המשחק של אנדר - וואו!

[kenny66]

לא ברור לי איך אפשר

הבעיה העיקרית שלי עם "הצל של אנדר" נובעת מהבעיה של קארד בכתיבה - הוא לא מסוגל לתאר יותר מנקודת מבט אחת, לספר יותר מסיפור אחד. וכך כל הרעיונות המבריקים של אנדר ב"המשחק" פתאום הפכו לרעיונות של בין ב"הצל".

 

[trilliane]

זה היה די מעצבן

 

[כריכרכה]

נקעה נפשם של לא מעטם קוראים מפיצול

נקודות המבט שפושה בז'אנר כמגיפת שפעת עונתית. זה מסביר חלק מההצלה של Blood Song למשל.

 

[kenny66]

זאת לא הבעיה שלי

פיצול נקודות מבט יכול להיות מצוין, מרטין עושה את זה היטב, ניר יניב ולביא תדהר עשו את זה נהדר ב"ימי תל אביב האחרונים" וזה נעשה מזמן מצין ב"ראשומון". אבל אתה צריך לספר נראטיבים שונים של אותן עובדות, את אותם מאורעות מנקודות מבט שונות. קארד לא מסוגל לעשות את זה. בכל דבר שהוא כותב יש נקודת מבט יחידה, דמות ראשית יחידה, גיבור יחיד. אם יש לך זמן להשחית ואתה רוצה לראות איך זה מגיע לממדים מגוכחים לחלוטין, חפש נובלה שלו בשם "אטלנטיס" (אבל אני מזהיר מראש, זה חרא של סיפור).

 

[trilliane]

או, סקרנת אותי! תוכל לפרט?

(אתה מוזמן לספיילר חופשי, אין לי כוונה לקרוא את הספר).

 

[kenny66]

קארד / אטלנטיס - ספוילרים

הסיפור מתרחש בעולם של "תצפית עבר" ובמרכזו חוקר שמנסה לגלות את ראשיתה של אגדת אטלנטיס. הוא מגיע למסקנה שהמקור הוא בהצפת ים סוף לאחר תום עידן הקרח האחרון וזהו גם המקור לאגדות המבול. בעזרת הטכנולוגיה של "תצפית עבר" שמאפשרת לצפות בעבר (השם אומר הכול) הוא מאשש את זה. עד כאן, אין בעיה מיוחדת. אלא מה, שבמקביל קארד מתאר את ההצפה הזו ומספר את סיפורו של האדם היחיד שנמלט מהעיר שהוצפה ואת ההשפעה שלו.

והנה בא הקטע האבסורדי והמטופש. מוכנים?
אדם אחד שנמלט מעירו שטובעת עם שתי נשים ושלושה עבדים אחראי ל:
- הפצת רעיון העיר בכל המרחב מיוון עד סין.
- הפצת הרעיון של אל יחיד באותו מרחב (אאז"נ, אולי שלילת הרעיון הזה? עבר המון זמן מאז שקראתי את הספר).
- תחילת מנהג קרבנות האדם באותו מרחב.
- הפצת רעיון העבדות באותו מרחב (או שלילת רעיון העבדות? עבר המון זמן מאז שקראתי את הספר).
- עליו התבססו כל אגדות אטלנטיס לסוגיהן.
- עליו התבססו כל אגדות המבול באותו מרחב.

זה היה הזבל הא-היסטורי הכי מטופש שקראתי בחיי, כולל הספר "תצפית עבר: גאולתו של כריסטופר קולומבוס". קראתי את זה בנסיעה ברכבת ושקלתי לקפוץ דרך החלון.

 

[trilliane]

הוא מזכיר את הדברים האלה גם ב"תצפית עבר", לא?

אולי בפחות פירוט... אבל זכור לי משהו במעומעם.
"תצפית עבר" הוא ספר שממש ממש אהבתי.
כלומר, הוא קיטשי להפליא, לא מדויק היסטורית וגדוש באידאלים דתיים ובאיזו פנטזיה של קארד (זה בסדר, אני רגילה לפנטזיות הליברלית של סורקין

, לכל אחד מותר לפנטז כל עוד הוא לא מגזים...) אבל זה פשוט ספר סוחף שנהניתי לקרוא (למרות ההגהה הרשלנית שלו, לפחות במהדורה שלי), וזה היה אחד משני הספרים שעליהם החתמתי אותו כשהיה בארץ.

 

[kenny66]

סביר להניח, לא זוכר

כמי שעשה כמעט תואר שני בהיסטוריה, תצפית עבר עלה לי על העצבים באי-הדיוקים שלו ובא-היסטוריות שלו. וכשהגעתי לסוף חיפשתי את מזרק האינסולין כי נכנסתי להלם סוכרתי בגלל כל הסכרין. אבל אני לא מכחיש שהוא כתוב סוחף.

 

[trilliane]

אני גרועה בהיסטוריה, אז לא נורא...

 

[cordilio]

אני בעיצומה של הקריאה

קראתי את המשחק, קול למתים, קסנוסייד (נותר לי עוד לקרוא את ילדי המחשבה)
קראתי את הצל של אנדר, ואני בעיצומה של קריאת הצל של ההגמון.

בניגוד לחלק מהדעות כאן, אני חושב שקול למתים וקסנוסייד הם ספרים מעולים. קסנוסייד היה אחד הספרים הטובים שקראתי, גם אם
הסוף לא היה כל כך לרוחי. אולי הדבר יזכה לתיקון בילדי המחשבה.
שני ההמשכים המקוריים מאוד מאוד מומלצים לדעתי.

הצל של אנדר מדהים לדעתי. בינתיים אני מתרשם פחות מהצל של ההגמון. מעט יומרני אם תשאל אותי.

 

[trilliane]

קסנוסייד עוד נסבל, אבל אם לא אהבת את הסוף...

(ובצדק...) אל תצפה לשום תיקון בילדי המחשבה...

 

[cordilio]

לא באמת מצפה. סתם רוצה קולז'ר

 

[trilliane]

אז יש (אבל אולי עדיף שלא היה)