המרצה שלי שאל את השאלה...

לא מוותרת!

אין עוד דבר בעולם כמו התחושות שמעורר הפלא הזה, החיים החדשים שגדלים בתוכי. כשאני חושבת על העובר, נראה לי לא הוגן ליטול ממנו את האפשרות להתפתח בלי לשמוע את קולה של האמא, ואת קולם של שאר בני המשפחה, את פעימות ליבה של האמא וכו' וכו'. ויותר מכך: העובדה שהעובר "הולך" עם אמא, חווה את התנועתיות שלה ואת שגרת היום-יום שלה, לא נראית לי פחותת-ערך. אם אכן קיים מכשיר כזה, ויתחילו לגדל בו תינוקות - אני מנחשת שיראו שונות בין תינוק שהתהווה ברחם לבין שבמכונה, ולאו דווקא מבחינת ההתפתחות העוברית (שתלויה באינפורמציה הגנטית ובאספקת אבני הבנין בעיקר) - יתכנו השפעות פסיכולוגיות (הרי כבר ידוע שלמצבה הנפשי של האם ההרה יש השפעה על מזגו של התינוק) בטווח הקצר או הארוך ומי יודע מה עוד.... עולה כאן סוגיה אתית - שהרי יש כאן ניסויים בבני אדם, ואצלי זה מתקשר לנושא השיבוט (עוד נקודה למחשבה). אם אשה לא יכולה להרות, וגם האמצעים המלאכותיים לא עוזרים, זו כבר סוגיה אחרת בעיני (ואני לא סגורה עם עצמי אם בכ"ז לא עדיפה האופציה של פונדקאות, מהסיבות הביולוגיות הנ"ל). וואו! איזו שאלה מעניינת! מעניין באיזה קורס שואלים כאלו שאלות...
 

אור67

New member
עם כל הקושי-לא מוותרת../images/Emo70.gif

ומבלי להישמע פמיניסטית דגולה -לא נראה לי שגברים יכולים לעמוד בזה - לא בלידה ובטח שלא בהריון.
 

פשושולה

New member
מאחר ואני כן פמיניסטית (או לפחות

שואפת להיות) אז לא הייתי רוצה לחשוב שהדבר היחיד שמבדיל אותי מגבר הוא הצד הפיסי, דבר פיסיולוגי לחלוטין. לא הייתי מוותרת על החוויה בשביל עצמי, אבל אם בעלי יכול היה להיכנס להריון - ולא משהו חיצוני, אני חושבת שהיינו מתחלקים - ילד אני וילד הוא בשביל שגם וא יחווה את החוויה. כמו זוגות לסביים שמחליטים להביא ילדים וכל פעםן אישה אחרת נושאת אותו...
 
לא הייתי מוותר. חולה על הריונות.

הקטע הבאמת קשה זה לגדל אותם אחרי זה. אבל - אם היה לי כוח - כל שנה הריון. כמו בבני ברק
. התחושה הזו, שהילד שלי נברא בתוכי, היא הרגשה שאני לא יכולה לוותר עליה בשום אופן. גם אחרי 2 הריונות. אבל זו לא חכמה. היו לי הריונות קלים ויפים. אני חושבת שאני נראית יותר יפה בהריון מאשר לא בהריון
ואני מכורה לאולטרה סאונד.
 

digabu

New member
אני בטח נשמעת רע מאד אבל

כיום כן, כי כל כך לא בא לי לעבור את ההריון, פחות הלידה ויותר ההריון, שכולם שומעים ממני שאני לא מתכוונת להכנס להריון בזמן הקרוב.. אז כן, אני משערת שאם אפשר היה לעשות כזה דבר, לפי המצב של היום שעדיין לא השתחררתי לגמרי מרעיון ההריון, הייתי לוקחת את זה, כי בסופו של דבר זה כן יהיה ילד שלי. אמנם יחסר לי באמת הבעיטות, אבל זה הדבר היחיד שנהניתי ממנו בהריון.. סליחה אם אני נשמעת מוזר, אבל הגוף שלי עדיין בטראומה.
 

אדר שלי

New member
בשום אופן, לא ולא!../images/Emo141.gif

לא על החוויה המדהימה של ההריון ולא על החוויה האיומה של הלידה! הן שלי ורק שלי.
 
../images/Emo12.gif לא!!! מוותרת בשום אופן!!1

זה אחד הדברים היפים שבעולם, שרק אנחנו חוות.
 

wieci

New member
על חוויות ההריון לא הייתי מוותרת

דווקא בהריון הרגשתי יפהפיה, ובמהלך מרבית ההריון הרגשתי מצויין והיה לי כיף. על הלידה הייתי מוותרת, ממש לא איכפת לי אם ניצן היתה מגיעה עם החסידה...
 

מעיןבר

New member
בשום פנים ואופן לא

חלמתי על החוויה מאז שהייתי ילדה וזה התגשם מעל ומעבר לציפיותי. אני כבר מתה להיות שוב בהריון <ממש מקנאה בהריוניות שסביבי> רק לא יכולה כרגע להתמודד עם ילד נוסף
 
למעלה