המפגש עם חן אלקובי..

[stavit10]

המפגש עם חן אלקובי..

היה מקסים.. גרם לי לחשוב ע כלכך הרבה דברים.. נורה אני מודה לך ולחן על המפגש באת שהיה נורא נחמד.. נ.ב- נורה את ממש מפורסמת מה? אתמול מיד אחרי המפגש, כשחזרתי הביתה , ראיתי אותך (ולא בפעם הראשונה) בערוץ שמונה.. אבל בכיף.. נשיקות, סתיו.

 

[אורי 0]

היה מטריד, וקשה, וטוב שכך

(ואני קצת אחראי לזה, למי שהי/תה...) כי זה נושא קשה ולא פשוט. א/נשים פשוט הרגישו קרועים. מאיות ויסמין הציגו ניתוח בהיר, משכנע וחותך. ההופעה של מאיות היתה ממש מרשימה. צריך לפרגן גם ל"אופוזיציה", כי מדובר כאן לא בטרנסופוביות אלא בנשים שהדברים מטרידים אותן מסיבה טובה. טלי תרמה את נקודת המבט הכואבת של אלה שנפגשות עם יצורים שלא יגישו תלונה במשטרה, אלא פשוט ישתמשו באלימות: מדי פעם מגיעה לאשפוז זונה טרנסית שהוכתה על ידי לקוח ש"גילה" את מינה הביולוגי. תארו לעצמכם מה יקרה כשהלקוח יוכל לטעון שהזונה "אנסה" אותו (ובמקרה זה לא משנה שזה לא תקדים משפטי). ההופעה של חן עצמו היתה מטרידה במקצת. התברר שהוא צריך לעזוב עוד חצי שעה, ורוב אותו זמן דיברו נורה ואלון (יו"ר ה-אגודה). כשהוא אומר בקושי שנים וחצי משפטים, אך ורק על פי הזמנתן, כמו איזו בובה על חוט. ייתכן שלא ניתן היה להוציא ממנו הרבה יותר, אבל לא היה מזיק לתת לו להגיד את הכלום שהיה לו להגיד בצורה יותר חופשית, ולשמור את נורה ואלון לאח"כ.

 

[stavit10]

יש בזה משהו אבל..

אורי אתה ראית את זה.. חן... הוא מקסים אבל ממש לא היה לו ביטחון עצמי.. ולא רק אתמול.. גם העובדה שהודה בפרשה תחת לחץ בית המשפט.. גם העובדה שדיבר בלשון נקבה בעיתונות תחת לחץ העורך דין.. אני לא מאשימה אותו.. אחרי כל מה שעבר.. הרגיש לבד במערכה.. אבל זה לא קשור: גם כשהוא דיבר, הוא לא הרים את קולו.. אני למשל, ישבתי הרחק ממנו וממש לא שמעתי מילה ממה שאמר.. אין לי ספק שהיה לו מה להגיד, אבל אין לי ספק שאם היה רוצה להגיד הבמה הייתה כולה לרשותו. הרי כל האנשים שבאו היו לכבודו.. פשוט לא היה לו אומץ לערב את דעותיו מי יודע מה.. לא אתמול במפגש, ולא בבית המשפט.. וחבל שכך.. אבל שוב אני בהחלט מבינה אותו אחרי כל מה שעבר.. התאכזבתי רק כשהלך אחרי חצי שעה.. במין "בום כזה" מבלי אזהרה מוקדמת... סתיו..

 

[טיפש וגם מכוער]

אממ

כמה דברים, הוא לא דיבר בלשון נקבה בעיתונות, שינו את זה ללשון נקבה תחת לחץ העורך דין. אממ, אני לא יודע, אבל אם אני הייתי באותו מקום אני לא יודע אם היה כ"כ נוח לי לצעוק את קורותיי מול חבורת לסבוהומים שכבר ניתחו בכל צורה אפשרית את מה שהיה שם. וזה ממש לא היה בום(כשהוא הלך) מלכתחילה הבהירו שזה מה שיהיה, ומה ציפית? שכל 5 דקות מישהי תגיד - נותרו עוד 25 דקות... אני כל הזמן הצצתי בשעון לראות כמה זמן נשאר. (וחוצמזה, הוא ממש חמוווד)

 

[טיפש וגם מכוער]

אממ

רציתי להתנצל שיצא לי כזה רוגז.. (טיפש וגם מכוער, באיזה שפתון משתמשת ג'ניפר לופז?) (לא יודע, אחד שעולה הרבה כסף?)

 

[transman]

היה מטריד, וקשה, וטוב שכך

מציק לי שאותם אלה שאמרו שאסור לקחת צדדים, שהם אלה שאמרו שהם לא קראו את כתב האישום או דברי המתלוננות, ושהם מודעים לבעיתיות של מערכת המשפט (וכי המצב הקים הוא הרע במיעוטו) מיהרו להתעלם מטענותיו של חן בדבר חפותו. את כל הדיון המשכנו לנהל, לטעמי, כאילו הוא הורשע ב"אונס שלוש נערות בעזרת דילדו מפלסטיק" כפי שניתן היה להבין מהצהובון. למישהו יש מושג איך משיגים את שאר המלל הקשור בפרשה (תלונה, כתב אישום, ראיות וכיו"ב; ולו בכדי שאוכל להשתכנע בעצמי שהבחור דובר אמת (ללא קשר לטענתי לחפותו בכל מקרה))?

 

[יסמין 28]

יצאתי ברגשות מעורבים

קודם כל, תודה על המחמאות

באמת הרגשנו שאמרנו כל מה שהיה לנו לומר, ולדעתי גם הובנו (לא תמיד הסכימו איתנו, אבל בהחלט הובנו, שבשבילי להרגיש שהצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך זה הישג לא מבוטל). בכל זאת צרמו לי מאד שני דברים: קודם כל, בהצגה של נורה את חן, היא שאלה אותו, בוטה טחד, "אז אתה גבר או אישה?" הוא ענה, "גבר לכל דבר". אני מאמינה לו, אבל אני לא יודעת אם זו היתה התשובה שהוא היה נותן לעצמו. נתנו לו קו הגנה, אז הוא ניתלה בו. אני גבר. מה גם שנורה הציגה את הדברים בצורה מאד דיכוטומית: "גבר או אישה". חן ענה, "גבר". לא הייתי רוצה לראות מצב שבו חן נדחק לבחור בין שתי אופציות מוחלטות, אם מה שהוא באמת רוצה להיות זה "באמצע". לא הייתי רוצה לראות מצב בו חן בוחר "גבר" כי הוא לא יודע שיש עוד הרבה גווני ביניים. אני לא בטוחה שיש לחן את השפה או הכלים להבין שיש "באמצע" וכרגע הוא נדרש לבחור. זה צרם לי. בעיה שניה: אישה אחת האשימה את חן באונס הנערות שיצאו איתו. מישהי, נדמה לי נורה (אבל אני לא סגורה על זה), ענתה לה: "לא היה כאן מצב שהוא כפת אותן למיטה ובאיומי סכין כפה את עצמו עליהן. לכן לא היה כאן אונס". המשפט הזה גרם לי להתכווץ בכיסא. הרי עברנו דרך ארוכה כדי שהחברה, ומערכת המשפט יבינו ש"אונס" זה לא רק כשגבר זר קופץ עלייך באיומי סכין בסימטה חשוכה. ופתאום הרגשתי חזרה לאותם ימים בהם אם אין כפיה ואלימות, "זה לא אונס". מה שהכי גרם לי להתכווץ בכיסא, היה העובדה שבגלל שהרגשתי צורך כל כך חזק לדבר חד וחלק בעד הצד הטרנסי, לא הרשיתי לעצמי לקום ולומר לנורה (או למי שזה לא היתה), "מה שאמרת כרגע פגע בי". כי הויכוח שהיה שם הכריח בעצם את האנשים לבחור צד. והיית חייב להיות או בצד של הפמיניסטיות או בצד של הטרנסים. ובגלל שהרגשתי צורך להיות חד משמעית נגד הפמיניסטיות ובעד הטרנסים, ולדבר בשחור ולבן, לא יכולתי לדבר על גווני הביניים, על הניואנסים, והאמת היא שזה מאד כאב לי. אבל חוץ מזה, באמת היתה נוכחות מרשימה, מעל לחמישים איש, ובאמת הרגשתי שא/נשים יצאו מהערב הזה עם חומר למחשבה, אז תודה לנורה שאירגנה הכל.

 

[DarlingAdam]

בקשר לגווני הביניים,

חן מוזמן לפה, לדבר ולהכיר, אם בא לו.

 

[Freeda]

It's a double closet

And it takes time to get out of those two closets. Why do we expect Chen to break out of both closets, self-one and public-one, in such a short period of time ? Let's just look at our own bibliography and see how much time and struggle we have put in there ... I guess it will take more time for Chen tp pick up all the fragments of his life and place them back in one piece, the right order this time. I hope. Huggles Yaara

 

[אורי 0]

you meant biography, right

you lag behind with your reading, probably

 

[yoana]

סתם להגיד

שכתבת כאן נהדר. ושלפעמים לוקח קצת זמן להתאפס על המחשבות, בעיקר בנושאים כל כך מורכבים שכל כך נוגעים במהות הזהות שלנו עמוק בבטן. ושאת ומאיה הייתן מרתקות בפגישה, הדברים שמאיה אמרה היו בשבילי מאד מעוררי מחשבה.

[זה ההוא שכאילו חטף אגרוף אבל בעצם הוא זולל חבילת שוקולד. טבעוני.]

 

[סתוית שני]

גם אני מאוד אהבתי את מה שכתבת יסמין

 

[יסמין 28]

../images/Emo51.gif

 

[נורה גרינברג]

זוית אישית והערות

ראשית, כמה מילים מזוית אישית. הנטיה להתפס לאמירה זו או אחרת מובנת, אבל בסוגיות מורכבות צריך לראות תמיד את התמונה הכוללת, ולא להוציא דברים מהקשרם, גם אם לפעמים הם צורמים לאוזן. בעיניי המפגש היה חלק מן המאבק הציבורי שלנו, לא דיון אקדמי אי שם במרומי מגדל השן. משום כך, הייתי רוצה לומר מילה על הגישה הבסיסית שלי לקראת המפגש, כי בניגוד לרוב המשתתפים האחרים, כולל אלה שכתבו כאן, אני שקועה בפרשת אלקובי כבר די הרבה זמן, ובשבועות האחרונים - באינטנסיביות הולכת וגוברת. חלק מהמשתתפים נחשפו לשיחות ולחילופי תכתובות בפורומים שונים, שבחלקן גם אני השתתפתי, אבל ספק אם מישהו מכם עבר בתקופה האחרונה את מסכת הלחצים הכבדים שאני התנסיתי בה. בשבועות האחרונים הייתי נתונה למטר של קושיות, פניות מודאגות, הסתיגויות ואזהרות מצד חברים טובים באגודה ובכלל. רוב רובן של השאלות שהופנו אליי באו ונוסחו מתוך כבוד גדול ורצון אמיתי להבין. יצא גם שנאלצתי להתמודד מתוך הבית שלנו עם הצד השני של המטבע, עם תגובת הבטן היצרית, המכוערת והמפחידה של המצ'ו הסקסיסטי המצוי, הומו או סטרייט, עם השטחיות, האטימות, הרדידות, הבורות והשנאה המתפרצות מהג'ורה השחורה של פחדי הגבריות המאויימת. זאת הבעיה שלנו, ולא, עם כל הכבוד, העמדות שהובעו במפגש על ידי מי ממשתתפיו. המפגש היה, מבחינתי, נסיון להתחיל במתן מענה לבעיות שזיהיתי בציבור בשבועות האחרונים. עם כל הרצון שלי להבין את עמדתם של חברות וחברים המבקשים, ובצדק, לשקול לפרטי פרטים את התייחסותם לפרשת חן אלקובי לאור רתפיסות מגדריות מתקדמות, אני חושבת שמה שחשוב כאן הוא למקם את הדברים בהקשר הפוליטי המסויים שבו הם מתרחשים. אחרי הכל, המפגש עם חן אלקובי לא היה מיועד לשמש במה לבירור רעיוני של סוגיות מגדר ופמיניזם. אלה החיים האמיתיים, ובסוגיות הכרוכות כאן משמשים בערבוביה גורמים, שיקולים ותפיסות שבהם חוסר עקביות, חוסר בהירות ואנדרלמוסיה מכל סוג הן הנורמה, ואילו סדר, בהירות, עקביות וטוהר אידיאולוגי הם היוצא מן הכלל. אני מציעה להזהר מן הנטיה להפקיע למטרותינו האישיות את נושא המאבק שלנו. מה לעשות, החיים אינם עבודה סמינריונית. גם אני הייתי רוצה מאד שחן יהיה דמות כריזמטית, חדורת תודעה מגדרית מפותחת ובעלת כושר ניסוח בהיר וסוחף. מה לעשות ולמפגש בא צעיר שלא הכל ברור לו, שאולי לא לגמרי הבין מה רוצים ממנו, שגם כך היה נבוך ומבולבל מכל תשומת הלב ומפוחד מעשרות העיניים הנעוצות בו כאילו ירד זה עתה מחללית. ייתכן אפילו שקיבל הדרכה מפי סניגורו - מה לומר ומה לא לומר. וכי מישהו יופתע אם זה היה כך? הרי זה היה מפגש פתוח. לא ידענו מי יבוא. היו נוכחים גם עיתונאים, מגזר אשר כידוע חן נכווה ממנו קשות. אז חן לא נתן הופעה. ממש מאכזב. מי שרוצה, יכול לקבל חזרה את מחיר הכניסה. אני מכירה מעט מאד פרשות שבהן טוב ורע צבועים בלבן ושחור אבסולוטיים. מי כמוני מודעת לכך שבפרשת אלקובי יש כמה שאלות שהתשובה עליהן אינה ברורה. אחת החברות שאלה אותי לפני כמה ימים, בדאגה מסוימת, האם חן מגדיר עצמו כטרנסג'נדר, ברומזה שבכך תלויה תמיכתה בו. אחרים הצרו על כך שחן אינו תואם איזה דימוי שהיה רצוי שיהיה לו בעיני המגיבים. אחת המשתתפות במפגש אמרה ממשהו שבעיניי הוא חמור: אני, אמרה (ייסלח לי אם אינני מצטטת מילה במילה) מעדיפה לחכות עד שיהיה מקרה שיותר קל להגן עליו. בעיניי זאת אחת האמירות הקשות ביותר שנאמרו במפגש הזה. כשעוסקים בזכויות אדם, אין את הלוקסוס לבחור את הנושא. צריך, מתוך הבליל שהחיים מעמידים לפנינו, להחליט מה כאן הסוגיה העיקרית, ולנקוט עמדה. מבחינתי – הסוגיה העיקרית היא זאת: אני לא רוצה שייקבע, ועוד מטעם בית משפט בישראל, שטרנסקסואלים הם מתחזים. ייתכן, כאמור, שתפיסתו המגדרית של חן איננה לרוחו של מישהו. אין כל חובה עליו להגדיר עצמו בשפה ובקטגוריות המקובלות עליי או על מי מחבריי. אם הוא עושה זאת – מה טוב. אבל מה אם לא? מה אם בעולמו לא קיימות הקטגוריות האלה, טרנסג'נדר, ג'נדר קוויר, מגדר פתוח. מה אם רק ביקש לחיות את חייו כפי שהרגיש, בלי לתת שם לדברים, בלי לומר לעצמו מפורשות את שחשש להעלות על דל שפתיו? מה אם הקונפליקטים הנוראיים שקורעים אותו הם שסתמו את פיו, אם הצורך שלו לרצות הורים ומשפחה מנעו ממנו למסור לעצמו ולאחרים דין וחשבון מסודר, להסביר, לנמק ולהדגים, כולל רשימה ביבליוגרפית ותוכן עניינים, את פרטי מצוקותיו ותחושות הזהות שלו? מה אם ספר החיים של חן אלקובי אינו כולל ציטטות מג'ודית באטלר וקייט בורשטיין? אז זהו, הוא פסול, שיירקב בכלא, הוא לא מתאים, לא משלנו, נחכה שיצוץ מישהו שמתאים לנו יותר? מה שעומד מול עיניי כל הזמן הוא המאבק הציבורי שאנו נתונים בו, המאבק ההסברתי ותגובתו הצפויה של הציבור. אין לנו עסק עם עצמנו. יש לנו עסק עם הציבור הגדול שקורא עיתון ערב ואומר לעצמו, איכס, ההומואים והלסביות האלה, צריך לחסל את כולם. יש לנו עסק עם אנשים ששומעים שהזין לא קובע האם אתה גבר, וחושבים מאיפה הגרילו את המשוגעת הזאת. על זה, חברות וחברים, עם כל הכבוד לכם, על זה אנחנו מדברים, לא על תאוריה קווירית ולא על פמיניזם. לכן ראיתי כפספוס הגדול ביותר במפגש את העובדה שלא היו בו מי שהציגו את העמדה שהביאה את חן אל ספסל הנאשמים. לכן אני מרשה לעצמי להציג דברים בצורה שבמסגרת אחרת תישמע אולי צורמת. כל הזמן עומדת לנגד עיניי העובדה שהמפגש הזה מיועד לאזניים אחרות, לראשים אחרים, וחשוב שמי שרוצה להשתתף במאבק יהיה מודע לכך. קהל היעד שלנו אינו יודע מה זה gender bending. אפשר להסביר לו, אבל אסור לצאת מתוך הנחה שהוא יודע, או שקל לו לקבל זאת. לזלזל בעוצמת הכוחות הניצבים מולנו זה חסר תכלית. מילה על אונס ועל קורבנות. אני יודעת, האמיני לי יסמין, מה פירוש אונס. אני יודעת יפה מאד שאין כל צורך לא באלימות ולא בחדירה כדי שיהיה אונס. במהלך הדיון ניסיתי להבהיר נקודה מסוימת, ולפעמים הולכים לצורך זה לקצוות רחוקים ומעוותים דברים. לא הייתה כל כוונה לטעון שאונס חייב להיות כרוך באלימות פיזית מפורשת. מה שרציתי להבהיר היה שכאן לא היה אונס באופן מהותי, כי כל טענת האונס (או נסיון האונס, שהרי האישום באונס בוטל) מצוצה מסיפור ההתחזות, ובלי התחזות אין אונס. אם מישהו הבין זאת אחרת – התנצלותי, אבל אם תרשי לי, זו חוכמה קטנה מאד להתלות במשפט זה או אחר כאילו הוא מייצג את מה שנאמר או נעשה. לגבי המשפט שהרגיז את קלארנס, ברצוני לומר לו שני דברים. ראשית, אם כבר לצטט, רצוי והוגן לצטט את כל הקטע, ולא להוציא משפט אחד מהקשרו. זה כלל בסיסי של הגינות. המשפט האמור הוא חלק מקטע שלם המתייחס לנושא ההונאה, והתחושה הקיימת אוטומטית אצל רוב הציבור, שהעובדה שהמתלוננות היו קורבנות להונאה - היא אקסיומטית. וראה מה נכתב ב"7 ימים" על ברנדון טינה, אשר לדברי הכתבים הנכבדים נרצח ("נרצחה"!) על ידי שני גברים אחרי שאלה גילו כי רומו. הכתבים, כמו הציבור, לא שואלים עצמם כלל מי רימה והאם בכלל היתה רמייה. רמיה היא אקסיומטית. לכך התכוון הקטע שכתבתי. עכשיו, קלארנס, לעניין המהותי יותר. הקטע שהבאת לידיעת הציבור נכלל במכתב שנשלח באופן פרטי לקבוצת אנשים שהביעו נכונותם לסייע במאבק. הוא היה מיועד למכותבים בלבד, ולא היית רשאי לפרסם אותו, ועוד תוך השמטת הקשרו. אם היו לך השגות לגביו, יכולת לפנות אליי ולבקש הבהרות. זה לא רק שמדובר בהתנהגות פסולה במישור האישי. מדובר בחבלה של ממש במאבק, כי אם איננו יכולים לסמוך על הבטיחות והדיסקרטיות של המידע המועבר לחברים האמורים לעבוד אתנו, ואם אי אפשר לסמוך על מידת האחריות והקולגיאליות של מי שהציעו את עזרתם, אז אולי יש בקבוצה הזאת אנשים שטעו בכתובת. נורה

 

[אינצ]

חבלה במאבק

שלומות לנורה ולכל חברות וחברי הפורום המקסימות שאני מאוד נהנית מלעשות כאן lurking ואף אחזור לכך מיד אחרי הודעה זאת (האמנם זו דרך אל חזור?). גם שמי היה ברשימת האנשים שקיבלו את מכתבך וגם לי צרם מאוד המשפט שקלארנס ציטט (קראתי אותו בהקשר של המכתב כולו - והוא לא היה קצר). הקבוצה שאליה שלחת את המכתב עדיין לא זכתה למפגש של דיון על עצמה. לא הכרנו את שמות האנשים וודאי שלא הגענו לדבר על כללי דיון, על אופן התנהלות הקבוצה. במישור האישי, המכתב נשלח לקבוצה אקראית למדי של אנשים, כי לא יכולנו לדעת מי זה מי, ומאיזה מניעים אנשים הגיעו והוסיפו את האימייל שלהם לדף הקשר, לכן אני לא רואה כל פסול בכך שציטוט זה ממכתבך הובא בפורום טראנסג'נדרס (ולא בחוצות העיר, למשל). במישור הפוליטי, עדיין לא הובאה מצד המכותבים כל מחוייבות לקבוצה זו - אם לדוגמה יתברר שמדובר בקבוצה היררכית, אשקול ברצינות את נכונותי לקחת בה חלק. הקבוצה עוד לא נפגשה, ואת כבר קובעת קריטריונים לפיהם יש אנשים שאולי "טעו בכתובת". אם זו צורת ההתנהלות של המאבק, אולי גם אני טעיתי. אני לא באה לסייע למאבק של מישהו אחר, אלא לקחת חלק שוויוני במאבק שאני רואה כשלי. מה שהטריד אותי במפגש, לא היה קשור למידת הייצוגיות של חן. אבל זה להזדמנות אחרת. לא ברור לי מדוע את חוזרת על אותם דברים (כלומר, אני הבנתי מזמן את דברייך בעניין) - אם מישהי מעלה סוגיה שונה, אין זה בהכרח כי לא הבינה אותך (ולכן כל שצריך זה להגיד זאת שוב). אלא כי יש נשים שחשוב להן לגלות רגישות כאן. זכור לי שכמה אנשים השתמשו במפגש במילים ובתיאורים של התקפה מינית שאפשר היה לחסוך. אני תוהה כמה אנשים הרגישו את המילים הללו צורבות להן בבשר החי. וכמה קל היה להגיד "טוב, אבל אונס זה כשעושים כך וכך וכך ופה זה לא היה" מבלי לעצור לרגע. רגישות זה לא רק עניין אקדמי. וגם פמיניזם לא. אינה

 

[נורה גרינברג]

על האמון הבסיסי

תודה, אינה, על תגובתך. את צודקת, הקבוצה לא הספיקה להפגש ולקבוע כללים לפעילותה. איש לא התחייב לשום דבר, פרט למחוייבות העקרונית שאדם לוקח על עצמו כשהוא נענה להצעה/בקשה לצרף את שמו לרשימה כלשהיא. אבל אם תרשי לי, יש קצת חוסר תום לב בטענה שמדובר בקבוצה אקראית ושאף אחד לא קבע שאסור להוציא קטע ממכתב לפורום ציבורי. לא מדובר בקבוצה אקראית. מדובר בקבוצת אנשים שנענו מרצונם לקריאה לבוא ולסייע בעניין חן אלקובי. גם בלי שנערך כנס יסוד בנוכחות רואה חשבון ויועץ משפטי, וגם בלי שאומצה חוקה המפרטת זכויות וחובות, עדיין יש מספר מחוייבויות בסיסיות שהן, לפחות במושגים שלי, מובנות מאליהן. המכתב המדובר לא היה "סתם" מכתב שנועד להביע את הגיגיה של נורה בפני "קבוצה אקראית". המכתב הופנה במפורש לאנשים שהתנדבו לעזור. הוצהר בו בגלוי שמטרתו לסכם את הערב ולהציע כמה רעיונות להמשך. המכתב גם כלל קריאה מפורשת למקבליו להעיר, לתקן, לחלוק, להוסיף ולהעלות רעיונות ככל שימלא לבם. המסגרת והמטרה היו אפוא ברורים לכל. אם מישהו לא הסכים עם קטע מסויים במכתב, הוא היה חופשי לחלוטין להגיב עליו ולהשמיע השגותיו. אין כל צורך בפורמליסטיקה ובקבלת כללים מפורשים כדי להבין את הדברים האלה, ואם מישהו החליט, במקום להשאר במסגרת הזאת, להוציא קטע מן המכתב לדיון ציבורי, זה אומר שאותו דיון ציבורי נראה לו חשוב יותר מן המסגרת והמטרה של המכתב. עכשיו, קלארנס אפילו לא טרח לנמק את חוסר הסכמתו. הוא לא העלה כל טיעוני ונימוקי נגד שיבהירו לציבור מה הסיבות לכעס שלו. הוא פשוט גזר משפט והדביק אותו בפורום, תוך שהוא מכריז שזה נורא מרגיז אותו, בחינת "תראו, תראו מה מצאתי". זאת איננה החלפת דעות, זה איננו ויכוח, זאת אפילו איננה מחלוקת פומבית. איך ייקרא להתנהגות כזאת – אני משאירה לכל אחד שיחליט בעצמו, אבל ברור שאין לה כל קשר עם המסגרת שבה נאמרו הדברים במקור, או אפילו עם הרצון להביע דעה אחרת. השאלה היא, אינה, האם מותר לאנשים להתנהג בצורה כזאת כשהם מקבלים חומר במסגרת פעילות שהם לקחו על עצמם מרצון. את אומרת שכן. אני, לעומת זאת, בדעה שפעילות למען מטרה משותפת מחייבת אמון בסיסי שאין כל צורך לקבע אותו בכללים פורמליים. אם קלארנס היה מגיב למכתבי באותה המסגרת, ולא מקבל תשובה מספקת, היה אולי בסיס לבוא אל הציבור ולהציג לו את הדברים. אבל לא זה מה שהוא עשה. הוא לא הודיע לכותבת הדברים על השגותיו על דבריה, ולא נתן לה הזדמנות להסביר אותם. את טוענת שלא הייתה לו כל מחוייבות לעשות זאת. מצטערת, כאן יש לנו מחלוקת. אם מישהו פונה אליי, אני חושבת שמגיעה לו תשובה לפני שאני רצה עם הדברים לככר השוק לזעוק חמס. לא היה קורה שום דבר לקלארנס אילו היה עונה למכתב ומביע את דעותיו. כאמור, הוא אפילו התבקש לעשות זאת. לא דיברתי עדיין על מישור היחסים שבין אדם לחברו. אדם כותב לך מכתב. את אינך מסכימה עם תוכנו. היעלה על הדעת שבמקום לענות לו – תרוצי לפרסם את הדברים קבל עם ועדה? זה האמון שאת רוצה שירחשו לך? צר לי מאד אם את חושבת כך. מותר לפרסם דברים בפורומים ציבוריים, אבל תכתובת פרטית, גם אם היא כוללת 40 מכותבים, היא תכתובת פרטית. מי שבמקום להשיב לדבריי, רץ ומפרסם אותם - אומר למעשה שהוא אינו מעוניין בדו-שיח אתי. פעילות משותפת במסגרת פרוייקט כלשהוא דורשת מינימום של אמון הדדי. אם לא קיים האמון הזה, אם איננו יכולות לסמוך על כך שדברינו, מרגיזים ככל שיהיו, יישארו במסגרת שבה הם נאמרו ולא ינוצלו למטרות אחרות – אין לנו אפשרות לפעול ביחד. נורה

 

[אינצ]

טראנסג'נדר

נורה, איך שאני רואה את הדברים - טראנסג'נדריUת זה לא רק בגוף או בהגדרה עצמית, זה גם בתחושות, במילים, במגע. זה בבחירה של מילים ושל צורת הבעה וזה בכבוד לבחירות של אנשים אחרים ("הוא לא העלה כל טיעוני ונימוקי נגד" על משקל "היא לא לבשה שימלה וליפסטיק תואם"). אנשים סובלים דיכוי גם על רקע צורת דיבור (ושתיקה בעיקר), רהיטות, סגנון הבעה. כולנו באות ממקומות שונים עם מטען שונה. אנשים לא צריכים להסביר למה דברים מרגיזים אותם או פוגעים בהם, אם אינן רוצים. אם אני הייתי בוחרת להביא את הציטוט ההוא ממכתבך, אולי גם אני לא הייתי רוצה להסביר. כי מה שמבינה תבין. ומי שלא, לא צריכה אותי. הדיון הזה מבחינתי הוא לא על דברייך שלך או על דבריו של קלארנס. במילא רוב הא/נשים בפורום הזה קיבלו את המכתב, ובמילא רוב קוראות הפורום הזה רוצות לעזור. זה חשוף באותה מידה שחשוף הדוא"ל שנשלח לאנשים. העיקר שעכשיו דברים ברורים וסביר להניח שיותר לא יועברו תכנים של הרשימת הזאת בידיעה שזה מפריע למי מחבריה. בכל מקרה אני מציעה שהדיון על הרשימה יעבור אליה.

 

[יסמין 28]

נורה שלום

רק הבהרה קטנה לעניין האונס. מה שהפריע לי לא היתה אמירה כזו או אחרת. מה שהפריע לי היה, שהאווירה במפגש היתה של "הפמיניסטיות מול הטרנסים", ושבגלל שרציתי להיות מאד ברורה ונחרצת בצד אחד, לא יכולתי להרשות לעצמי להגיד משהו שהיה נתפס כמגן, אולי על הצד השני.

 

[קלארנס]

נורה גרינברג

"שמענו ביטויים אחדים לפחדים ותגובות בלתי רציונליות, שבוטאו כצורה זו או אחרת של הזדהות עם המתלוננות. ההזדהות הטבעית עם קורבן של הונאה פועלת כאן בעוכרינו." אני לא מאמין!! אני גם כועס ונגעל מכל הדיון הרציונלי שהתנהל שם

 

[קלארנס]

אה, ויסמין

היה נחמד לראות אותך