../images/Emo6.gif חייבת להרחיב בקשר להומאופתיה
סיפור נחמד שמרצה (פסיכיאטר) סיפר באיזה קורס: במשך שנים היו לו מין התקפי מחלה בלתי ברורים, שבוע-שבועיים בשנה הוא היה קורס, אי אפשר היה לדבר אתו בכלל, והיה סובל מכל מני תופעות ומרגיש איום ונורא. שום גישה רפואית לא עזרה. בסוף ניגש הבנאדם להומאופת. ההומאופת כמובן ישב אתו שעה שלמה, תיחקר אותו מכף-רגל ועד ראש, שאל שאלות, מיפה את ההסטוריה הרפואית והאחרת, ונתן לו עוד שאלון נכבד מאוד למלא בבית. כשהוא חזר עם השאלון, ההומאופת לקח עוד כמה ימים לחשוב על הבעיה, ואז רקח לו תרופה, נתן לו אותה עם הוראות צריכה ושלח אותו הביתה. ומאז, חברים וחברות, הבנאדם בריא כשור, במקום ההתקפים ההם יש לו אולי יום או יומיים בשנה של חולשה מסוימת וירידה בתפקוד, משהו שעובר די מהר, וכולם שמחים ומאושרים מאוד. וכל זה, למרות שהמטופל בעוונותיו לא לקח את התרופה ההומאופתית שלו אפילו פעם אחת... פסיכולוגיה זה דבר חשוב. "הכל פסיכולוגי", זה לא אומר "הכל חסר ערך". להיפך.