבון) וכל זה אינו קשור כלל למה שאנו דוברים אודותיו. כלומר, מהם כוונותיו של האדם בעובדו את ה' - ולא מה הוא עושה (עובד בפועל) ומדוע הוא עושה זאת (תאווה או מזיד) ומעניין שהתלמוד בכלל לא מתעסק בזה אשר מתנצר כי הוא באמת מאמין שישו (שחיק עצמות) הוא בן אלוהים ומרצונו ומדעתו השלמה לא בהכעסה ולא בשל רצונו באוקראינית הנאווה התנצר (וראה האחרונים הרבים המתעסקים בזה).
בין אם אדם עובד עבודה זרה להכעיס, בין אם תאוותיו גרמו לו ובין אם הוא חושב שזו הדרך אמת היא- בכל המקרים דבר זה לא היה מוכרח ומחוייב המציאות, ויכול בהחלט היה להמשיך ולהיות יהודי כשר, ויכול שלא. רצונו הוא כגרים, ולא טבעו הכריחו. צרכים זה הכרח. באשר לערכים? גם אם דעתך שעבודה ה' היא לבדה ה-ערך - ובוודאי שתהיה כן, כי כך אתה רוצה, וזהו תוכן חייך - אינך יכול לומר שעבור אחרים יש ערכים שונים השונים משלך, ואשר בהם הם רוצים ואשר להם את מקדישים את חייהם.