גילי פרי 1
New member
לא לא... חבל שחרדים מסרבים
בל תוקף לקבל פירושים נוספים מלבד אלה שהם מצטטים יומם וליל מבלי לרדת לעומקם של דברים, אלא פשוט, "כי כך אמר הרב", ואם הרב אמר, אז אין יותר אפשר לחשוב לבד, להסיק מסקנות אחרות. קבל ציטוט: ביחס להצעה למנוע מין אנאלי מהומוסקסואליים - כבר פרסמתי פעמים רבות את דעתי שלעניות דעתי הקריאה בפסוק "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה" כאילו הפסוק אוסר יחסים אלו איננה נכונה. אני סבור שהפסוק אוסר יחסים אנאליים או כל יחסי מין עם זכר אך ורק כאשר הכוונה היא באמת ל"משכבי אישה" כלומר כשלוקחים זכר לשם סיפוק מיני במקום אישה כי אין אישה. כמו למשל בכלא, ספנים באוניות, ולפעמים גם בחורי ישיבות... מקומות בהם יש רק גברים, מיוחמים, ובלית ברירה הם עלולים לחפש גבר לפרוק בו את תשוקתם במקום אישה. זה משפיל, זה מבזה, זה סותר את צלם אלהים שבאדם ולכן זה אסור. על זה נאמר "משכבי אישה". אבל הומוסקסואלים אמיתיים לא מתכוונים בכלל למשכבי אישה! הם רוצים גבר, ורק גבר, וגם אם אישה תהיה שם זמינה היא לא תעניין אותם בכלל. ולא אליהם התיחס הפסוק. להם מותר, לכן, גם מין אנאלי. את הנ"ל כתב אוהד אזרחי, אבל עוד שניה תגיד שהוא כזה וכזה וכזה, כי יש אנשים שחרדים אוהבים לא לאהוב. זה בסדר, יש מקום לכולם. אגב, בקישור הזה, יש מסמך מאלף בעיני, שכתב רב אורתודוכסי - הומוסקסואל. כדי לקרוא אותו... בלי שיפוט, עם ראש פתוח. הנה חלק קטן מאד:
הומוסקסואליות ואלוהים: לבטים של רב אורתודוקסי
הרב יעקב לבדו אני רב אורתודוכסי ואני הומוסקסואל. לאורך זמן רב הכחשתי, דחיתי ונאבקתי באמת זו. צורת החיים שרציתי - אשה, ילדים ומשפחה ע"פ התורה והמצוות נעשתה פנטסיה בלתי אפשרית. התחלתי לעצב צורת חיים חדשה. מאמר זה נוטל חלק בעיצובה של צורת חיים זו, אשר עדיין אינה מעוצבת לגמרי, ואשר הינה בגדר רעיון לא מגובש יותר מאשר משנה סדורה.
קשה לומר איך או מתי נוכחתי לדעת שאני הומוסקסואל. בהתחלה היו אלו תחושות גופניות, זיעה בכפות הידיים והתרגשות שחשתי כשנמצאתי בקרבת אנשים מסוימים ללא מודעות לכך. תקופת ההתבגרות בה ההורמונים החלו לפעול בגופי הותירה אותי נבוך. בתקופה שבה גופי היה צריך למלא אחר ציפיות חברתיות, הוא התחיל לפעול נגדן. לא הייתה לי משיכה פיסית כלפי בנות. נמשכתי פיסית במבטיי ובגופי לבנים. אני זוכר את ראשי מסתובב בחדות בחדר המלתחה אחר נער אתלטי שאותו הערצתי. באותה עת, חשתי את התנועות הבלתי רצוניות של גופי, אך הדבר היה אז חסר משמעות לגבי. לא הבנתי דבר. איך יכולתי? לא היה לי כל מושג מה המשמעות של היות אדם הומוסקסואל. "מתרומם" או "הומו" היו מילים השמורות לבנים שנרדפו על היותם כנועים, חלשים או לא ספורטיביים. מילים אילו לא נקשרו בתודעתי למשיכה מינית. לא הייתה עבורי כל קטגוריה לחוויה שעברה עלי. לא הייתה לי כל דרך להסביר את עווית השרירים המוזרה, את התחושה החמה בפניי או את הפרפור בחזי. רק לאחר שנים, לאחר ששחזרתי מספר רב של פעמים את האירועים הללו, באיטיות ובאימה, הדבר חדר לתודעתי. כשנערים אחרים החילו להתלהב בקרבת נערות, מצאתי את עצמי מתלהב מלימוד התורה. הוקסמתי מהטיעונים התלמודיים העמוקים, מהמשחק עתיר הדמיון במילים ומהדרישה למשמעות מכל דבר הקיים בעולם. "איסור נגיעה" – האיסור לחבק, לנשק ואף לגעת באשה עד הנישואים – היה עבורי חבל הצלה. איסור הלכתי זה על קיום יחסי מין לפני הנישואים היה מגן מושלם עבורי, לא רק מפני העולם, אלא בראש ובראשונה מפני עצמי.
שנותיי בישיבה היו מרהיבות, במידה מסוימת משום שהן תודלקו בהכחשת מיניות טוטאלית. היו בישיבה הרבה בחורים שלימודם האינטנסיבי והלוהט תודלק מהדחקתה של האנרגיה המינית. ככל הנוגע אלי, הסביבה בישיבה תיעלה את האנרגיה המינית וגם יצרה אותה באותה עת. החיות והאנרגיה הזכרית שחשתי בישיבה היו מוזנות ומסוכלות בעת ובעונה אחת. איני יודע אם הייתי לבדי בין חבריי לישיבה אם לאו. משנים מוקדמות אלו איני זוכר כל סימן שבאמצעותו יכולתי להבחין בהומוסקסואליות שלי או של אחרים. כל שאני זוכר הוא, שסבלתי מכאבים כמעט כל בוקר.
מאוחר יותר באירוע של ייאוש, מותקף ע"י מודעות גוברת והולכת על משיכתי לבחור ישיבה מסוים, ביקרתי את הרב אליישיב שכיהן כרב באחת הקהילות האורתודוכסיות ביותר בירושלים. הוא היה קשיש ובעל בריאות לקויה, אך הוא עדיין קיבל מבקרים, אשר באופן יומיומי חיכו בחדר המתנה במשך שעות עבור הזכות הגדולה לדבר עמו במשך מספר דקות. בהגיע תורי לדבר עם הרב, אמרתי לו מה שבאותו זמן חשתי שזו האמת: "הרב, אני נמשך לגברים ולנשים. מה עלי לעשות?". הוא השיב: "ידידי יקירי, אם כן, יש לך כוח אהבה פי שניים. השתמש בו בזהירות". הייתי המום. ישבתי בדומיה כדקה, מחכה שיוסיף דבר-מה. "האם זה הכל?", שאלתי. הוא חייך ואמר: "זה הכל. אין עוד מה לומר".
מלותיו של הרב אליישיב הרגיעו אותי, הרשו לי לשכוח באופן זמני את המתח הנורא, שלבסוף השיג אותי. האמון שלו ותמיכתו הרימו אותי אל מעל לפחד. חשבתי שבהיותי ביסקסואל יהיו לי חיי רגש עמוקים ועשירים יותר. אולי יהיו לי אף חיים רוחניים עמוקים יותר, מאשר אלה המצויים אצל אנשים אחרים - ועדיין אוכל להינשא ולהקים משפחה. במשך תקופה ארוכה קיבלתי את הווייתי כפי שהיא, וקבלה זו נשאה אותי בבטחה ללימודי ההסכמה לרבנות. התחלתי את לימודיי הרבניים בהתרגשות גדולה ובתחושת הבטחה. מקור האנרגיה המרכזי שלי היה המסורת הרבנית, שהפעימה אותי בשנות התבגרותי המוקדמות. יותר מכל דבר רציתי ללמוד וללמד תורה למלוא עומקה ורוחבה. סיימתי את לימודי הרבניים, עדיין נפגשתי עם נשים תוך שנזהרתי מכל מגע גופני עמן, ומוניתי למשרתי הראשונה כרב. היו לי מערכות יחסים רבות עם נשים נפלאות שהסתיימו כולן כשבנות זוגי לא יכלו להבין מדוע הקשרים ביני לביניהן נקטעו. רק לאחר שניסיתי אינספור פעמים להתכחש להווייתי והדבר לא עלה בידי, הייתי יכול באופן מלא להבין, כי אני הומוסקסואל. ההמשך כאמור, בקישור
בל תוקף לקבל פירושים נוספים מלבד אלה שהם מצטטים יומם וליל מבלי לרדת לעומקם של דברים, אלא פשוט, "כי כך אמר הרב", ואם הרב אמר, אז אין יותר אפשר לחשוב לבד, להסיק מסקנות אחרות. קבל ציטוט: ביחס להצעה למנוע מין אנאלי מהומוסקסואליים - כבר פרסמתי פעמים רבות את דעתי שלעניות דעתי הקריאה בפסוק "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה" כאילו הפסוק אוסר יחסים אלו איננה נכונה. אני סבור שהפסוק אוסר יחסים אנאליים או כל יחסי מין עם זכר אך ורק כאשר הכוונה היא באמת ל"משכבי אישה" כלומר כשלוקחים זכר לשם סיפוק מיני במקום אישה כי אין אישה. כמו למשל בכלא, ספנים באוניות, ולפעמים גם בחורי ישיבות... מקומות בהם יש רק גברים, מיוחמים, ובלית ברירה הם עלולים לחפש גבר לפרוק בו את תשוקתם במקום אישה. זה משפיל, זה מבזה, זה סותר את צלם אלהים שבאדם ולכן זה אסור. על זה נאמר "משכבי אישה". אבל הומוסקסואלים אמיתיים לא מתכוונים בכלל למשכבי אישה! הם רוצים גבר, ורק גבר, וגם אם אישה תהיה שם זמינה היא לא תעניין אותם בכלל. ולא אליהם התיחס הפסוק. להם מותר, לכן, גם מין אנאלי. את הנ"ל כתב אוהד אזרחי, אבל עוד שניה תגיד שהוא כזה וכזה וכזה, כי יש אנשים שחרדים אוהבים לא לאהוב. זה בסדר, יש מקום לכולם. אגב, בקישור הזה, יש מסמך מאלף בעיני, שכתב רב אורתודוכסי - הומוסקסואל. כדי לקרוא אותו... בלי שיפוט, עם ראש פתוח. הנה חלק קטן מאד:
