אוקי - עכשיו שלי! ../images/Emo3.gif
אני יודע שאני לא אמור לעשות את זה, אבל בה לי... ולהגיד לכם את האמת, אני מאוד הופתעתי מעצמי! יצא לי יותר חר*ה ממה שחשבתי שיצא לי, יצא לי גם קצת ארוך, ותסלחו לי אם יש שגיאות כתיב, כתבתי מהר..טוב, הנה הסיפור, תהנו!: "הברבי המכושפת": "ילדה קטנה, מסתובבת ברחוב, לבד, בחושך. ניסתה לחפש את אימה, אבל אותה היא לא מצאה, היא מצאה משהו שונה לחלוטין, בובת ברבי, יפה, שיער בלונדיני עם קצת שחור בשורש. פנים יפות וגוף מדהים. למזלה של האמא, היא נכנסה בדיוק לרחוב החשוך בניו יורק הגדולה שבה הבת שלה נמצאת. האמא צעקה בקול חסר אונים ועצוב: קייטי! קייטי שלי! קייטי! איפה את? האמא העצובה, כל כך נואשת! לפתע האמא ראתה באמצע הרחוב, ילדה שוכבת על הרצפה, כשפניה על המדרכה. האמא רצה, קייטי? פחדה שמשהו קרה לה, האמא הפכה אותה כדי שתוכל לראות את פניה.. היא ראתה פרצוף שרוט, וכול גופה של קייטי דימם!" כך סיפר דין לחבריו בתיכון. הוא אמר להם, "זאת השמועה, בדיוק, מילה במילה, זה מה שקרה." מתי זה קרה?, שאל אחד מחבריו, "מלפני 8 שנים בדיוק מהיום". אז היום, אם אתם רוצים לבדוק את הבית של קייטי, לכו לכתובת הזאת, ונתן להם דף קרוע עם הכתובת עליו. אתם יכולים להגיד לה שבאתם להגיד לה כמה שאתם מצטערים וכל הבולשיט הזה… כולם שואלים דין, אתה לא אמרת שזה שמועה?, "אמרו לי שזה שמועה. אני יודע שזה אמיתי, אבא שלי שוטר ושאלתי והוא סיפר לי מה קרה., פשוט מאוד!" אחר הצהריים, 2 מחבריו של דין, מיילס וג´ימי, הלכו לביתה של אמה של קייטי, מונה. הם אמרו שהם מצטערים, וכל הבולשיט, כמו שדין אמר…ושאלו מה קרה. מונה סיפרה להם מילה במילה, בדיוק מה שדין אמר. אז ג´ימי, החכם מבינהם, שאל אותה, אחרי ששמע את הסיפור פעמיים. "ומה עם הברבי?". מונה שתקה. קצת כעוסה ומעוצבנת, עצובה ומרוגזת. אומרת להם, אני לא מעדיפה לדבר על זה! צאו מהבית שלי! לכו, אני לא רוצה אורחים. אז ג´ימי עוצב אותה מלדחוף אותם, ואומר לה, "את מאמינה שהיא זאת שהרגה את קייטי, נכון?" האמא חשבה לרגע. קצת פחות התעצבנה. התיישבה על הכסא במטבח בחדרה, ואמרה להם לבוא לשבת. "אז מה הסיפור?" אמר מיילס. "באותו יום שקייטי… לקחתי את הברבי מידיה, ושמתי אותה למזכרת האחרונה ממנה. שמרתי את הברבי למרות שאף פעם לא ראיתי אותה. שמתי אותה בחדרה של קייטי, שמרתי אותה. לא הזזתי כלום. אבל זה לא משנה, מה שמשנה זה מה שקרה לפני חודשיים. קמתי בבוקר. הכל היה כמו יום רגיל. הלכתי לקניות באותו יום, קניתי קומקום חשמלי. הוא משהו חדש, ממש טוב. הוא גם היה במבצע!. אז שחזרתי מהקניות… מיילס עצר אותה לרגע ושאל: "הקומקום החשמלי קשור לסיפור בכלל?" מונה עונה לו: "מה? ברור שלא! אני רק מזכירה אותו בגלל עידן המנהלת. "אה!" מיילס וג´ימי הגיבו. אז… אמרה מונה: כשחזרתי מהקניות רציתי לשייף את הציפורניים שלי. עליתי למעלה, נכנסתי לחדר השינה שלי, אבל לא מצאתי את משייף הציפורניים שלי. אני חשבתי שאולי השארתי אותו בחדר של קייטי. אני עושה שם דברים לפעמים… לא עניינכם! וקרצה להם…, אז הדלת הייתה סגורה. ופתאום התחיל לצאת עשן ורוד למזדרון. אני ישר נכנסת לחדר, לא יודעת מה קורה. כולו ורוד! ואני רואה את הברבי שלה, מסתכלת עלי, ומתחילה לזוז. עיינים מרושעות יש לה. פחדתי, לא הבנתי! היא התחילה לדבר איתי, היא שאלה אותי: "את יודעת איך קייטי מתה?" "בגלל משייף הציפורניים שלך!" "שייפתי את ציפורני כל כך טוב, עד שהצלחתי לשרוט אותה למוות!!, עכשיו תורך!" צחקה צחוק סקסי, אבל קר… אני טילפנתי למשטרה מיד! אמרתי לשוטר בלי הפסקה! צעקתי ובכיתי, לא בגלל הברבי, בגלל קייטי שלי…, בלי הפסקה צעקתי לשוטר! "ברבי מנסה לרצוח אותי! ברבי מנסה לרצוח אותי!!" ועוד כמה כאלה, פתאום הוא ניתק לי. היום במשטרה הם כל כך עצלנים שהם לא מאמינים כבר לכלום! מיילס מצחקק ומיד ג´ימי בועט לו ברגל. עליתי למעלה בחזרה, אבל הברבי לא הייתה שם. פתאום מן התקרה הברבי קופצת עלי! שורטת אותי בגב, ממש ירד לי דם! ואני צועקת לה: "אאאיההה!!!!!!" הסתובבתי במהירות והורדתי לה את הראש!! לקחתי את משייף הציפורניים המזוהם, אותה ואת ראשה, עליתי למרתף, קשרתי אותם בשלשלאות ברזל, יצאתי מהר ונעלתי את הדלת, את המפתח זרקתי לאש, והוא הושמד למהרה. למשלי הסיפור נגמר טוב, לא כמו קייטי. אני לא מאמינה איזה טיפשה הייתי שלקחתי את הברבי! מיילס וג´ימי, שהיו מאוד מרוצים, יצאו מבייתה של מונה, ,"מקווים ששימחנו אותך קצת!" ביי! אמרו ג´ימי ומיילס. אבל לפני שמונה סגרה את הדלת, מיילס שאל אותה שאלה מהירה: "רגע אחד, מאיפה יש לך שלשלאות ברזל?" מונה חייכה קצת, אמרה לו "זה לא עניינך" וקרצה לו.
( אני בלחץ מה אני יעשה אני לא כותבת טוב אני...אני קקה 
